בוא שיר עברי

תוי השיר "על שפת ים כינרת"

מה משותף לחייל, סטודנטית בטכניון, עובד היי-טק, מתרגמת ופרופ' למוזיקולוגיה? כולם חשים חיבה מיוחדת לבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. "אנחנו מכנים אותו 'טרומפי'", מספר ברק פז, 28, אחראי התקשורת של חבורת זמרשת. "קבורים בו כל היוצרים הגדולים. לפני כמה חודשים החלטנו שאנחנו עושים שם סיור. בדקנו מי קבור בכל חלקה ולמה, הכנו שירונים לפי היוצרים, הגענו ביום שישי בבוקר, עברנו קבר-קבר ושרנו לכל אחד את השירים שלו. זה היה כיף אמיתי".

חבורת זמרשת אינה חבורה שעניינה מוות, למרות שרוב האנשים שבהם היא מתעניינת מתו מזמן. היא גם אינה חבורה פוליטית. חברי זמרשת פשוט אוהבים לשיר, ולא סתם  לשיר – אלא שירי ארץ ישראל, ולא סתם שירי ארץ ישראל – אלא כאלה שנכתבו לפני קום המדינה. האהבה המיוחדת הזאת איחדה את החבורה ויצרה פרויקט חירום להצלת הזמר העברי המוקדם.

החבורה נולדה במקרה בפורום "זמר עברי" באתר תפוז. "תמיד התרגשתי כששמעתי את המוזיקה הזאת. היה בה משהו מדגדג, מועך את הלב", מספר פז. "נכנסתי לפורום בעקבות אתר שהכנתי לזכרו של נתן יונתן ונשאבתי לחלוטין. בהתחלה כל האנשים היו רק כינויים, אבל אחרי שערכנו מפגש ראיתי את כל הפסיכוזות בהתגלמותן".

"הייתי ילדה קטנה שהיה לה תחביב והיתה מאוד בודדה", מספרת גלי נחמן, שנמנית גם היא על צוות המנהלים של האתר. "אחרי שהכרתי את חברי זמרשת כבר לא הייתי לבד במערכה. פתאום היה עם מי לדבר. היום, אחרי שאנחנו מכירים כבר כמה שנים והקמנו ביחד את זמרשת, זה כיף שיש אנשים לחלוק איתם את העשייה בנושאים שקשורים לשירים האלה".

חברי זמרשת ונגה אשד מפגינים למען נתיבה בן יהודה

מלבד נחמן העוסקת בתרגום ופז שעובד כעורך לשוני מרכזים את 'זמרשת', הפועל כמלכ"ר, עוד חמישה מורעלים: אפרת יצחק, 24, סטודנטית להנדסה סביבתית בטכניון; אביתר כהן, 21, תוכניתן; יאיר אבן-זוהר, 31, מידען; אביבית אפלבאום (יובל), 36, מהנדסת מערכות מידע ופרופ' שי בורשטיין, מוזיקולוג, 60 פלוס.

האהבה שלהם אינה מסתיימת בהאזנה למוזיקה, אלא כוללת פשפוש בארכיונים ברחבי הארץ כדי לתייק ולתעד באופן דיגיטלי את השירים הישנים. באתר ניתן למצוא חוץ מהקלטות של מאות שירים גם מאגר מידע נרחב המוקדש לזמר העברי המוקדם: תווים, מילים וביוגרפיות של מלחינים, מחברים ומבצעים.

"יש כ-5,000 הקלטות של מוזיקה מלפני קום המדינה שמפוזרות היום במקומות שונים", אומר פז. "אנחנו מחפשים את ההקלטות האלה ומעבירים אותן לאתר שלנו. כל שיר שהוקלט לפני  50 שנה ויותר כבר אין עליו זכויות יוצרים הוא עובר לבעלות הציבור, ולכן יש לנו אישור חוקי להשתמש בהקלטות. יש אנשים שלא רוצים שנפשפש בדברים, וזה דורש משא ומתן ממושך עם רשות השידור שעדיין לא נתנה את האישור הרשמי להוצאת ההקלטות".

מרדכי זעירא

במקביל למאבק לשימור השירים ולהשגת ההקלטות מנהלים חברי האתר מאבק כלכלי כדי לשרוד. את כל העבודה הם עושים על חשבון זמנם הפרטי, ומממנים מכיסם הוצאות של אלפי שקלים – אחסון האתר, תחזוקתו, רכישת הקלטות, המרות ועוד. ההכנסה מגיעה רק מערבי הזמר ומתרומות קטנות פה ושם.

מי מתעניין בדברים שאתם עושים?
האתר שלנו צעיר, ובכל זאת יש בו מאות השמעות ביום, עשרות אלפי צפיות בחודש, והמספרים הולכים וגדלים. בחודשים האחרונים אנחנו מארגנים אירועי שירה של מוזיקה עברית ישנה, ומאות אנשים מכל הסוגים והמינים שומעים עליהם מפה לאוזן ומגיעים. כולם רוצים שלוש שעות שירה של 60 שירים בלי דיבורים ושטויות, רק כיף שמרים את מצב הרוח. תמיד ידענו שאנחנו פסיכים, ובכל פעם אנחנו מופתעים מחדש מהאנשים שבאים ודווקא נראים נורמלים". 

באיזה תגובות אתם נתקלים?
התגובות שאנחנו מקבלים מגוונות, יש כאלה שמגלים את האתר ומתלהבים, יש כאלה שלא מבינים מאיפה נחתו הצעירים האלה עם השגעונות שלהם, אבל הרוב כבר התרגלו". פז מספר שהוא עובד במשרדים עם open spaces ומדי פעם הוא משתלט לחבר'ה על הרמקולים ושם שירים של 'זמרשת'. "בהתחלה היו שואלים אותי מה זו המקהלה הרוסית הזאת, או מי המומינים האלה ששרים, אבל כבר הצלחתי להדביק כמה מהם בחיידק".

מה הופך את המוזיקה שנוצרה לפני קום המדינה למיוחדת ביחס למוזיקה שנוצרה מאוחר יותר?
נחמן: "ביצירה הראשונית יש תקווה והיא נוגעת בנו בצורה אחרת. יש בה תמימות שכבר נגוזה היום ואמונה שהלכה לאיבוד".
פז:"כיום המוזיקה נשענת על היסודות של אותן שנים, שבהן יצרו משהו מכלום. המלחינים של פעם שמעו את הבדואים, הביאו מוטיבים מאירופה ומתוך היהדות, ויצרו מוזיקה שנמצאת לכולנו בראש". 

מה לדעתכם מביא אנשים לאירועים שלכם ולאתר שלכם?
נחמן: "יש חסך בחיבור לשורשים, שאני רואה אצל כל האנשים שאני באה איתם במגע בקשר לזמרשת. יש אנשים שמכירים את השירים ולא מוצאים אותם בתקשורת של ימינו, אחרים אפילו לא ידעו שיש להם את החסך הזה. אני חושבת שאנחנו נוטים למחוק את העבר, אם זה מתוך אשמה או מרצון להתחמק ולהתחיל משהו חדש, וזאת טעות. הצורך צף ועולה כי פשוט אי אפשר בלי".   

כתב: עמית גולדנברג
לתגובות: editor@bac.org.il

Model.Data.ShopItem : 0 8