מייסדי אתר "דורבנות" לא מתיימרים להחיות את השפה העברית כמו אליעזר בן יהודה, אבל הם ישמחו לעדכן אתכם בחידושים הלשונאיים המוצלחים ביותר
"בגין - הסתגרות של אדם מפורסם בביתו, לרוב בעקבות משבר אישי". אמן. |
'לפני כמה ימים תקפה אותי תחושה כבדה של יאושליים, ושום דבר לא הלך. אז עשיתי בגין והסתפנתי בביתי, טקטקסתי לכל חבריי שיבואו לשעשע אותי אך כל מה שקיבלתי בחזרה היה צילתוק ממספר חסום. כל שנותר לי הוא להתקגלח, להשתבלל על הספה וללכת לישון'.
לדובר העברית התקינה תיאור אירועים זה נראה לא יותר מבליל שטויות חסר משמעות, אך לחובבי הסלנג וגולשי האתר "דורבנות", המאגר לסלנג ישראלי, זהו תיאור מלנכולי של ערב גרוע במיוחד. האם השפה הישראלית עוברת תהליך משעזע (שילוב של שעשוע וזעזוע) של התנתקות מהמקורות, או שמא היא מתפתחת באופן טבעי ונכון?
"אני מאוד אוהב ומעריך את האקדמיה ללשון העברית", אומר אסף שגיא, יוזם אתר "דורבנות" ומנהלו. "אפילו המצאנו לה שם - המילמדע - כי חשבנו שאם הם לא המציאו לעצמם שם בעברית מישהו צריך לעשות את זה. אני גם חושב שיש מקום לעבוד לצדה ולזרז את עבודתה. מישהו אמר לי דבר נכון: השפה מהירה והאקדמיה איטית, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא".
"ניאון נאצי - מכשיר חשמלי נגד יתושים ושאר מעופפי לילה" |
כדי לזרז את עבודת האקדמיה שגיא וחבריו הקימו את דורבנות, שמהווה מאגר מתפתח לסלנג העברי ומאפשר לכל לשונאי חובב לעזור במאמץ לחידוש שפת הקודש. "אנחנו מאמינים שזה יכול לקרות לכולם – ממציאים מילה מעולה ואין איך לחלוק את המידע הזה עם אחרים. זאת ההזדמנות שלכם", נכתב באתר.
הכל התחיל במילה אחת
שגיא, המשרת בחיל המודיעין, התחיל להתעסק בסלנג כשעשוע. "אנחנו מעבירים בצבא מיילים עם דברים מצחיקים", הוא מספר. "מישהו שלח אלי מילה שהוא המציא לטרמפ, צרף-סע. למרות שזאת היתה מילה לא מבריקה במיוחד שלחתי אותה בתפוצה רחבה והרבה אנשים הגיבו או הציעו מילים אחרות. החלטתי לפרסם את המילים ששלחו אנשים ובעקבותיהן זרמו עוד ועוד הצעות. הפרויקט צבר פופולריות וכמעט כל יום הגיעה מילה חדשה. אחרי שנתיים של שליחת מיילים התעייפתי והחלטתי להעביר את 200 המילים שהיו לי לאינטרנט, וכך יצרתי את האתר".
"להרים את הכיפה - לגלות יוזמה בהקשרים של יהדות. על משקל הביטוי 'להרים את הכפפה'." |
כיום רשומים באתר כ-250 מילמדענים חובבים שמוסיפים מילים באופן קבוע, וכ-500 גולשים שמדרגים את המילים ומוסיפים הערות. אחד הביטויים האהובים על הקהל הוא "נקודת האל-חיזור", שמתאר את הרגע בו אחד מבני הזוג במערכת יחסים מפסיק לראות בשני בן זוג פוטנציאלי. מילה פופולרית נוספת היא "חתוליה", כינוי למסעדה בעלת תנאי תברואה ירודים. המילה האהובה על שגיא היא "רוקב", הרטבים הישנים של הבורגראנץ' שנרקבים במקרר. "המילה הזאת הומצאה אחרי מחשבה מאומצת של שש או שבע שעות", הוא מספר. "וכששמעתי אותה לראשונה היא הצחיקה אותי מאד".
לשגיא ברור שהעבודה הלשונית שנעשית באתר חשובה מאוד. "סלנג הוא דבר טוב", הוא אומר. "הוא מתקיים מפני שהוא משרת צורך שלנו. 'דורבנות' הוקם מפני שלדעתי צריך להיות מקום שבו אנשים יוכלו לפרסם מילים שהמציאו או לחפש מילים למשהו שהם רוצים לתאר".
אינגריד ברגמן וויל קוסבי מחחבים
בתרומתו למען התפתחות הסלנג העברי מצטרף שגיא ללוחמי סלנג מתקופות שונות, שאחת מהם היא הסופרת והשדרנית נתיבה בן יהודה, שחוגגת בימים אלה יום הולדת 80. אין לה קשר למחייה השפה אליעזר בן יהודה, למרות שם המשפחה המשותף. היא שותה, מעשנת, מקללת בעסיסיות ולא עושה חשבון לאף אחד, והיא מה שמכונה באתר "תירחחית" - אישה מבוגרת שמתנהגת כמו פרחחית.
לוחם סלנג ראוי. שגיא |
בשנת 1972 כתבה נתיבה את 'המילון הישראלי לעברית מדוברת' עם דן בן אמוץ, שנוצר כמחאה על העברית התקנית "והלא ברורה" כלשונה של נתיבה, שהיתה נפוצה באותה תקופה. "היה עיכוב בהתפתחות השפה כי מורי העברית לא דיברו בשפת האם שלהם. הם התעקשו ללמד עברית שהם תפשו כנכונה אבל זאת היתה העברית של התנ"ך", מסבירה נתיבה. "חשבתי שככה אי אפשר להמשיך ומוכרחים להיכנע לשפה שמתפתחת. יש לנו עברית משלנו, שפת אם, וחייבים לתת לה להתחדש עם הזמן".
לטעמה של נתיבה, הניסיון הארכאי לדבוק בכללי העברית בכל מחיר הניב תוצאות מביכות. "הייתי מאזינה לרדיו ומתגלגלת מצחוק", היא משחזרת. "שמעתי פעם קריינית שאמרה 'ביום רביעי יוקרן סרט עלילתי באורך מלא, יחחבו (יככבו) בו אינגריד ברגמן וויל קוסבי (וביל קוסבי) והסרט יעסוק בנזירה וחומר (כומר)'. הרמתי לה טלפון ושאלתי 'השתגעת? את חושבת שמישהו מבין את מה שאת אומרת?"
"חייבים לתת לה להתחדש עם הזמן". בן יהודה |
כשאני שואל את נתיבה על התפתחות הסלנג בשנים האחרונות היא מתמלאת שמחה. "כך צריך להיות", היא פוסקת. "הציבור הוא חצי מהיצירה של השפה, וצריך להתאים את השפה לצרכיו. המזל של הציונות הוא שהיה לה את העברית. פעם ישבו 1,000 איש באולם ולא היו שניים שבאו מאותו מקום, ורק העברית חיברה ביניהם. אין כמו השפה הזאת. היא הכי יפה בעולם".