שפת הסימנים

ראשון
פתאום אתה זוכר. ילד עומד מבוזה במגרש משחקים בין שלוליות, מעגל של רוע ילדותי סוגר עליו. הוא בוכה. אתה מאט ומתבונן מחלון המכונית ופתאום אתה זוכר. את המבט המבוהל, את הדמעות שחרטו שני שבילים על הפנים המלוכלכות, את תחושת היחד העמוקה שחשתם אז כולכם, את הכוח שזרם ביניכם וסגר עליו ועל שפתיו הרועדות. פתאום אתה זוכר את זה. אתה מחזיר את המבט אל הכביש ומאיץ.

שני
מה מתניע אותנו? איפה נמצא העצב הרגיש הזה בנפש שמגע מרפרף עליו מעורר התרגשות, געגוע, אשמה?

שלישי
את אומרת שזה לא קשור. שאין מה ללמוד מדבר אחד על דבר אחר. שהכל בראש. אבל זאת לא פיזיקה, אני אומר לך. לא עצמים נייחים בחלל ויציבות נצח. חומר נוגע בחומר, חומר מגיב לחומר. תסיסה. ריאקציה. החיים שלך. החיים שלי. זאת כימיה. הכל קשור.

רביעי
להתפעל.
להניח למשהו מבחוץ לפעול עליך. להפעיל אותך. לפתוח דלתות נשכחות. לנער אבק. לתת לדברים להיכנס פנימה. לתת לדברים לפרוץ החוצה. מה יש לנו שכל כך קשה לנו להתפעל באמת?

חמישי
הלכו המילים. מתו. "מרגש", "מהמם", "מדהים", "מרומם". כולן מתו. את הכישרון להתפעלות הטביעה התפעלות-היתר. קריאות חדווה מלוות כל מוצר חדש על המדף, צווחות עונג לכל מכונית חדשה על הכביש, לכל כוכבת חדשה בפריים טיים. כשכולם "מאממים" - מה כבר יכול באמת להמם? להדהים? לרגש?

שישי
אני חושב עליהם עומדים מול המשנה למלך מצרים. עשרה אחים וסוד אפל אחד. 22 שנים הם מצליחים להסתיר את מכירת אחיהם יוסף גם מעצמם, אבל פתאום, כששוב מאוים בנה חסר המגן של האשה האהובה, המציאות מערערת את יציבות הנפש. הנסיבות דומות מדי. יותר מדי נקודות רגישות נלחצות בבת אחת. "ויאמרו איש אל אחיו: אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו. על כן באה אלינו הצרה הזאת". אבן מוסרת מעל פי הבאר. מעיין של רגשות מודחקים פורץ החוצה, משחרר תעוקות לב. זו תהיה תחילת גאולתם.

שביעי
השכל יוצר אבחנות, מנתק בין מרכיבי המציאות. מעמיד כל דבר במקומו. אבל הנפש מחכה לסימן, לדבר מה שיעורר אותה, שיפיח בה שוב את האש. הנפש תתרגם את המתרחש סביבה למשמעויות נסתרות, לסימנים מבשרי תקוה, לאותות אזהרה. כאילו המציאות כולה אינה אלא מראה משוכללת שמגלה ללא הרף פנים חדשות של הנפש עצמה. כאילו הנפש היא המשתקפת מבעד מיליוני האירועים שמקיפים אותנו. האם זה משנה בכלל אם הסימנים הונחו שם במכוון או לא?

מפטיר
"נגעת בלבי". איזה ביטוי יפה.