משנת 1958 ועד 1962 צייר אנטולי קפלן שתי סדרות של יצירות עבור ״שירי עם יהודיים״ – האחת בטמפרה והשנייה הדפס אבן בצבע – שאותן ביסס על לוּבּוֹק, תחריטי עץ רוסיים מסורתיים שסגנונם פשוט ועממי.
ביצירות אלה קפלן ניסה לשקף את האידיאל הרוסי לחיים יהודיים מאושרים: ״לאומנים למראה אך סוציאליסטים מטבעם״.
במקרים אחדים הוא צייר דימויים בצבע מלא ועז, אחרים מאופקים יותר, בגוֹני שחור ולבן, ורבות מן העבודות מעוטרות בטקסט יידי מן השיר ובמילות תרגום לרוסית.
קפלן על גבול שני עולמות
שיר העם היידי ״נחוּמ׳קה, בני״, שאותו בחר קפלן לצייר בסדרת "שירי עם יהודיים", מתאר שיחה בין אב לבנו, נחומ׳קה. (בגרסה אחרת שיר זה נקרא ״אני אוהב בחורה״ – ״איך האב ליב א מיידל״.) השיר עוסק בהכרזתו של נחומ׳קה כי התאהב בבחורה שאין לה נדוניה. האב מסרב לקבל את החלטתו של הבן, אבל נחומ׳קה מנסה לשכנע את אביו המאוכזב, ומספר לו שמן השידוך הזה נולד לו נכד, ואולי רומז כי נישואים אלה יבטיחו את המשך שושלתו של האב.
קפלן מתאר את השיר המוזר לכאורה הזה על ידי חלוקת הציור לחמישה חלקים. באמצע הוא מראה את הזוג הצעיר מתנשק, כשהאב מצביע לעברם ואימו של נחומ׳קה עומדת לצידו: הזוג הצעיר והזוג הקשיש עומדים משני צידי הציור. הכול מצויר באדום, בגוון הדגל הסובייטי. האוהבים הצעירים לבושים בבגדים מודרניים, ואילו ההורים נראים כמו זוג מסורתי מן השטעטל – האב חבוש כובע וראשה של האם מכוסה במטפחת הקשורה תחת סנטרה. מאחוריהם, קפלן מצייר בירוק את בתי העץ של רוגצ׳וב, בעלי חיים משוטטים ויהודי נוהג בעגלה רתומה לסוס. בחלקו העליון של הציור, גם כן בצבע ירוק, קפלן מצייר שני בתי לבֵנים – ביתם של חלוצים וספרייה. ביניהם ילדים וילדות מתקבצים, כולם ענובים במטפחות צוואר אדומות, אות לכך שאלה חלוצים קומוניסטים צעירים. מעל הקומוניסטים הצעירים מופיעה כרזה, כזו ששימשה לכתיבת סיסמאות קומוניסטיות. בחלקו התחתון של הציור ישנם עוד שני בתי לבנים. הבית משמאל הוא מועדון תרבות, והימני – בניין ממסדי שבו נרשמים לידות, נישואים ומקרי מוות. נחומ׳קה, אהובתו ובנם הצעיר מופיעים שוב בין שני מבנים אלה, כולם אוחזים ידיים. קפלן מפריד בציור בין חלקו העליון, מרכזו וחלקו התחתון באמצעות בית מתוך שיר העם, ביידיש.
בציור האחד הזה קפלן מתאר את פני המאבק בין חיי השטעטל המסורתיים לעומת האתוס של החיים הקומוניסטיים והבטחת המודרניות הגלומה בהם. החלק העליון והחלק התחתון בציור מתארים את ההזדמנויות החדשות שעולות מתוך המודרניות והקומוניזם: מועדון נוער מודרני בנוי מלבנים, ספרייה שבה אנשים יכולים למצוא ספרות, מועדון תרבות עבור מי שנהנים מהחיים, ומשרד רישום המאפשר יצירה רשמית של משפחה חדשה, בדמות הילד שבאמצע שמסמל הבטחה. את העובדה שהאב המסורתי הקשיש מצביע לעבר בנו הצעיר ניתן לפרש כהאשמה על כך שהלה נטש את החיים המסורתיים – או לחלופין כאילו הוא מורה לזוג הצעיר את הדרך לעבר העתיד. הציור הוא הפגנה מרשימה של כישרון, המשתקף גם בעבודות מרובות רבדים אחרות של קפלן מאותה תקופה.
