אברהם סוצקבר

13.06.11

אברהם סוצקבר כתב מתוך הגטו, כמו צהַר אל עולם חלופי. גם כשלחם כפרטיזן בלב יערות בלארוס, לא חדל מליצור. כשלא השיג עט, כתב בעזרת נוצת תרנגולת טבולה במיץ דובדבנים. הוא אמנם נחשב ברחבי העולם לאחד מגדולי המשוררים של המאה ה-20, אבל מכיוון שכתב ביידיש רבים בישראל

אברהם סוּצְקֵבֵר (1913-2010)
מהחשובים במשוררי היידיש במחצית השנייה של המאה ה-20

אברהם סוצקבר נולד בעיירה סמרגון שבאזור ליטא (כיום בבלארוס), בגוברניית גרודנו שבתחום המושב של האימפריה הרוסית. בשנת 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, כשהיה סוצקבר בן שנתיים, גורשה משפחתו למעמקי רוסיה, יחד עם מאות אלפי יהודים שישבו באזור הגבול בין רוסיה לגרמניה. כל יהודי סמרגון עזבו אותה תוך יממה, והעיר נשרפה על ידי הצבא הרוסי הנסוג.

משפחת סוצקבר נדדה למעמקי סיביר, והשתקעה בעיר אומסק. שם

Insert_Description_Here

עברו עליה מאורעות קשים: אביו נפטר בצעירותו, והמהפכה הרוסית איימה עליהם מספר פעמים. בשנת 1920 שבה אמו האלמנה עם שלושת ילדיה לליטא והשתקעה בעיר הבירה שלה וילנה. סוצקבר למד בבית ספר דתי בעירו, ולאחר מכן בבית ספר תיכון פולני־עברי בווילנה. הוא החל לכתוב שירה כבר בגיל 13 תחילה כתב בעברית ואחר כך ביידיש, אף שמעולם לא למד בבית ספר יידישאי. ספר שיריו הראשון, ביידיש, יצא לאור על ידי איגוד סופרי היידיש בוורשה.

בעת הכיבוש הנאצי, החל משנת 1941 ואילך, ועם הקמת הגטו בעיר, היה סוצקבר מעורב בחיים התרבותיים בגטו וילנה, עד לוויתור של המחתרת היהודית על מרידה חמושה. אז יצא עם חברים לוחמים ליערות שמסביב לעיר והצטרף ליחידת פרטיזנים שפעלו בתמיכת הצבא האדום הסובייטי. הוא נשלח ליחידת פרטיזנים רחוקה, ביערות נארוץ' בבלארוס.

אברהם סוצקובר במרפסת הדירה בה התגורר בגטו

סוצקבר המשיך בכתיבתו גם תחת הכיבוש הנאצי ובין חומות הגטו. צרור השירים שכתב בגטו, ובו הפואמה "כל נדרי", הגיע בדרך לא דרך למוסקבה, ועשה רושם כה עז על קוראים יהודים המקורבים לשלטון, עד כי ב-1944 נשלח מטוס מיוחד להביאו מיערות נארוץ' לבירה הרוסית. השלטון הסטאליניסטי הקים אז את הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, והיו לו תקוות לסחוט את האמריקאים בעזרת הבטחות שווא ליהודי ברית המועצות.

עם אישתו במחבוא בולינה בו התרכזה הנהגת הפרטיזנים.
על השולחן חבילות בהן נכסי התרבות היהודית שניצלו. 1944. צילום: ארכיון יד ושם

כפרטיזן

פרשת הצלתו מיערות בלארוס, בעזרת מטוס מיוחד של חיל האוויר הסובייטי, היא פרשה מיוחדת במינה, ומעידה על החשיבות העצומה שייחס שלטונו של סטלין להפשרת היחסים עם ארצות הברית בעת המלחמה.

סוצקובר היה אחד הניצולים היחידים של גטו וילנה, ובזכותו ניצולו גם אוצרות התרבות של הגטו. הוא כתב את שירו הידוע ״תחת זיו כוכבי שמיים״, שהפך להמנון היהודים בגטו וילנה ואחר כך לשיר המזוהה ביותר עם יום השואה בישראל. כאשר הסתתר ביערות, השתמש סוצקובר בנוצת תרנגולת ומיץ מן הדובדבנים וכתב. בהיעדר דיו ועט.

לאחר המלחמה חזר סוצקבר לווילנה, אך לא השתלב בשלטון הסובייטי, ולא יכל להישאר בעיר. בשנת 1946 נבחר סוצקבר להיות העד היהודי היחיד מטעם הרוסים במשפטי נירנברג.

סוצקבר דבק בלשון היידיש, והאמין באפשרות חידוש החיים היהודיים, במסגרת תרבות יידיש, במדינת ישראל לאחר המלחמה.

ב-1947 בעזרת של גולדה מאיר הגיע עם אשתו פרידה לארץ ישראל. בארץ ישראל קיבלו את פניו בראש ובראשונה בתור משורר שהיה "שם" ,ותיאוריו על מה שעבר עליו בשנות השואה הותירו רושם עמוק בלבם של סופרים, עיתונאים ובקהל הרחב כולו. מעטים משוררי יידיש ששרדו את השואה,החליטו להגיע לארץ ישראל.

שער כתב העת
"די גאלדענע קייט"

בישראל ייסד סוצקבר, עם אחרים, ובתמיכה רצינית של שלטון מפא"י דאז, את הרבעון הספרותי "די גאָלדענע קייט" ("שרשרת הזהב"), ששימש אכסניה עולמית לשרידי ספרות היידיש וסופריה, וערך אותו מ-1949 עד 1998. סוצקבר הופיע בפסטיבלי שירה בינלאומית, תורגם לשפות רבות, וזכה בעשרות פרסים ספרותיים, לרבות פרס ישראל. מאז בואו לישראל התגורר בתל אביב.

סוצקבר נפטר בראשית שנת 2010, בגיל 97.

שיריו שהולחנו ועל יצירתו של סוצקבר בפרויקט "אבודים":

שיר ריקוד- שלומי שבן

"נפש עטופה נייר זכוכית"- דורי מנור על יצירתו של סוצקבר