רבים נוטים לחשוב שהרשת מכילה או מייצרת שנאה בהיקפים גדולים יותר מאלה המתקיימים בעולם האמיתי. לטעמי, הם שוגים. כמו בכל היבט אחר שלה - הרשת היא מראה נאמנה ומדויקת יחסית למציאות חיינו. לפיכך, לפני שניגש לדון בבעיית "השנאה ברשת" עלינו להבין שהבעיה המהותית ביותר היא השנאה עצמה והתפקיד המרכזי שהיא ממלאת בחברה שלנו. אלמלא היה כך, אותה שנאה לא היתה חודרת בקלות רבה לרשת -שמתוך היותה מושג ערטילאי ואמורפי כל כך, יש השוכחים כי מאחוריה עומדים בני אדם.
אבל דווקא משום שהרשת מסוגלת לחבר בין אנשים במהירות וביעילות גדולה מאי פעם, ולשאת את המסר של כל פרט ופרט לקבוצות גדולות במיוחד כמעט ללא חסמים, אי אפשר לפטור את הדיון בהנחת המוצא הזו. השנאה ברשת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בטוקבקים למשל, אמנם משקפת את השנאה בחברה עצמה, אולם עוצמתה מפתיעה במיוחד משום שבאינטרנט לא מתקיימים שני מסננים שקיימים בשאר המדיות המסורתיות: מסננת העריכה ומסננת ההזדהות. התקנת המסננים האלה, ובעיקר התאמתם למאפייני המדיה החדשה מבלי שיסרסו אותה, הם האתגר המרכזי שניצב בפני אתרי התוכן בשנים הקרובות.
התקשורת המסורתית, בין אם בגרסתה המודפסת או האלקטרונית, התבססה על חסמי סף קשיחים במיוחד: הציבור הרחב כמעט שלא היה יכול להתבטא באמצעותה (להוציא מכתבים למערכת או שיחות לרדיו), וכל תוכן עבר תיווך עריכתי וסינון יסודי למדי. הרשת, לעומת זאת, מאפשרת לכל אדם - בלחיצת כפתור אחת - לנסח את דעתו ולשגר אותה לתפוצה רחבה, מבלי שהיא עוברת תהליכי עריכה, צנזורה או עידון. בנוסף, מאפשרת הרשת לעשות את כל זה תחת אנונימיות כמעט מלאה.
לא חייבים לשמור על אנונימיות
העובדה שהרשת פתוחה לכל והיכולת להעביר מסר מבלי שיעבור עריכה על ידי "אח גדול" כלשהו הוא הקסם של הרשת והמהות האמיתית של חברה פתוחה, ליברלית ודמוקרטית -ואסור לנו בתכלית האיסור לנסות לפגוע בהם. במציאות הטכנולוגית של ימינו ממילא לא נוכל לעשות כן. לפיכך, המפתח המרכזי לשינוי נעוץ בהיבט אחר: האנונימיות.
" חשוב לזכור כי בשונה מפתיחות ומנגישות, אנונימיות אינה ערך מקודש של הרשת שיש לשמרו בכל מחיר. היא לכל היותר מחלת ילדות. " בהקשר זה חשוב לזכור כי בשונה מפתיחות ומנגישות, אנונימיות אינה ערך מקודש של הרשת שיש לשמרו בכל מחיר. היא לכל היותר מחלת ילדות. נכון להיום, הפערים הטכנולוגיים - כמו גם התרבות שהשתרשה ברשת - מקשים על זיהוי ודאי של המשתמשים בה, שמסתתרים פעמים קרובות תחת כינויים שונים או בחסות כתובת IP חמקמקה. שני הדברים האלה, ביחד ולחוד, צריכים ועתידים להשתנות כבר בזמן הקרוב.
מרגע שתיפטר הבעיה הטכנולוגית ונוכל לאפשר לכל אחד מהגולשים להביע את דעתו ברשת, אך נחייב אותו לעשות זאת תחת זהותו המלאה, אי אפשר עוד יהיה להסתתר מאחורי מסרי שטנה. אפשר יהיה להחיל על כל אחד מהגולשים את גבולות האחריות המשפטית ולשון הרע המתקיימים בכל מקום אחר בשיח הציבורי. שינוי כזה, שאני מקווה להוביל בהדרגה באתר nrg מעריב המארח מדי יום מאות אלפי גולשים, הוא בעיני המפתח המרכזי להפחתה דרמטית של ביטויי השנאה ברשת, מבלי לפגוע במהותה ובפתיחותה לכל.
בנוסף לוויתור על האנונימיות, על אתרי התוכן להבין כי דווקא כדי להגן על הטוקבקים -האמצעי המרכזי המאפשר כיום לגולשים להביע את עמדותיהם - וכדי לשמר את מעמדם כאמצעי אפקטיבי ומכובד, עלינו להפעיל מסננים טובים ויעילים יותר ולא לאפשר לכל דעה באשר היא לעלות לאוויר. בעיקר אם היא כוללת השמצות, ביטויי שנאה וגידופים. מדובר בעניין לא פשוט כלל, שכן היקף הטוקבקים הוא אדיר, וסינון של כל אחד ואחד מהם הוא תהליך יקר ומורכב שעלול לפגוע במהירות עלייתם לאתר ובנגישות שלהם. אולם אני מאמין שמדיניות אחראית יותר, בשילוב שיפורים טכנולוגיים עתידיים, עשויים לתת מענה טוב יותר לכך כבר בקרוב.
לא נסיים מבלי להסתכל על חצי הכוס המלאה: לאותנטיות של הרשת וליכולת המופלאה שלה לשקף את רחשי הלב של הציבור הרחב - לרבות ביטויי שנאה - יש גם חשיבות גדולה בהבנת החברה שבה אנחנו חיים, על תחלואיה, ובעיצוב דרכים להתגונן מפניהם ולטפל בהם. בהיבט הזה חייבים לזכור שהרשת היא רק האמצעי, ולא הבעיה עצמה, ושעם קצת יותר אחריות של כולנו, יתרונותיה יעלו על חסרונותיה ויהיה בכוחה להוביל בסופו של דבר דווקא לצמצום השנאה ולמאבק בה.
הכותב הוא העורך הראשי של nrg מעריב.
