הולדת הקליניקה: הדמיון בין פותרי החלומות החז"ליים לפסיכואנליטיקאים בני זמננו

"(החולם): ראיתי בחלום שאני מקלף ביצים. אמר לו (פותר החלומות): מפשיט גופות אתה. אמר (החולם): כל פתרונותיך עד כה נכונים לגבי, למעט הפתרון הזה שאינו נכון. בינתיים באה אשה אחת ואמרה (לחולם): גלימה זאת שאתה מתכסה בה שייכת לאיש פלוני שמת והפשטת אתו".

 

חלום קילוף הביצה הבנאלי לכאורה ופתרונו, שאין בו שום דבר בנאלי, מופיע במסכת ברכות בתלמוד הבבלי. יש בו שלושה דוברים: החולם, פותר החלומות והעדה. העדה נמצאת בסיפור כדי ללמדנו שהחלום הוא אירוע נבואי; היא כאן כדי להכריז על פותר החלומות ככלי קיבול של הנבואה. בלא העדה, היו כאן רק חלום תמים ופירוש רווי תוקפנות; שני אנשים שמעבירים זה לזה ביצה לוהטת.

 

חלום קילוף הביצה מופיע ב"חלומות ופשריהם בספרות חז"ל", ספרו של אלכסנדר קריסטיאנפולר שנכתב בעשור הראשון והשני של המאה ה-20 ופורסם בווינה ב-1923. הספר יצא באחרונה בהוצאת מאגנס, בתרגומו של חנן בירנצוויג, ויש בו יותר ממאתיים קטעים מספרות חז"ל העוסקים בחלום, במטרותיו ובמעמדו.

 

קריסטיאנפולר כינס וערך את אנתולוגיית החלומות החז"ליים לעבודת הדוקטורט שלו כעשור אחרי שזיגמונד פרויד, מאותה העיר, פרסם את "פירוש החלום". פרויד ניהל מערכת יחסים אמביוולנטית עם ספרות החלום של העת העתיקה. "הוא רצה להציג את עצמו כמי שברא תורה יש מאין, כמדען שהשתמש בכלים מדעיים טהורים", אומר ד"ר חיים וייס, מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, "ואולם בפתיחה לפרק השני ב'פירוש החלום', הוא מודה בכך שנאלץ להסתמך על ידע קדום. במכתב לעמיתו וילהלם פליס הוא מעיד עד כמה מדענים בני זמנו, שמתיימרים לחקור חלומות בשיטות פסאודו-מדעיות ואינפנטיליות, מעוררים בו בחילה עזה".

 

 

עד כמה דומים פתרונותיהם של פותרי החלומות החז"ליים למפרשי החלומות של הקליניקות העכשוויות, ומהו מעמדו של החלום שהם מנתחים עם החולמים? מהי הסמכות שניתנה לפותרי החלומות? ועד כמה היא דומה לסמכות שאנו מעניקים למטפל בקליניקה? האם הפולקלור והאמונות התפלות הצליחו לחלחל, בתחפושת, אל מתחת לספה הטיפולית המכובדת?

 

בין העת העתיקה לקליניקה

 

וייס כתב על חלומות חז"ל בעבודת הדוקטורט שלו, שנהפכה מאוחר יותר לשני ספרים: "החלום בעולמם של חז"ל" ו"מה שפתר לי זה לא פתר לי זה". העבודה נסבה על "מסכת החלומות" – מסכת באורך שני דפים וחצי בתלמוד הבבלי. "זאת מסכת מוקפדת, ערוכה ורציפה", הוא אומר, "ככל הנראה, היא היתה קיימת כיחידה עצמאית לפני התלמוד הבבלי והוכנסה אליו בשלמותה". עבודתו כוללת שלושה היבטים: דיון עקרוני בשאלות על תוקפם ועל מעמדם של חלומות; סיפורים על מפגשים שונים בין חולמים לפותרים; מילון סמלים שהשתמשו בו פותרי החלומות, שאפשר למצוא אותו היום גם באינטרנט.

 

"העמדה הפסיכואנליטית ביחס לחלום שונה עקרונית מזאת של העולם הקדום", אומר וייס, "מטופל שמביא חלום לקליניקה מביא אותו כאינדיבידואל, והפירוש יתייחס לביוגרפיה הפרטית שלו ולהקשרים התרבותיים שהוא חי בהם. לעומת זאת, הסמלים המופיעים בחלום בעולם הקדום נקראים ברמה אוניברסלית. הבדל נוסף הוא הנרטיב. הפסיכואנליזה מדגישה את הסיפור, את הרצף ואת הדמויות. בעת העתיקה עסקו כאמור בסמלים, ולנרטיב היתה משמעות פחותה".

 

ואיפה בכל זאת הדמיון?

"כמו בעת העתיקה, פסיכואנליזה היא כלי תרבותי לחלוטין. ההבדלה בין אדם בריא לאדם חולה היא תרבותית לחלוטין. גם הפסיכואנליזה וגם העת העתיקה מבקשות להעניק ערך סמלי לחלום, והערך הזה עולה בדרך כלל בקנה מידה אחד עם דפוסים קהילתיים מקובלים. חלום הוא טקסט חתרני מאוד ונובע ממקומות שאיננו שולטים בהם. התרבות והאדם שונאים את חוסר השליטה. הפעולה הפרשנית של החלום, שהיא שיתוף פעולה בין שני אנשים, מחזירה את השליטה. זה שיתוף פעולה שנובע מתוך אינטרס משותף".

 

כמו מקלף ביצה

 

"ככל שנזנחה הנטייה הפרוידיאנית לראות בחלום מצב פנימי, כך הלכו והשתכללו הגישות והשיטות לעבוד עם סיפור החלום", כותבת ד"ר רוית ראופמן, פסיכולוגית קלינית וחוקרת פולקלור, בספרה "חלומות ומעשיות", "תמורה נוספת קשורה באפשרות לראות את החלום כטקסט מובנה שמשמעותו מתהווה לא רק עבור החולם אלא גם עבור המאזין. הזרמים האינטר-סובייקטיבים בפסיכואנליזה הדגישו את חשיבות תגובותיו הרגשיות והאסוציאטיביות של המטפל-מאזין לחלום, כחלק מהתהליך הטיפולי".

 

"יש לי כמה כובעים, ומה שמבדיל ביניהם הוא התכלית", אומרת ראופמן, מרצה בכירה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, "בקליניקה אני מבקשת להיטיב משהו בתהליך שהמטופלים עוברים, ובמחקר - המגמה שלי שונה. זאת חקירה אינטלקטואלית של קורפוס מסוים, והיא מתייחסת לזיקה בין ז'אנר בספרות העממית, שהוא המעשיות, ובין סיפור חלום. כאן יש להבדיל בין חלום לסיפור חלום, הכולל את הקונטקס שבו מסופר החלום". 

 

פתרון החלום של מקלף הביצים נוגע לתכנים מוקצים כמו מגע עם גופות ורמיזה לנקרופיליה. התכנים לא נמצאים בחלום עצמו, אלא פותר החלומות הוא זה שמביא אותם. לולא האישה שמגיחה בסוף הסיפור ומאששת את הפרשנות של פותר החלומות, מה אנחנו לומדים על פותר החלומות?

"הדיבור על תכנים מוקצים נמצא ברמת הפשט, שקל להתפתות לה. גישות הרמנויטיות [פרשניות] שהתפתחו אחרי פרויד שואלות לא רק על תוכנו של החלום, אלא על מהות המהלך שמבצעת המטופלת כשהיא באה ומספרת על החלום בקליניקה. אנחנו מתפתים לחשוב שאם נקלף את הביצה, ניגע באמת, אבל למעשה, עלינו להסתכל על תהליך הקילוף ועל המקלפים.

 

"מבחינה זאת, סיפור חלום מקלף הביצה הוא רב-רבדים ומחוכם. יש בו מרכיב מרכזי של גילוי וכיסוי. יש פה קליפות, גופות וגלימה. מה עושה מפרש החלום? הוא כמו מקלף ביצה. כשהוא אומר לחולם שהוא מפשיט גופות, הוא למעשה מכריז בפני החולם שהוא עצמו, פותר החלומות, נמצא בעמדת המפשיט".

 

ועדיין, בפתרון החלום יש תוקפנות ומוקצות.

"כשמנתחים את המפגש בין השניים בכלים של פרשנות הרמניוטית, צריך לשאול: של מי התוקפנות? מי פה הוא מפשיט הגופות? של מי התוכן המוקצה ומי לוקח עליו בעלות?".

 

וודי אלן על ספת הפסיכולוג, מתוך "הרומן שלי עם אנני"

 

והנה חלום נוסף: "אדם אחד בא לפני רבי ישמעאל בי רבי יוסי ואמר לו: 'ראיתי בחלומי שאחת מעיני נשקה לחברתה'. אמר לו: תיפח (רוחך), שכבת עם (אחותך)".

 

רוית, זה נראה כחלום של ראייה, ראייה מעוותת, מיזוג שניים לאחד, ואולי מפגש של הגברי עם הנשי ומפגש של חלקים מקבילים. נדמה שפותר החלומות מרגיש שהחומרים האלה מסוכנים ואסורים.

"החלום נוגע באופן ישיר לרעיונות פרוידאינים קלאסיים של גילוי עריות", אומרת ראופמן, "כשהוא משתמש במיתוס של אדיפוס, פרויד קושר קשר ישיר בין גילוי עריות לראייה. הוא עוסק בראייה גם בתוך הקליניקה שלו, כמו במקרה של ססיליה, מטופלת היסטרית שקשרה בין כאב עיניים למבטה החודר של סבתהּ. סיפורה של ססיליה נוגע בקשר שעשה פרויד בין חוויות גופניות למטבעות לשון. ססיליה חווה את המבט החודר בצורה כה עוצמתית, עד שהיא מייצרת סימפטום גופני. כדי לרפא את הסימפטום, צריך להחזיר אותו למעמדו המילולי".

 

קריאה נוספת: על הקשר בין יהדות, פסיכואנליזה ופרויד 

 

חז"ל הוא כמו מטופל טוב

 

פותרי החלום החז"לי מייחסים חשיבות מרכזית להיבט המילולי של החלום. הם מתבססים על מילים, על אותיות ועל תנועות שהופיעו בחלום. למשל, יש פתרון על בסיס משחק מילים: "ראיתי חוטמי שנשר. אמר לו: חרון אף נסתלק ממך". במקרה אחר פותרים את החלום לפי פירוק מילה למרכיביה: "הרואה גמל בחלום, מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו ממנה". למה "הצילוהו"? כי "גמל" הוא לא רק חיה, אלא מתן גמול.

 

"החלום מתאר יחסים בין שתי רמות חוויה, מילולית וגופנית", אומרת ראופמן, "האתגר הפסיכואנליטי הוא להגיע באמצעות מילים לחוויות ראשוניות. חלום הגמל הוא דוגמה מאלפת לאתגר דומה, של חיבור בין מעמדה הסימבולי של המילה ובין הפן התחושתי שלה".

 

עד כמה הכלים שפותרי החלומות משתמשים בהם דומים לכלי הפרשנות שנעזרים בהם מטפלים מודרניים? "חז"ל עשו שימוש במצלולים, באסוציאציות, במשחקי מילים ובהיפוך מילים כדי לפתח טכניקות פרשנות רדיקלית", אומר ווייס, "המפרשים שאלו את עצמם איך מוציאים פירוש מפסוקים, איך מפרקים את הכתוב. בסופו של דבר, הטכניקות הקיימות הללו נוצלו כדי לפתור חלומות. התרבות המערבית משוכנעת שיצרה עולם חדש, שהפסיכואנליזה היא מהפכה, אבל לטכניקות שהיא משתמשת בהן כדי לפתור חלומות יש שורשים מסועפים".

 

אחד הקטעים האירוניים בטקסט החז"לי הוא זה: "בר הדיא היה פותר חלומות. למי שנתן לו שכר היה פותר לטובה, ולמי שלא נתן לו שכר היה פותר לרעה". "בר הדיא היה סדיסט", אומר וייס, "לפי האגדה, הוא נהג לתת פירושים חיוביים לאביי, ששילם לו תמורת הפירוש, ולתת פתרונות איומים ומזוויעים לחלומותיו של רבא, שלא נהג לשלם על פתרון החלומות. אחרי שרבא הרג את משפחתו בעקבות פתרון חלום של בר הדיא, הוא הבין שעליו לשלם. מאותו הרגע היה בר הדיא פותר לו פתרונות טובים.

 

"יום אחד לקח רבא לידיו את ספר פתרון החלומות של בר הדיא. הוא גילה שכתובה בו שורה אחת בלבד: 'כל החלומות הולכים אחר הפה'. רבא הבין כי הכול היה תלוי בבר הדיא. הוא קילל את בר הדיא והביא למותו. זה רגע נדיר של רפלקסיה בתוך הסיפור החז"לי עצמו: עדות כתובה לכך שחכמי חז"ל מבינים כי פירוש החלום יכול לברוא מציאות, שהטקסט יכול ליצור זיקה מסוכנת מאוד בין מסמן למסומן".

 

מה השכיחות של הרגע הרפלקטיבי, זה שאופייני כל כך לקריאה עכשווית בחלום?

"בניגוד למטופל גרוע, זה שמסביר מה יש לו ומדבר את השפה הפסיכולוגית, וכך למעשה אינו מסוגל לקבל טיפול, חז"ל הוא כמו מטופל טוב משום שהוא מטופל מאוד לא מודע. סיפורי הזוועה מוצגים בלי מוסר השכל, בלי פליאה, צער, כעס או התנגדות. חז"ל מביאים את החומרים, ואנחנו פשוט צריכים לעבד אותם".

 

מה אומר הסיפור הזה על פותרי החלומות החז"ליים, ועל מטפלים?

"פסיכולוגים עכשוויים מוסמכים בידי מוסד הידע העכשווי, הוא האוניברסיטה. בעת העתיקה היו שני סוגי פותרי חלומות: המקצועיים – אנשים שידעו קרוא וכתוב ולמדו פתרון חלומות מפותרי חלומות מקצועיים אחרים; וכאלה שישבו בכיכר העיר, כקבצנים, ופתרו חלומות על סמך אינטואיציה.

 

"מקצוע פותר החלומות לעולם אינו דועך. למעשה, בעולם החרדי הניו-אייג'י מסכת החלומות נחשבת לפופולרית, ויש ספרות חרדית ניו-אייג'ית ענפה שנגזרת ממנה. נדמה שפותרי החלומות מבקשים לעצמם כוח, סמכות, בעלות על הידע. בעת העתיקה, היה זה ידע של חיים ומוות. במידה מסוימת, פותרי החלומות רוצים לברוא עולמות, להפוך לאל קטן".

 

"יוסף במצרים", ג'יימס ז'ק טיסו

 

"כשהטקסט על בר הדיא הופיע, עדיין לא היתה פסיכואנליזה בעולם", אומרת ראופמן, "אולם השאלות שאפשר לשאול עליו רלוונטיות גם לקליניקה: האם יש להרפות מהכוח שייחסנו לסמכויות? האם הפרשנות חפה מצרכים סובייקטיבים של המטפל? האם עלינו להרפות מהמעמד הכול-יודע שפרויד ייחס בתחילת דרכו למטפל? בסופו של דבר, גם פרויד הסכים שהעברה והעברה נגדית אינם ניתנות להתעלמות, ולמעשה, הן בבחינת כלים רבי עוצמה בטיפול".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

Model.Data.ShopItem : 0 8