פנחס ליטבינובסקי נולד בשנת 1894 בשם פיוטר ולדימירוביץ ליטבינובסקי בנובוגאורגייבסק (האימפריה הרוסית, כיום אוקראינה), למשפחת סוחרים יהודית והתחנך ב"חֶדֶר". ב-1912 קיבל מלגת לימודים לאקדמיה לאמנות באודסה, שם פגש את בוריס שץ, שהציע לו לעבור ללמוד ב"בצלאל" בירושלים. בעקבות כך עלה לארץ ישראל, אך פרש כעבור זמן קצר מהלימודים במחאה על דרך הלימוד במוסד. בשובו לרוסיה החל ללמוד באקדמיה לאמנות בפטרוגרד. ב-1917 נשא את ליזה לבית טורגובסקי לאישה, ולבני הזוג נולדו שתי בנות.
ב-1919 עלה ליטבינובסקי בשנית לארץ ישראל באוניה ”רוסלאן" שפתחה את תקופת העלייה השלישית. הוא השתתף במספר תערוכות מרכזית ואף עיצב תפאורות לתיאטרון ועסק גם בעיצוב גרפי. בראשית שנות החמישים המתמקם בבית נטוש בשכונת קטמון בירושלים, שם חי ועבד בסטודיו. מאז שנות השלושים הרבה לשהות באירופה ובארצות הברית, שם פגש בעבודותיהם של ז'ורז' רואו, סזאן, מאטיס, פיקאסו, מירו והציירים מאסכולת פריז. בהשפעתם, סגנונו האמנותי עבר תמורות במהלך השנים: מקונסטרוקטיביזם והאימפרסיוניזם הרוסי בתחילת הדרך, דרך מגמות מודרניסטיות ואקספרסיביות ועד מעבר להפשטה צורנית וצבעונית בתקופת חייו האחרונה. על הישגיו זכה במספר פרסים, ובראשם פרס ישראל לציור (1980). נפטר בערב ראש השנה תשמ"ו (1985) בירושלים.
ליטבינובסקי לא היה חלק מחבורה אומנותית, לא הרבה להציג מעבודתו, לא נהג לתארך אותם או לתת להם שמות. מלבד ציורי הדיוקנאות נמנע לרוב מלמכור את יצירתו. מאז מותו, נותר ארכיון הצייר, הכולל למעלה משש אלפים עבודות בסטודיו בירושלים ועבר בהמלך השנים תלאות רבות, ששיאם בהשמדה מסיבית שצמצמה את אלפי העבודות לכדי כמה מאות נבחרות. התערוכה "ובחרת בחיים – זו אומנות" מבקשת להציג את המיטב ששרד מתוך העיזבון ולהראות דרכו את פניו האומנותיות השונות, המשחקיות, החושנית והרוחנית של פנחס ליטבינובסקי.
מנהל בית אבי חי: דוד רוזנסון
אוצר: עמיחי חסון
עוזרת אוצר: ריקה גרינפלד ברנע
הפקה: אייל לויט ושחר מונטלייק
עיצוב תערוכה: ליסה בלכמן
עיצוב גרפי: סוניה אוליטסקי
עיצוב חווית AI: אלון שטיאט
פיתוח תוכנה: אבינועם קופר