על הבגידה

רב יהודה הנדואה גר שאין לו יורשין הוה. חלש. על מר זוטרא לשיולי ביה, חזייה דתקיף ליה עלמא טובא, אמר ליה לעבדיה: שלוף לי מסנאי ואמטינהו לביתא. (קידושין כב ע"ב)

תרגום:
רב יהודה ההודי (רש"י מפרש: "מארץ כושי") היה גר שאין לו יורשים. חלה. נכנס מר זוטרא לשאול לשלומו, ראהו שתקיף עליו העולם מאוד. אמר לו (מר זוטרא) לעבדו (של רב יהודה): שלוף לי את נעלי והבא אותה לביתי (כלומר, עשה מעשה של עבדוּת כלפיי ובכך אקנה אותך לעבד).

הקשר:
הפרק הפותח את מסכת קידושין במשנה עוסק בדיני קנייה ומכירה של אנשים, נשים ורכוש מסוגים שונים. המשנה השלישית בפרק זה עוסקת בעבד כנעני (כלומר – שאינו יהודי) ובדרכים השונות לקנותו ולשחררו מעבדוּת. לפי המשנה עבד כנעני נקנה בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובחזקה. התלמוד שואל מהי ה"חזקה" בהקשר זה ומביא ברייתא המסבירה כי אדם שנוהג מנהגי עבדוּת כלפי אדם אחר (למשל: "התיר לו מנעלו או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ") נקנה לו לעבד. במסגרת דיון זה מובא הסיפור.

דיון:
הסיפור הקצרצר שיידון כאן מלווה בתלמוד בדיון הלכתי. בחרתי שלא להביא את המשך הדיון, ולהתרכז רק בסיפור, כיוון שמצאתי בו דיוק חד וכואב, תמצות ספרותי שמתחתיו הר געש רגשי. כיאה לסיפור בין שתי שורות, הדמויות אינן מתוארות בפירוט וגם העלילה מתמשכת רק כמה דקות, אך למרות זאת התסיס הסיפור את דימיוני ורגשותיי וגרם לי לחשוב על בדידות, כאב ובגידה.

רב יהודה הנדואה גר שאין לו יורשין הוה, חלש – איזו פתיחה! בשמונה מילים מצליח התלמוד לתאר אדם במלוא מורכבותו. משמונה מילים אנו לומדים על מסכת חיים מפותלת, מרגשת, מרתקת ובודאי גם קשה. התואר "רב" מלמד שיהודה שייך לחכמים והינו חלק בלתי נפרד (ואפילו מכובד) מעולם בית המדרש. התיאורים הבאים אחר כך מבהירים לנו שדרכו למעמד זה לא היתה סלולה ולא שגרתית, ויש בו משהו שלעולם יהיה שונה, בלתי שייך: רב יהודה הוא מהודו (התלמוד מזהה את הודו לעתים גם כארץ כוש, כמו בפירוש רש"י כאן וכן בבבלי מגילה יא ע"א). הוא אינו מקומי-בבלי וסביר שגם צבע עורו שונה. בנוסף הוא אינו יהודי מלידה אלא גר, ולכן אינו מושרש בחברה בה הוא חי ואין לו "ייחוס". חז"ל קבעו כי גר נחשב כמי שנולד מחדש, ועל כן קשריו המשפחתיים הקודמים לגיורו אינם קיימים עוד. משום כך, בעוד שליהודי שנפטר בדרך כלל יכול להימצא קרוב משפחה שיירש אותו, למי שנתגייר ולא הוליד ילדים לאחר גיורו, ייתכן ולא יהיו יורשים. רב יהודה הוא גר שאין לו יורשים, ואין מי שימשיך אחריו בדרכו וישמר את זכרו. המילה המסיימת את הפתיחה היא "חלש". ברמת הפשט מילה זו מתארת את מחלתו של רב יהודה, אבל איני יכולה שלא לחשוב על המלה "חלש" כמספרת לנו משהו עקרוני על רב יהודה  - שחור, גר, ערירי, בתוך בית המדרש אבל לעולם לא חלק ממנו. חלש.

על מר זוטרא לשיולי ביה. חזייה דתקיף ליה עלמא טובא – מר זוטרא נכנס לביתו של רב יהודה כדי לשאול בשלומו. בכך הוא לא רק מקיים מצות ביקור חולים אלא גם, לכאורה, עושה מעשה חברי. הביטוי "תקיף ליה עלמא טובא" מבטא ברמת הפשט את מחלתו של רב יהודה, המתגברת עליו להמיתו (כך גם בבבלי גטין עז ע"ב). במישור אחר אפשר לקרוא כאן תיאור מדויק וכואב של אדם שׂבע מאבקים ותהפוכות, בערוב ימיו: עולמו של רב יהודה, זה שבנה לעצמו במו ידיו וכנגד כל הסיכויים והציפיות, תוקף אותו בימיו האחרונים ועומד להכריעו. בית המדרש, ומר זוטרא בתוכו, שיכול ואמור לשמש לרב יהודה משפחה חליפית - בוגד בו ברגעיו האחרונים. העולם אינו מקום נעים עוד לרב יהודה, אלא מערכה עקובה מדם שברור מי יפסיד בה. כמה עצוב וכמה כואב.

אמר ליה לעבדיה: שלוף לי מסנאי ואמטינהו לביתא – ומה עושה החבר, מר זוטרא, כשהוא רואה את רב יהודה עצוב וכואב כל כך? מנסה לקחת ממנו את עבדו. לרב יהודה, כזכור, אין משפחה. נדמה כי כל מי שיש לו בעולמו הוא עבדו, שמטפל בו ודואג לרווחתו, ומר זוטרא רוצה בעבד הזה דוקא עכשיו. הוא אינו מבקש לקנות אותו מאדונו ולשלם תמורתו כסף (אולי יועיל הכסף לרפואתו של רב יהודה, או לפחות יוסיף מעט רווחה לשעותיו האחרונות) אלא לקבל בעלות על העבד באמצעות חזקה. אם יקיים העבד את הציווי של מר זוטרא לשלוף את נעלו ולהוליכה לביתו, תהיה למר זוטרא חזקת בעלוּת עליו (זוהי "תמונת ראי" ממש לתהליך שחרורם של גמדוני הבית מאדוניהם הרשעים, המתואר בספרי "הארי פוטר").

אחד ההבדלים המרכזיים בין עבד עברי לעבד כנעני הוא באפשרויות השחרור שלהם. עבד עברי יוצא לחירות בתום שש שנות עבודה (שמות כא,ב; דברים טו,יב), בשנת היובל או כשיש בידו כסף לשלם לאדונו על השנים שנותרו עד שחרורו. אפילו עבד נרצע (שמות כא,ה-ו), שנענש על כך שבחר לא להשתחרר כעבור שש שנות עבודה, יוצא לחירות בשנת היובל או במיתת אדונו (משנה קידושין א,ב). לעומתו עבד כנעני יכול לקנות את חירותו בכסף (ויש בזה בעיה לוגית, כיוון שלפי חז"ל לעבד כנעני אין זכות להחזיק ברכוש או בכסף) או בשטר (מעין גט) ושחרורו תלוי לחלוטין ברצונו הטוב של בעליו, ובמות אדונו עובר העבד הכנעני לרשות יורשי האדון. במקרה הנדון כאן, כאשר אין יורשים לרב יהודה, נוצר מצב נדיר ביותר, בו יכול עבדו להשתחרר ולצאת לחירות.

צילומים: פלאש 90

מר זוטרא, אם כן, פוגע במעשהו בשני אנשים: ברב יהודה, השוכב על ערש דווי ואין לו איש שיטפל בו, ובעבד הכנעני, שלולא התערבותו יכול היה להשתחרר (בשל צירוף מקרים ייחודי) במות אדונו. מר זוטרא בוגד ברב יהודה ומפקיר אותו לאנחות, וסותם את הגולל על תקוות החירות של העבד.

רב יהודה ההודי ועבדו הכנעני שותפים לגורל אכזר. ברגע הזה, בו עומד רב יהודה לפני מותו והעבד לפני שחרורו, הם כמעט שווי מעמד. שניהם זרים, בודדים, ושניהם גם נתונים (לשוא) לחסדיו של מר זוטרא, ששמו מהדהד באוזניי ומרמז לי על תרגומו האפשרי: אדון קטן. אולי יהיה מר זוטרא אדונו החדש של העבד, אבל מעשהו כאן הוא מעשה של איש קטן. מאוד קטן.

רב יהודה ההודי מופיע עוד פעם אחת בתלמוד (בבלי בבא בתרא עד ע"ב), שם הוא מספר על חוויה פלאית שעבר בים: תנין נורא אחד עוזר לחברו הנאבק על חייו, ובמקום לגנוב ממנו את האבן היקרה שברשותו, הוא מציל את חייו באמצעותה. בדימיוני מספר רב יהודה ההודי את סיפורו, רגע לפני מותו, באוזני מר זוטרא, ומקווה שילמד משהו מאותו התנין.

***
הרבה תמר דבדבני:  נולדה וגדלה בקיבוץ ראש הנקרה, חיה היום בירושלים. הוסמכה לרבנות על ידי ההיברו יוניון קולג' בירושלים. בעלת תואר שני בתלמוד ובלימודי מגדר ממכון שכטר למדעי היהדות. מלמדת הלכה וספרות חז"ל בהיברו יוניון קולג', בבית המדרש בירושלים ובמכינה הקדם צבאית תל"מ ביפו. מנחה בשיתוף את "אותמונה" בבית אבי-חי ובתכנית העמיתים של "קולות".