"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים..." אמר קהלת. מדי שבוע נארח באתר נקודת מבט אחת על אחד מן הקטעים בקהלת. זו אינה פרשנות חדשה אלא ניסיון לפרוט את פעימות החיים שהגדיר קהלת למרכיביהן, להתבונן בהן מחדש ולצבוע אותן בגוון אישי. והפעם - יקרת פרידמן על "עת ללדת".
יקרת פרידמן כותבת מכתב אישי לבנה.
גם אתם מוזמנים להתבונן ב"עיתים" השונות ולשלוח אלינו את תגובותיכם והשקפותיכם לכל זמן וזמן.
עת ללדת - יקרת פרידמן
קום, ילד שלי, הגיע הזמן להתעורר, ללכת לבית הספר, לצאת למלחמת החיים, לעמל יומך.
קום, גוזל, כרגיל הלכת לישון מאוחר מדי ועכשיו קשה לך להיפרד מהשמיכה.
כל כך הייתי רוצה לאפשר לך להישאר איתי עוד יום נוסף בבית,
לחבק אותך עוד פעם ועוד אחת, להסתכל עליך בהנאה ובהתפעלות.
כמה הייתי רוצה שנעשה עוד כמה דברים ביחד,
אבל.
גם אמא חייבת ללדת את עצמה עכשיו, גם אמא חייבת את הקצת-פרטיות.
ילד מתוק ונבון. ילד צדיק וטוב. אתה תולה בי את עיניך:
אמא, תלדי אותי עוד פעם היום, בסדר??
אילו ידעת כמה אמא רוצה עכשיו את סבתא פה
כמה אני רוצה שמישהו יטפל גם בי
יגיש, יפנה, ינחם, יסתכל, יעריץ.
בכורי,
אתה יולד בי בכל יום מחדש יכולות שהן הנשק שלי בקרבות גידולך-גידוּלִי.
מתנות של סבלנות, הבלגה ואיפוק, מתנות של ריכוז ויכולת הסתפקות במועט,
ענווה, ושמחה גדולה בכל התקדמות קטנטונת, בכל שינוי פצפון לטובה.
אתה המורה שלי!
אתה יולד בנו את האהבה ואת החברוּת, אהבה של הורים שחייבים להיות גם חברים
כדי שתהיה לך הידיעה שאמא ואבא ביחד
(וכדי שלא תתפוס יותר מדי מקום במשפחה ושתהיה לך קצת ענווה).
בזכותך אין יום מבוזבז.
יום שבו הצלחתי להרים את הראש ולחייך אליך
לשאת תפילה לשלומך
הוא תמיד יום מלא משמעות אמיתית.
אתה המורה שלי! אתה יולד אותי
לפחות כפי שאני ילדתי אותך.
פתאום אני מבינה את מילכוד החמות והכלה.
אחרי שגידלתי אותך ככה, תגיח יום בהיר אחד זו שתקטוף את הפרי הבשל,
תעביר עלי ביקורת, ותסתכל עליך ברחמים -
רחמים שגדלת אצל האמא הזאת...
כמה אני מתפללת מעכשיו
שאוהב את הכלה שלך
ושהיא תאהב אותי
ושתאהב אותך.
בעזרת ה' בזכותך תיוולד סבתא חדשה בישראל
ואני אראה בך אותי, כמו שהייתי בשנים הראשונות לחייך
כשנאבקתי בקורי השינה, בהפתעות האמהוּת.
אני רואה אותי
מסתכלת על אביך
ושנינו מחייכים ומהנהנים:
הצלחנו.
יקרת פרידמן מתגוררת בנחלאות, ירושלים. היא עורכת את שיעורי פרשת השבוע לנשים מפי הרבנית ימימה מזרחי