משה רבנו כסופרמן: התערוכה שמחברת בין התנ"ך לקומיקס

ב-1978 חולל המאייר והקומיקסאי היהודי-אמריקאי וויל אייזנר מהפכה: הוא פרסם את "חוזה עם אלוהים", שנחשב לרומן הגרפי המשמעותי הראשון בתעשייה שהתקיימה עד אותו רגע בפינות דפי העיתון ובחוברות דקיקות לצעירים ולנוער. למעשה, איינזר ברא עולם.

לקריאה נוספת: מהו התפקיד החברתי של הקריקטוריסט?

בריאה ופרשנות שלה הן נושאים מרכזיים בתערוכה "נשות חיל וסופר גיבורים: סיפורים מהתנ"ך בקומיקס", שמוצגת במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון. כמה דימוים מ"חוזה עם אלוהים" של אייזנר מוצגים בה. האוצר, אסף גמזו, משווה את פרימה הרש, גיבור "חוזה עם אלוהים", לאברהם "האדם הנבחר". הרש הוא יהודי ניו-יורקי שחתם חוזה עם אלוהים והתחייב לעשות מעשים טובים. כשהילדה שאימץ מתה ממחלה, הרש מגלח את זקנו ונהפך לאיש עסקים שחי בפנטהאוז עם אישה לא יהודייה. כמו אברהם, כותב גמזו, הרש כורת ברית עם אלוהים. בניגוד לאברהם, הרש דורש מהאל לקבל גם על עצמו אחריות.

אייזנר כתב את "חוזה עם אלוהים" לאחר מות בתו בת ה-16 מלוקמיה. "הוויכוח של הרש עם אלוהים היה הוויכוח שלי", הודה פעם בראיון, "שפכתי את זעמי על אלוהות שגזלה את אמונתי וגזלה את חייה של בתי האהובה בגיל 16, בשיא פריחתם". התערוכה, למרות קוטנה, מצליחה להראות את רוחב המטרייה שתחתיה סוככים יוצרי הקומיקס: חלקם מתמודדים דרכו עם אסון אישי, אחרים הופכים פנטזיות אישיות למתח ולבידור.  

גמזו חילק את התערוכה לכמה פרקים, ובהם בריאת העולם וסיפור גן עדן, קין והבל, אברהם, משה רבנו, שמשון, וגם אסתר, כדי שגיבורות החיל הזנוחות כל כך לא ירגישו מקופחות. התערוכה מראה כיצד גיבורי קומיקס רבים הם ערבוביה של דמויות אלה, על כוחותיהן וחולשותיהן, ומצביעה על הזיקה בין גיבורי התנ"ך לגיבורי קומיקס מפורסמים.

משה התינוק הצליח לשרוד ינקות מלאה סכנות, להתגלגל למשפחת המלוכה ולנצל את מעמדו החדש כדי להציל את אנשיו. כך עשה גם קנט קלארק, סופרמן, שהיה הניצול היחיד מכוכב קריפטון, ועכשיו הוא מסתובב בעולם כשהוא מוסווה לעיתונאי ממושקף. סיפור קין והבל מהדהד ביחסי האחים ב"סנדמן" של ניל גיימן. נקודת התורפה של שמשון – אישה יכולה לנטרל אותו מכוחותיו – היא אותה חולשה שממנה סובל הענק הירוק.  

הניסיון לחבר בין דמויות תנ"כיות לגיבורי על נראה לעתים רופף. כך למשל, יחסי האחים ב"סנדמן" מצביעים על זיקה חזקה יותר לפנתיאון האלים היווני. יוצרים שביקשו לקבל השראה מדמויות על אגדתיות הסתכלו לכל הכיוונים: הם קראו באיליאדה ובאודיסאה, בתנ"ך, בעלילות גילגמש ובמיתולוגיות הנורדיות. עם זאת, סביר להניח שיוצרי קומיקס יהודים ויוצרים שנולדו לתרבות היודו-נוצרית הכירו יותר מכול את התנ"ך. ההשוואה בין השפעת התנ"ך לזו של מיתולוגיות אחרות היא נקודה מעניינת שלא מוצאת מקום בתערוכה, ואילו עשתה זאת - לא היתה עולה ממנה תחושה קלה של אתנוצנטריות.

הישראלים בוחרים בהומור

נקודה מעניינת נוספת היא ההבדלים המשמעותיים בין אמני קומיקס אמריקאים לישראלים. רוב האמריקאים שנבחרו לתערוכה הם יוצרים "רציניים": וויל אייזנר התיעודי, רוברט קראמב המחוספס, באזיל וולברטון האפוקליפטי, מרים קטין הקודרת. הם אינם מתבדחים. הם מדברים על אימה, על תסכול ועל אלימות. לעומת זאת, רוב היוצרים הישראלים שמציגים בה, כמו ירמי פינקוס או משה אנגלמאייר, שמציג כמה עבודות מרנינות, הולכים על הומור. כיום פועלים בישראל כמה יוצרי נובלות גרפיות רציניות ומעולות. ייתכן שלא היו רלוונטיים לתערוכה. בכל מקרה, נראה כי הרצינות האמריקאית, החשובה כל כך, היא תוצאה של מורשת קומיקס ענפה.  

הולך על הומור. אנגלמאייר

"נשות חיל וסופר גיבורים" היא תערוכה צנועת תקציב במדינה שבה עדיין לא הכירו בחשיבותם של קומיקס ונובלה גרפית: אין בה סקיצות ואיורים מקוריים, וגם לא מבחר רב מאוד של אמנים ודוגמאות שהנושא שלה היה יכול וצריך להניב. עם זאת, הטקסטים שמלווים אותה מספרים סיפור מרתק ומצליחים לקשור בין גבוה לנמוך, בין בריאה קדושה ובין יצירה שנחשבת עדיין זולה ופונה להמונים.

מעבר לכך, "נשות חיל וסופר גיבורים" מצליחה לעורר את התיאבון לפרשנות קומיקסאית. יעזבו רגע בתי המדרש האורתודוקסיים והניו-איג'יים את רש"י ויכנסו בבקשה את תלמידיהם לנתח את הנחש של קראמב, את אלוהים השמנמן של כריס וור, את התוהו ובוהו של אנגלמאייר. יישבו התלמידים וינסו לנתח את הבחירות העומדות מאחורי הקומפוזיציה, הצבע, חלוקת העמוד. כל הדברים האלה הם גם פרשנות, פרשנות על חיים ואגדה.

לקריאה נוספת: "הגיבור שלי", פרויקט קומיקס חגיגי

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי