הישן יתחדש והחדש יתקדש

לפני 25 שנים כתב הסטודנט עובדיה חממה עבודה סמינריונית על מאמר "הדור" של הרב קוק, במסגרת לימודיו באוניברסיטת תל אביב. חלפו עברו השנים, והעבודה נשתכחה מלבו. עד שבדיוק כשהחל לעבוד על אלבום משירי הרב קוק ("מרחבים", שיצא לחנויות בחודש האחרון) פנתה אליו קרובת משפחה שלומדת פילוסופיה יהודית באוניברסיטה, ושאלה האם הוא מחזיק במקרה בעבודות סמינריוניות ישנות. חממה נבר ואיתר את העבודה ששכח ממנה כמעט לגמרי, נשאב אל תוך הטקסט - והפך אותו לשיר. למעשה, מדובר בשיר החשוב ביותר מבחינתו באלבום החדש, כפי שהוא מציין זאת בחוברת המצורפת.

"הדור" הוא אחד השירים הפחות "ערוכים" באלבום החדש "מרחבים", ובכלל מעניין לגלות שחממה נטל לעצמו את החופש ואת היכולת לערוך את הטקסטים של הראי"ה, לחבר משפטים, למחוק אחרים, לצרף ציטוטים, וכך למעשה ליצור יצירה מוזיקלית יהודית מרתקת שמתכתבת מוזיקלית עם פינק פלויד, קינג קרימזון, מייק אולדפילד ועוד. מדובר באלבומו השמיני של חממה, והשלישי שלו מאז "שמים וארץ", שהכיל את "אנא בכח", שהיה אחד המרכיבים המרכזיים בפריחת המוזיקה היהודית בעידן הנוכחי. בין לבין יצאו "לילה טוב", אלבום שירי ילדים בשיתוף שרון רוטר, ו"כשהנשמה מאירה" , המשך לטרילוגיה שנפתחה ב"שמים וארץ". באלבום החדש מתארחת קשת מרשימה של שמות וקולות: ברי סחרוף, ארז לב ארי, גיל עקיביוב, יוסי פרץ, אלברט עמר, יוסי אזולאי, גבי שושן, זאב נחמה, אילן דמרי, האחים אשל וגד אלבז.

"שמרתי על רוח הדברים, וזה מה שחשוב", חוזר חממה לנושא עריכת הטקסטים. "גם בעבר, כשהלחנתי טקסטים של לאה גולדברג באלבומיי הקודמים, ערכתי והוספתי מפה ומשם. זה כמו ששני משוררים נפגשים ונוצר איזה חיבור. העניין כאן הוא מה שנוצר מהחיבור של הרב קוק איתי. בעיניי דווקא נורא מעניין לא להעתיק טקסטים ולצטט אותם בדיוק כפי שהם. ובאמת, החוויה האישית שלי בתוך כל אחד מהשירים ומהמשפטים היא העניין - איך הרב קוק עובר דרכי ואיך אני עובר דרכו. זה לא שיעור תורה, זאת מוזיקה. ולכן אני חושב שיש כאן חיבור מעניין שבהחלט בא לידי ביטוי מוזיקלי".

היה לך קל לחבר לחנים לטקסטים בעלי אופי של קדושה?
"זה לא פשוט לחבר בין טקסטים עם קדושה לבין מוזיקה מודרנית. יש אמנים שלא מצליחים לעשות את החיבור הזה. זה קשה להם, כי מדובר בקדושה. אבל אצלי, משום מה, זה טבעי, למרות שלוקח לי זמן למצוא את הטקסט הנכון. בשירים של הרב קוק היה מין ניגון פנימי".

בקצב הבריט קוק

היו רגעים שהחיבור הצליח להפתיע אפילו את חממה עצמו. "המרפא", שיר שאותו חממה מבצע עם זאב נחמה, שותפו לשעבר להרכב מוסקבה (הבסיס ללהקת אתניקס), הוא דוגמה מעניינת. לאחר שהוקסם מהטקסט, הלחין ועיבד אותו בגוון בריטי מובהק, ניסה חממה לברר את מקור הטקסט שהגיע אליו איכשהו. הסתבר שהשיר לא נכלל בספר שיצא לאור אלא בכתבי יד של הרב. ולא סתם כתבי יד, אלא כאלה שנכתבו בתקופה שבה הראי"ה שהה בלונדון.

דווקא לסיבובי הופעות המוזיקאי הוותיק פחות מתחבר. חממה מעדיף להימנע מכך, ולמרות שאת התנגדותו הגורפת להופעות כבר הסיר לאחר פריצת "אנא בכח", הוא עדיין מעדיף להופיע טיפין-טיפין ולברור את ההופעות באמצעות פינצטה. זה אומר שצריך לחכות עד פסח להופעה בודדת המבוססת על שירי האלבום ("אמנם הפקה וחזרות בשביל הופעה אחת זה מטורף, אבל זה אני").

ועדיין, מה עם קצת יותר הופעות?
"יוצא שאני נותן איזה שתיים-שלוש הופעות בשנה, כל פעם מאיזו סיבה חזקה מסוימת. בדיוק עכשיו הזמינו אותי להופיע בערב זיכרון של הימ"מ. בהתחלה סירבתי, אבל בהמשך חשבתי והסכמתי. יש דברים שחשוב לעשות אותם, כמו טקס לזכרו של רבין. בסופו של דבר אותם רגעים על הבמה מאוד קסומים. אבל הרגעים שעד אליהם וכל העניינים הטכניים הנלווים - הרבה פחות. אבל על הבמה יש ריגוש באמת גדול. ובכלל, אולי זה מה שיפה, שאני לא הופך את זה לרוטינה, וזה לא המקצוע שלי. רק כשזה בוער בי - אני עושה את זה במינונים נמוכים. זה נותן מן מרחק חיובי".