מקרבים את סוף העולם אל ארץ הקודש

לפני קרוב ל-14 שנה - היה זה כמעט שנה לאחר נישואינו - חברי הקרוב אליעזר חזר משליחות קצרה בתאילנד עם בשורה: "הרב קנטור, הרב הראשי לתאילנד, מחפש זוג שינהל את בית חב"ד לתרמילאים ישראלים בבנגקוק".

אשתי נחמי ואני ייעדנו את עצמנו לחיים בשליחות ועדיין לא מצאנו את המקום המתאים לכך. אודה על האמת: עד כמה שהייתי חדור ברוח השליחות וידעתי שזה מה שאני רוצה, הייתי בטוח שתאילנד נמצאת מעט אחרי סוף העולם. הייתי משוכנע שאשתי תשלול את הרעיון מכל וכל, אבל כשהגעתי הביתה וסיפרתי לה על כך היא הגיבה: "קדימה! אני באה".

וכך מצאנו את עצמנו מחכים ללידתו של בננו הבכור מנחם מענדל, וכשהיה בן חודשיים יצאנו ל"שלושה חודשים" בתאילנד. ההורים, שליוו אותנו לשדה התעופה, התרגשו ובכו (כנראה שהם כבר הבינו ששלושת החודשים יכולים להיגמר אחרי הרבה מאוד שנים), אך אביה של נחמי אמר לה בגאווה: "עכשיו את מגשימה את תמצית החינוך שקיבלת".

לקח לנו קצת זמן להתאפס, אבל מהר מאוד למדנו איפה בית הרפואה הטוב ביותר, יצרנו קשרים טובים עם מפקד המשטרה ששמח לעזור לנו בבעיות שנוצרו עם ישראלים, פיתחנו שיתוף פעולה מצוין עם שגרירות ישראל. וכך כבר שנים שאנחנו ב"ה ערוכים להגיש עזרה וסיוע לכל מטייל יהודי שנקלע לצרה בטיול.

בתחילה זו היתה הרפתקה. כשהגענו מצאנו במקום מסעדה, בית כנסת וספרייה קטנה, ומהר מאוד קלטנו שהפעילות הרבה יותר רחבה ממה שחשבנו ושאנחנו צריכים להחליף כובע בכל רגע נתון: להיות פסיכולוג, רופא, חבר ורב כאחד. המטיילים ששמעו על בואנו החלו לפקוד את המקום בהמוניהם, ואנחנו השתדלנו להיות עבורם אבא ואמא ולסייע בפתירת בעיות: מחלה, פציעה, גניבת חפצים או בירורים על הגסט האוס הכי זול. כמו כן קיבלנו הרבה טלפונים מהורים דואגים שהילד שלהם לא צילצל כבר יומיים/שבוע/חודש (תלוי ברמת הפולניות של האמא...)והשתדלנו להרגיע.

ממלאים את רצון הרבי

בכל פעם שעברנו ברחוב שמענו את השאלה "מה אתם עושים פה?". את השאלה הזו אפשר לשאול כל אחד מ-4,000 זוגות השליחים של חב"ד בכל רחבי העולם. מה גורם לזוג חב"די בתחילת דרכו לעזוב את משפחתם וסביבתם ולעבור לגור במקום כל כך נידח ללא מוסדות חינוך מסודרים לילדים וללא מוצרי מזון כשרים?

כשאתה רחוק מהבית אתה לא צריך להיתקל בבעיות כדי להזדקק לבית. כיום עוברים בתאילנד יותר מ-100 אלף ישראלים בשנה ואנחנו משתדלים להיות כאן עבור כל אחד מהם. ממכתבי המטיילים בספר האורחים של בית חב"ד אפשר ללמוד על אופי המטיילים הנהנים מהשירותים שאני מציעים.

האמת היא שהכוח המניע אותנו הוא דרך החיים המיוחדת שהרבי מליובאוויטש לימד אותנו. באהבתו המיוחדת לכל יהודי שאף הרבי  שלכל יהודי בעולם יהיה בית שבו יוכל למצוא את צרכיו הגשמיים והרוחניים. הוא הנחיל לנו את הדרך הזו, ועודד אותנו ללא הרף להגיע לכל פינה בעולם כדי לאהוב יהודים, לעשות טובה ליהודים ולקרב יהודים.

מיכל וליאת כתבו: "הפכתם תחנה קצרה לחוויה ארוכה ומרגשת בפני עצמה, השארתם בנו רושם והצלחתם לרגש אותנו עם אורך הרוח הפתיחות והקבלה האין סופית". רועי כתב: "אהלן בית חב"ד. אין על העוגיות שלכם! אני מטייל כבר שלושה חודשים, הייתי בלאוס, וייטנטם, קמובדיה וגם את תאילנד כבר מיציתי, ועכשיו אני בדרכי להודו ונפאל, נהנה מכל רגע של חופש אחרי שלוש שנים של קריעה בצבא.

"בית חב"ד בשבילי הוא מקום לנקות את הראש בין לבין, להתעדכן בחדשות האחרונות, לקבל טיפים על מקומות חדשים, להרים טלפון הביתה להרגיע את אמא, ושותפים חדשים להמשך הטיול. לא פיספסתי אף בית חב"ד בדרכי. אחלה בית פה. אני אמנם מתגעגע הביתה אבל בינתיים מחזיק מעמד בזכות החיוך והדאגה שלכם לכולנו. אז תודה ואוהבים אתכם..."

רווית כתבה: "אני גרה בבנגקוק כברחודשיים. אוהבת את הפינה הזו שאפשר לעצור בה את המרוץ של העבודה, לאכול ארוחה ישראלית טובה ולהתחבר עם עוד ישראלים ויהודים מכל העולם. אני אוהבת את בנגקוק אבל בלי החלות המיוחדות שלכם, הקידוש והשירים של קבלת שבת עם עוד מאות יהודים כמוני לא הייתי עוברת את השבוע. עד שאחזור הביתה זו תהיה הפינה החמה שלי ואחזור אליכם בכל הזדמנות שיש".

שלומי כתב: "אני תקוע בבנגקוק כבר כמה שבועות ואתם אשמים. קשה לי לעזוב... אני אוהב מיסטיקה, ועד שהגעתי למזרח חשבתי שיש מיסטיקה רק בכתות המזרח. אחרי כמעט שנה של דילוגים מאשרם לאשרם בהודו, שם שאבתי את כל מה שיש להם לתת, שבעתי. ואז הגעתי לשיעור "תניא" אחד בבית חב"ד ונדלקתי. מיסטיקה יהודית זה דבר אדיר! לכן אני מנצל כל רגע לקרוא בספריה הענקית שלכם ולהשתתף בשיעורים, ואני מקווה שלא הפכתי לנודניק עם כל השאלות שלי".

חוגגים בצוותא רחוק מהבית

לכל מטייל יש את הצרכים המיוחדים שלו, ואנחנו משתדלים להיות שם בשבילו בכל אחד מבתי חב"ד בבנגקוק, צ'אנג מאי, קוסמוי, פוקט ולאוס, עם מחשבים לגלישה באינטרנט וטלפונים לשיחות חינם לארץ כדי לשמור על קשר עם ההורים הדואגים. בבתים יש פינות קפה ועוגיות שנותנות למטיילים תחושת חמימות של בית ומשפחה, ספרייה גדולה שבה ספרי יהדות במגוון רחב של נושאים וכן ספריית ספרי מטיילים של כל המזרח.

מעבר לכל זה המטיילים יודעים שיש להם מקום שיעזור להם בכל צרה. מטיילים שכספם נגנב, למשל, מקבלים עזרה ראשונה, הדרכה בשחזור המסמכים ואוכל עד להגעת כספם מהארץ. חולים ופצועים המאושפזים בבתי הרפואה בתאילנד מקבלים סיוע וייעוץ בהליכי האשפוז וכן ביקורים ומזון כשר.

אנחנו מציעים מסעדות כשרות ואיכותיות, שמאפשרות למטיילים לאכול אוכל ביתי נקי וטעים במחירים עממיים, בתי כנסת שבהם נערכות תפילות מדי יום וכן שיעורים והרצאות על היבטים שונים של היהדות בצורה פתוחה ובאווירה נעימה. מדי ששה שבועות נערכת סדנה מיוחדת בטבע בנושאים שונים  על פי תורת החסידות.

אנחנו מטפלים בנפגעי סמים יחד עם רופאים מקומיים וישראלים עד להעברתם להמשך טיפול בארץ. ישראלים שנעצרים על עבירות קלות מסתייעים בנו ובקשרים שלנו עם המשטרה ואנחנו פועלים לשחררם במהירות. אנחנו מבקרים ישראלים שכלואים כאן לתקופות ממושכות ומעבירים להם מזון כשר.

אירועי החגים בבית חב"ד נהפכו לשם דבר בכל העולם, וישראלים רבים מתכננים חודשים לפני הטיול לחגוג אתנו. ומי שלא ראה סדר פסח או ליל ראש השנה עם אלף איש ששרים מכל הלב "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" לא הרגיש את הטעם המתוק והאמיתי של אחדות ישראל במיטבה.

הפעילות הזו נהפכה לחלק מהשגרה היומיומית שלנו בבית חב"ד, אבל יש דבר אחד שעדיין מרגש אותי כל שבוע מחדש: קבלות השבת המיוחדות. באירועים האלה משתתפים מדי שבת 300-500 איש. זה לצד זה יושבים יהודים מכל גווני האוכלוסייה ומכל קצווי תבל, שומעים קידוש, אוכלים ארוחת שבת ביתית, שרים שירים יהודיים מתוך שירון מיוחד של חב"ד תאילנד ומקשיבים לשיחה בענייני היום.

תחושת האחווה שנוצרת בין כל המשתתפים היא דבר שלא ניתן לתיאור. זו הרגשה שמגלה את האמת שמחברת בינינו ואת הנקודה היהודית הפנימית הקיימת אצל כל אחד מאתנו והרצון הכן להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד.