שנאה חצי חינם

שמעתי השבוע את השר יאיר לפיד עומד מאחורי דוכן הנואמים בכנסת ומשיב להצעות אי האמון בממשלה. לפיד - זחוח, מאוהב בעצמו, מסוחרר מההצלחה - ירה את דבריו נגד חברי הכנסת החרדים. בסוף דבריו אמר להם לפיד: "איש אינו שונא אותכם (הטעות בעברית במקור, יע"ד), ואתם ממשיכים לטעון ששונאים אותכם". אם יורשה לי לומר, טענת החרדים ששונאים אותם היא מוצדקת, ולא מעט בשל ההתלהמות הפופוליסטית של לפיד ודומיו נגד האוכלוסייה הזאת ונציגיה, כאילו הם אשמים בכל תחלואי החברה הישראלית. אז למה להיתמם, השר לפיד? היו מי שעשו קריירה שלמה מהשנאה הזאת.

צילום: פלאש 90

די להקשיב שוב לתשובתו המלאה של השר לפיד כדי להבין עד כמה הוא בז להם וסולד מדרכם: "קודם כול, אני משתתף בצערו של אדוני על זה שאתם לא בקואליציה, אני מבין שזה קשה ועוברים עליכם ימים לא פשוטים", אמר השר לפיד לח"כ מאיר פורוש ממרום 19המנדטים שקיבל. זה המקום לצטט מהמקורות (משלי כ"ד, י"ז): "בנפל אויביך, אל תשמח; ובכשלו אל גל " לשר לפיד אני רוצה לומר: נהג בכבוד גם ביריביך הפוליטיים, כי הגלגלים מסתובבים מהר בכבישי הארץ הזאת. אל תתלהב יתר על המידה מהתגובות שאתה מקבל בפייסבוק, וכשכותבים לך שאתה "מלך", אל תיקח את זה ברצינות. אנשים אומרים הרבה דברים, והנייר או המקלדת סופגים הכול " לבך". וכל המוסיף גורע.

יש הרבה מאוד סיבות לא לאהוב את התנהלות חברי הכנסת החרדים, אבל בואו נודה באמת: הם נשלחו לכנסת כדי לשרת את האוכלוסייה שלהם ואת הצרכים המיוחדים לה, ולא את כלל אזרחי המדינה. חברי הכנסת האלה הצליחו מאוד במה שעשו, ועל זה יוצא קצפו של לפיד. בפוליטיקה, אמר פעם אריאל שרון, צריך להיות כל הזמן על הגלגל: עכשיו אתה למטה, ומתישהו עוד תהיה למעלה, אבל כל עוד אתה על הגלגל - יש לך סיכוי.

אז לשר לפיד אני רוצה לומר: נהג בכבוד גם ביריביך הפוליטיים, כי הגלגלים מסתובבים מהר בכבישי הארץ הזאת. אל תתלהב יתר על המידה מהתגובות שאתה מקבל בפייסבוק, וכשכותבים לך שאתה "מלך", אל תיקח את זה ברצינות. אנשים אומרים הרבה דברים, והנייר או המקלדת סופגים הכול. אני לא בא ללמד אותך דבר, רק לומר לך שכאיש שמנגן בגיטרה ושר את הביטלס, סמל השלום והאהבה, אתה ודאי יודע שהטון עושה את המוזיקה. אני לא מטיף לך מוסר; אני מנסה להגיד את זה גם לעצמי, ולא תמיד בהצלחה מרובה - וחבל.

********

הציבור אוהב לשנוא את חברת אל על. הציבור אוהב לשנוא את ההסתדרות. הציבור אוהב אפילו יותר לשנוא את החיבור בין השתיים. מי החכם שהחליט להוציא את עובדי אל על לשביתה ועמם את עובדי ארקיע וישראייר? מי האינטליגנט שהחליט להשבית את נמל התעופה בן גוריון, שביתה שלבסוף נמנעה? כל יועץ תקשורת מתחיל היה אומר למקבלי ההחלטות שם כי הם רק מעוררים עליהם את כעס הציבור, וככה לא מנצחים במאבק ציבורי.

הרעיון לפתוח את השמים אינו חדש. נכון שההחלטה להביא את התוכנית לאישור הממשלה נעשתה מהרגע להרגע, ואולי בתבונה, כדי להקטין את משך המחאה ולמנוע שוב אפשרות למסמס את ההחלטה. התנהגותם של אנשי אל על מוכיחה שהממשלה צדקה. ותאמינו לי שקשה לי לכתוב את המשפט הזה. ולא רק זאת, גם ההחלטה על "שמים פתוחים" היא החלטה נכונה בעיניי.

ועד עובדי אל על הוא אחד מ-11 הוועדים הגדולים והחזקים במשק. ברשימה נמצאים הוועדים של רשות שדות התעופה, חברת החשמל ונמלי הים חיפה ואשדוד. אלה ועדים כוחניים שאינם מהססים להוריד את השאלטר בלי התראה. הראשונים שנפגעים הם קודם כול העובדים והציבור הרחב שמקבל מהם שירותים. הוועדים האלה וציבור העובדים שהם מייצגים הם מאבני היסוד וההצדקה לקיומה של ההסתדרות של עופר עיני. עיני נבנה עליהם, ומהם הוא שואב את כוחו הפוליטי.

צילום: פלאש 90

ההצלחה הגדולה של המחאה החברתית בקיץ 2011 נבעה ממכלול רחב של סיבות. אחת מהן היא דחיית הניסיון של עיני לתפוס טרמפ על אנשי המחאה. אילו היו נותנים לעיני לעמוד בראשם, היתה המחאה הזו נהפכת לעוד מעשה של עסקנים קטנים. וכך בדיוק הצטיירו השבוע המנהלים והעובדים של אל על בעיני הציבור הרחב כשאימצו את האמצעים הברוטליים של הוועדים הגדולים במשק. בדרך הזאת הם לא זכו ולא יזכו לתמיכה ציבורית גורפת. מה הפלא אפוא שהם סיימו את השביתה שלהם - זנב מטוסם מקופל וללא אהבת הציבור?

*****

ישראל וטורקיה מנהלות סיפור של אהבה-שנאה. ישראל וארמניה, לעומת זאת, הן סיפור של שותפות גורל. ביום שבו חודשו השיחות בין ישראל לטורקיה עלתה יו"ר מרצ זהבה גלאון לדוכן הנואמים במליאה וביקשה שהממשלה והכנסת יכירו סוף סוף, כמו 27 מדינות אחרות בעולם, בטבח שביצעו הטורקים בבני העם הארמני לפני 98 שנה.

כבר שנים נמנעת ישראל מנקיטת הצעד האמיץ הזה. מדיניות החוץ של ישראל היא פרקטית; אין היא בהכרח מוסרית ואינה דוגלת בצדק היסטורי. צדק היסטורי יכול להיעשות רק כשהוא כדאי ובעיתוי המתאים. כשיחסי ישראל-טורקיה היו בשפל, היתה נכונות מסוימת לא לדחות צעד שכזה על הסף. עכשיו, עם הפשרת היחסים בין המדינות, הסיכוי לכך קטן לאפס.

"הכרה בסבל, הזדהות וסולידריות עם הארמנים הן לא מטבע עובר לסוחר", אמרה ח"כ גלאון בנאומה והוסיפה: "טבח העם הארמני הוא לא הזדמנות הסברתית. החובה המוסרית שלנו להכיר ברצח העם הארמני אינה בשום פנים ואופן נושא של ימין ושמאל... התעלמות מרצח עם אחד היא שמולידה את רצח העם הבא".

בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי