מתוך התהום: עליית החסידות

                                                                        המגיד מקוזניץ (מתוך: ויקיפדיה)

סוף המאה ה-18, החברה היהודית במזרח אירופה עוברת תהליכים תרבותיים ודתיים שמשנים את פניה. אחד השינויים המטלטלים, שנשארו איתנו עד היום ושינו את פני ההיסטוריה היהודית, הוא עלייתה המטאורית של התנועה החסידית. לקראת סדרת ההרצאות "יסודות ומושגים בהגות החסידית", שבה ידבר פרופ' דניאל רייזר על תפיסות התנועה ועל מושגי היסוד שלה, דיברנו איתו על ההתחלה ההיסטורית של התנועה החסידית כדי להבין מה אפשר את עליית החסידות דווקא בזמן ובמקום שבו היא צמחה.

רייזר מצביע על ארבעה משברים שהכשירו את הקרקע לעלייתה ולהצלחתה של החסידות: "הדמויות הראשונות של החסידות התחילו לפעול סביב 1730, אבל עיקר התנועה פורצת ב'דור השלישי', בין השנים 1800-1772, שבהן מתרחשת עיקר עלייתה של התנועה. היא נעשית די במהירות תנועה מרכזית, אם לא הגדולה ביותר במזרח אירופה עד לשואה. התנועה נמשכה לתוך העת החדשה ולתוך המאה ה-20".

אז מה בעצם עודד את הצמיחה שלה?

"כדי להבין את המשברים שתרמו לעליית החסידות צריך לחזור אל ההיסטוריה הפולנית. בסוף המאה ה-18 מדינת פולין למעשה התבטלה: נגסו בה האימפריה האוסטרו-הונגרית מדרום, האימפריה הפרוסית (גרמניה של היום) ממערב והאימפריה הרוסית. שלושתן חילקו את פולין לאט לאט. זה התחיל בסוף המאה ה-18, ובעצם, משנת 1772 ועד לשנת 1795, בשלבים, נעלמה לה פולין מהמפה, והיא חזרה להיות מדינה רק אחרי מלחמת העולם הראשונה. מ־1795 עד 1917 לא הייתה מדינת פולין.

"עד המהפכה הבולשביקית היה אסור ליהודים לשבת ברוסיה. כ-30 משפחות ישבו במוסקבה ובסנט פטרבורג באישור מיוחד, על בסיס ויזות שצריך להאריך, כלומר, לא הייתה יהדות רוסיה. בשנת 1795 כבשה רוסיה את מזרח פולין, ופתאום היא מצאה את עצמה לראשונה עם יהודים בשטחה. הרוסים לא אפשרו להם לגור ברוסיה, וכך נוצר 'תחום המושב': האזור של פולין שנכבש על ידי רוסיה ובו היה מותר ליהודים לשבת – עד נהר הדנייפר, שאותו היה אסור ליהודים לחצות מזרחה, אל תוך רוסיה. וכך היהודים, שהיו תחת השלטון הפולני, מצאו את עצמם תחת שלטון רוסיה, מוגבלים בתוך תחום המושב".

המשבר העמוק היה בלתי-נמנע. פולין נתנה אוטונומיה ליהודים, ועם השלטון הרוסי, מעמד זה נהיה לנחלת העבר. "כל מה שהיה חשוב לשליטים הפולנים היה לקבל מהיהודים את המיסים, והקהילה הייתה מעבירה להם אותם דרך ועד ארבע הארצות", מסביר רייזר, "מעבר להעברת כספי המיסים לשלטונות, הוועד, שכלל את כל יהודי מזרח אירופה, זכה לאוטונומיה: הוא תיקן תקנות, גזר גזירות, ואפילו הקים כוח מגן יהודי שכלל שוטרים יהודים. אפשר לראות בפנקסי הקהילה שנשמרו, למשל, שבמקרה שבעל היכה את אשתו, היו מענישים אותו בתוך הקהילה; זה לא היה מגיע לשלטונות. היהודים התנהלו באופן אוטונומי לחלוטין, ואפילו קבעו מי בתוכם משלם מיסים ומי לא.  למשל, בעיירות מסוימות רופאים היו פטורים ממיסים כי רצו למשוך אותם אליהם. כך אנחנו מוצאים שהקהילה פוטרת ממס את הבעל שם טוב, מייסד החסידות, כיוון שהיה רופא 'בעל שם' (מרפא בעזרת שמות).

משבר רציני. אז בעצם ועד ארבע הארצות כבר לא בתמונה.

"המשבר הפוליטי של ביטול פולין הביא למשבר ענק של יהדות פולין כי הוא ביטל את ועד ארבע הארצות. ברגע שהרוסים, האוסטרים והפרוסים כבשו את פולין, הסתיימה תקופתו של ועד ארבע הארצות, והיהדות איבדה את ההנהגה שלה. החסידות נכנסה ליהדות בתקופה של חוסר הנהגה מוכרת. הרוסים לקחו מיסים מכל אחד ואחד, ולא דרך קהילה, והיהודים חדלו להתנהל כגוף אוטונומי. כל עוד ועד ארבע הארצות היה קיים, היהודים התנהלו באופן אוטונומי במרחב גדול מאוד, פי עשרות מגודלה של מדינת ישראל. הם ניהלו בשקט את הצרכים הפנימיים שלהם. חלק מהמיסים שגבו עברו לשליטים הפולנים, ובכסף שנשאר הצליחו להחזיק הרבה מוסדות. הם בנו בתי ספר ואפשרו חינוך חובה, לפחות לגברים, שגם העניים שבהם קיבלו סבסוד בעבורו, ופיתחו את ה'חדר', שאליו הלכו ילדי מזרח אירופה מגיל שש, ואפילו מגיל צעיר יותר והעניקו אוכל לשבת לעניי הקהילה. מאז שפולין נפלה והיהודים חיו בתחום המושב, לא הייתה תמיכה קהילתית מסודרת, ואז גם התפתח העוני. תור הזהב של יהדות מזרח אירופה הסתיים, והיהודים, שהיו חופשיים תחת שלטון פולין בימי הביניים, הוגבלו תחת השלטון הרוסי: אסור היה להם לפנות לתוך רוסיה, לגליציה, או למערב אירופה, אלא להישאר אך ורק בתחום המושב. הם נעשו מנותקים, וחלק ניכר מהפעילות המסחרית נחסמה. העוני הלך והתפתח, ממש כפי שהוא משתקף בספרים של שלום עליכם עם ההומור השחור, על העוני ועל הבוץ של העיירה ועל השטעטל, שכולם מתארים את מה שקרה ליהודים בעקבות הכיבוש הרוסי".

ארבעת המשברים

בתוך הווקום הזה התגבשה החסידות. לדברי רייזר, בסוף המאה ה-18, בעקבות המשבר הפוליטי של ביטול פולין וביטול ועד ארבע הארצות, נוצר משבר מנהיגותי שהביא למשבר כלכלי, ואלה הובילו למשבר רוחני. רייזר מרחיב עוד על תפקידיו הנוספים של ועד ארבע ארצות: "הוועד היה מי שמינה את הרבנים בכל אזור, פטר אותם ממיסים ואירגן להם בית בכל עיירה שהייתה מספיק גדולה. לרב באותה התקופה היו לא מעט תפקידים רבניים שהיום קיימים פחות: הוא היה השוחט וזה שמחליט מה להכשיר ואיך לעזור, כמו בסיפורים על הנשים העניות שבאות לרב בערב שבת עם שאלות על כשרות. פתאום לא היה מי שימנה רבנים ויפטור אותם ממיסים, ולא היה מי שיאפשר הסמכה רבנית מוסדרת. לתוך כל הכאוס הזה, בתוך כל המשברים האלה, בחור השחור הזה, עולה לה החסידות.

ואז מופיעה החסידות.

 "לתוך ארבעת המשברים של התקופה - הפוליטי, ההנהגתי, הכלכלי והרוחני - נכנסה ברגע הנכון החסידות והציעה מענה ואלטרנטיבה. הבעל שם טוב נפטר בשנת 1760, ותלמידו, רבי דב בער, המכונה המגיד ממעזריטש, שנפטר בשנת 1772, הוא זה שהצליח להפוך את החסידות לתנועה: תלמידיו הרבים הפיצו את החסידות ברחבי מזרח אירופה. ההיסטוריונים יטענו שאם הרעיונות החסידיים היו עולים בתקופה אחרת, הם לא היו תופסים. לטענתם, מה שתפס זה לא הרעיונות אלא העובדה שהתנועה הזאת הייתה במקום הנכון ובזמן הנכון (אני לא בטוח שזה כל הסיפור). החסידות נתנה אלטרנטיבה מנהיגותית  ברגע של משבר עמוק. היא אפשרה יצירת מנהיגים - בלי שמישהו ימנה אותם - על בסיס כריזמה (בהמשך זה נהפך לשושלת, אבל ראשית החסידות התחילה עם מינוי רב על בסיס כריזמה). אדם כריזמתי, מבחינת החסידים, הוא מנהיג שעולים אליו לרגל, מבקשים ממנו ברכות ומתייעצים איתו. בשלב הבא, החסידות נתנה מענה גם למשבר הכלכלי והקהילתי על ידי היווצרות החצרות. החצר והעדה, כלומר, הקהילה שהתגבשה סביב הצדיק, נתנה אלטרנטיבה כלכלית למה שנתן ליהודי ועד ארבע הארצות והקהילות שתחתיו. הקיבוצים בארץ לא סתם קראו לעצמם כך. 'קיבוץ' הוא מושג חסידי שמשמעותו היא התקבצות של תלמידים סביב הצדיק. הצדיק ניהל את הכלכלה של הקהילה ודאג לחסידים שלו. מי שעלו לבקר את הצדיק ולקבל ברכה הביאו איתם תשורה, וכך נוצרה קופה קהילתית שהציבה אלטרנטיבה סוציאלית לחלשים בזמן של משבר כלכלי־חברתי".