נס, ניסוי, ניסן

תמונה ראשית - אילנה שקולניק, ויקיפדיה

כבר משמו של החודש ניתן לעמוד על כמה מפלאיו: גלומות בו המילה "נס", המילה "ניסוי", שהרי ה' ניסה את עם ישראל במדבר, וניסן מכיל גם קרבה לשונית ל"ניצן"- חודש האביב. למדרש השם אפשר גם להוסיף משמעות רחבה יותר: הוא מתחיל בנו"ן ומסתיים בנו"ן, מה שנותן תבנית מעגלית - ההתחלה היא גם הסוף והסוף הוא גם ההתחלה.

 כילידת חודש ניסן אני מרגישה שהחודש הזה מלווה אותי משחר בריאתי: שם המשפחה הקדמוני של המשפחה מצד אבי הוא ניסן, למדתי בתיכון הניסויי, וניסן הוא רכב שנהגתי בו שנים רבות בהנאה צרופה. כמו כן, ניסן בספירה חופשית הוא החודש האמצעי בשנה (על פי התורה הוא החודש הראשון), וגם אני אמצעית במשפחה. ודבר נוסף, כמי שעוסקת בתחומי הבמה והמסך, ליאם ניסן הוא אחד השחקנים החביבים עליי. ואם כל זה לא מספיק: לפי מדרש קבלי, בחודש ניסן יגיע המשיח.

מרלין וניג - ויקיפדיה מאת - Vim1980

לצאת מהמצרים

"בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל", אמרו חז"ל, ואכן, חודש ניסן הוא חודש חשוב ביותר לעם היהודי: החודש של יציאת מצרים. מסופר על ר' חיים הלברשטאם מצאנז, המכונה "הדברי חיים", שהלך בימי חודש ניסן בבגדי שבת באומרו ש"החודש הזה חשוב מכל חודשי השנה". בהקשר זה אפשר לומר שכל התכלית של יציאת מצרים היא קבלת התורה, ואם מקבלים את ההנחה הזו, אזי שורש קבלת התורה מתחיל בניסן, מה שהופך את פסח לגולת הכותרת של החודש.

בפסח משרה ה' את שכינתו על כל בית ישראל, וכל יהודי יכול להרגיש התרוממות רוח - בהכנות לחג, בחג עצמו, בליל הסדר, בסימנים, בקושיות, באפיקומן ובאגוזים, בחול המועד ובשביעי של פסח. כל אלה מעלים את הנפש ומעוררים אותה לצאת מהמצרים האישיים, ולהתחדש. " ליל הסדר הוא לילה מלכותי, לילה של גילוי עצמי ושאילת שאלות אוניברסליות, לילה של מסע היסטורי במנהרת הזמן של עמנו העתיק. בערב הזה אני מרגישה שאנחנו סמוכים לשולחן הסדר לא בגלל האוכל, אלא בשביל המסע הרוחני הזה, שנותן קצת מהטעם הנשכח של הנצח. ואנחנו טהורים ונקיים, כי הכול סביבנו כזה, וכי עמלנו להגיע לרגע הזה "

ליל הסדר בשבילי הוא תמונה של ילדה אצל סבא וסבתא בהרצליה שרה לתומה: "בליל הסדר יקרה לי הנס, אפתח את הדלת והוא ייכנס. אמלא את כוסו, את כוס זהבו, ולא אירדם לפני שיבוא... אליהו הנביא, איך יבוא ומה יביא? אליהו הנביא...". שנים חלפו, ואני עדיין זוכרת את אותו השיר מ"אלפוני" שלמדנו בעל פה. אני עדיין זוכרת איך הייתי משכנעת את הילדים בכיתה שאליהו הנביא לקח לגימה כדי שמפלס הכוס יירד קצת.

כיום הילדה שבי והילדים שלי מתכוננים לחג קצת אחרת.
בחסידות בעלז ההכנות לחג הן חלק מהחג עצמו: טחינת הקמח למצות, איסוף "מים שלנו" לאפיית המצות, אפייתן, והברקת הבית וצחצוחו, כך שהחוץ ישפיע על הפנים וגם אני אחפש עם נר ונוצה את פירורי היצר הרע שמסתתרים בי. ולבסוף ביעור החמץ באש, שיכולה גם לסמן את אש התורה, שבכוחה לכלות את הרע.

והבישולים... הם מעוררים את היצירתיות שמתחייבת בעתות שבהן התפריט מוגבל: תפוחי אדמה בכל הווריאציות האפשריות, ועוגות שעם הזמן למדתי איך גורמים להן להיראות חמץ גמור.
ואז מגיע שלב עריכת הסדר: הקיטל הלבן והזורח והמפות הנוצצות, הקערה הכסופה עם המצות השמורות, שכשמגיעים אליהן לבסוף, מכרסמים אותן במהירות שיא כדי להספיק לאכול 22 גרם בשתי דקות. זהו לילה מלכותי, לילה של גילוי עצמי ושאילת שאלות אוניברסליות, לילה של מסע היסטורי במנהרת הזמן של עמנו העתיק. בערב הזה אני מרגישה שאנחנו סמוכים לשולחן הסדר לא בגלל האוכל, אלא בשביל המסע הרוחני הזה, שנותן קצת מהטעם הנשכח של הנצח. ואנחנו טהורים ונקיים, כי הכול סביבנו כזה, וכי עמלנו להגיע לרגע הזה.

שנים אחרי שלמדתי איך עושים את זה, איך מתכוננים לפסח בחסידות (יש לי שכנות שאצלן ההכנות מתחילות כבר בט"ו בשבט), הבנתי משהו מאוד חשוב: אליהו הנביא, זה שציפיתי לו ושאלתי איך יבוא ומה יביא, נוכח ומנבא לנו באותם רגעים קסומים את השנה כולה. אם בתשרי נכתבים מזונותיו של האדם, הרי שבניסן נחתמת רוחניותו של האדם: כמה שפע רוחני יהיה בידו. ברוח זו, ההכנות לפסח הן הכנות לניסן: הכנות לקראת העמידה בניסיון הרוחני של היציאה משעבוד לחירות.

בתקווה שנצליח לעמוד בניסיונות השונים ולהפוך אותם לנס, ושנצליח למצוא בהם משמעות משחררת - כמו שהדיברות החקוקות אינן מגבילות, ככתוב: "אל תקרא חרות אלא חירות" - ונהפוך לבני חורין אמיתיים.
*הכותבת היא חוקרת ספרות, תיאטרון וקולנוע מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וסמינרים חרדיים, במאית ויוצרת.

 בואו להיות חברים שלנו בדף הפייסבוק של בית אבי חי