שנת מעשים טובים

כאשר הגה רבי יצחק עראמה, ממגורשי ספרד, בענייני השמיטה והיובל הארצישראליים, נראים היו הדברים רחוקים שנות אור ממימוש, ולכן ביקש לבסס את התוקף הרוחני-חברתי שלהם:

• " - - - - - עת לשמוט / יעקב מעוז - - - - - אֱחֹז בַּזֶּה וְגַם בַּזֶּה/ אֱכֹל הַכֹּל לָשֹׂבַע/ אֱגֹר הוֹן רַב וּמִקְנֶה/ נְסֹק לְכָל הַגֹּבַהּ/ זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּאַחַת/ כִּי עֵת עַתָּה לְהַרְפּוֹת/ וּבַשְּׁבִיעִית לִשְׁמֹט "

"שאף שיש זמן שיבטלו הם בעצמם, בכל זאת הרעיון והמושכל הא-לוהי והתועלת המוסרית אשר יצאו מהם עומדים לנצח נצחים". היכולת לצקת משמעויות חדשות למסורות ישנות עדיין מפעמת בנו, ומצוות השמיטה מזמינה אותנו לעצב מחדש את הזהות היהודית-חברתית שלנו. להלן כמה הרהורים ורעיונות מעשיים למימוש בחברה הישראלית ובקהילה.

ריבוי צדק
 

פסטיבל צדקה: התורה מצווה לשמוט את השנה השביעית כדי שיאכלו עניי העם (שמות כג, יא). ומה יעשו העניים שש שנים שלמות עד לשנה השביעית? צריך פחות מזה כדי למות ברעב או להתבזות בעוני משווע. שורה ארוכה של מצוות צדקה קשורות במעגל השנה העברי עד שאין לך יום שאין אדם מישראל חייב בו במצוות צדקה. כך למשל השבת, שהיא היסוד לכל השביעיות בתורה (רמב"ן ויקרא כה, ג. רבנו בחיי שם ב), ובכלל זה ספירת העומר, חג השבועות, חגי החודש השביעי (ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת), השמיטה ולבסוף היובל. אם במשך כל ימות השנה אנו חייבים במצוות צדקה, במה התייחדה אפוא שנת השמיטה? שנה זו היא הפסטיבל של הצדקה החברתית, הזדמנות להקדיש נתח זמן גדול ומשמעותי להתעוררות חברתית, לחשבון נפש ציבורי ולפיתוח רגישות לזולת.

 

 משפחה צדקת: כל כוונתה של מצוות השמיטה הנה חמלה, חנינה והרחבה לעניים בפרט ולאדם בכלל (מורה הנבוכים חלק ג, ל"ט). את הכוונות האלו ניתן לממש באמצעות עשיית צדקה, בתרומה וולונטרית שאין לה שיעור. לקיום הצדקה ערך חינוכי רב ולכן שנת השמיטה הנה הזדמנות לאמן את עצמנו ואת ילדינו במתן צדקה לנצרכים. קופתצדקה שתימצא בכל בית תעודד את בני המשפחה לתרום ולו באופן סמלי. בכל עת שהקופה תהא מלאה דיה תשב מועצת המשפחה ותחליט למי לתרום את הכסף שהצטבר. הדיאלוג המשפחתי שתזמן הקופה יתרום רבות לחיי הרוח וללכידות המשפחתית. 
 

חלוקה צודקת: בשמיטת השמיטות, שנת היובל, תובעת התורה לערוך אתחול של כל מערכת הקצאת הקרקעות. הבסיס התיאולוגי של רעיון זה הנו "כִּי לִי הָאָרֶץ" (ויקרא כה, כג), או "לְה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד, א). הבסיס החברתי של מצווה זו הוא הגבלת הרכושנות (צל"ח ברכות מח, ב). כמו כן מספקת היא הזדמנות ליזמים חדשים להצטרף למעגל החיים הכלכליים. כך מכירה התורה ביזמוּת כלכלית ויחד עם זאת מגבילה אותה כדי למנוע חוליים חברתיים הכרוכים בה (רמב"ם, שמונה פרקים, ב).
 

כיום שולטת ברוב העולם המערבי תפיסת כלכלת שוק חופשי שאיננה מגבילה את ההון שאדם יכול לצבור. לא לנו להיכנס לכיסו הפרטי של אדם, אך אנו רשאים על פי דין תורה להטיל את מרות החברה על בעלי השליטה בחברות ציבוריות הנהנים ממימון של דלי-האמצעים. שנת השמיטה היא שנת-רצון להגברת המודעות לכך בציבור ולעידוד אקטיביזם חברתי להשגת צדק חלוקתי .
 

 סיפור גדול: אחת לשבוע מוזמן כל יהודי להיזכר בשני הסיפורים הגדולים של היהדות. זכר למעשה בראשית, הסיפור הקוסמי, וזכר ליציאת מצרים, הסיפור הלאומי (רבנו בחיי שמות כא, ב). נדמה בנפשנו יהודי השקוע עד צוואר בשלג ובבוץ בשטייטל או בהרי כורדיסטן המבודדים, גר בבתי חומר ומקושש עצים להסקה - ועוצר אחת לשבוע כדי להרהר בשני סיפורים הגדולים מהחיים.
 

האתנחתא השבועית חיונית לפיתוח החיים הרוחניים של האדם, אך היא קצרה ונתונה למגבלות הלכתיות רבות. השנה השביעית פותחת בפנינו פתח כפתחו של אולם להרהור בסיפורים הגדולים של חיינו, וסיפורים כאלה לא חסרים - אם ברמה האוניברסלית, הלאומית, החברתית או האישית (אהבת יונתן, ויקרא כה, א). רעיון שנת השבתון הנהוג במוסדות חינוך הנו בהחלט מודל הולם לאתנחתא הרוחנית. הרהורים רוחניים אלה הם הערך המוסף של החיים (ראו: אגרא דכלה רלח, ב. זוהר ח"א מח, ע"א).

כניסה ללוח
 

יתרון בחיסרון: התורה מבטיחה לשומרי השביעית פיצוי, כך שהשנים השישית והשמינית ימלאו את המחסור ואף יותר (בכור שור, דברים טו, ו). בכל עת שבה אדם נח מן המלאכה, מפסיד הוא לכאורה זמן יקר שבו יכול היה להגדיל את הונו. אך כולנו יודעים שהמנוחה מן המלאכה מגבירה את היעילות, שכן האדם שב למלאכתו טעון באנרגיות חדשות. לא זו בלבד, אלא שהשביתה מן המלאכה מזמנת לאדם התבוננות על מעשי ידיו, הערכה מחדש שלהם ופיתוח פתרונות יצירתיים לקושיות העומדות בדרכו. יועצים ארגוניים מעריכים מאוד את ההפסקות בעבודה, כגורם שמזמן לעובדים מפגשים בלתי פורמליים שבהם חלק גדול של אתגרי הארגון מקבלים מענה חדשני ויצירתי. מה שנראה לכאורה חיסרון הריהו יתרון.

• " האתנחתא השבועית חיונית לפיתוח החיים הרוחניים של האדם, אך היא קצרה ונתונה למגבלות הלכתיות רבות. השנה השביעית פותחת בפנינו פתח כפתחו של אולם להרהור בסיפורים הגדולים של חיינו "

שביעיות באוויר: את ימות השבוע כל אחד מאיתנו זוכר, גם אם נעורר אותו באמצע הלילה. את מניין השנים לפי השביעיות קצת פחות, אם בכלל. אנו מורגלים במניין עשרוני ולכן אנו מונים את שנותינו האישיות ואת האירועים ההיסטוריים בעשורים. שיטת השביעיות שהעניקה היהדות לתרבות האנושית עשויה להיות מעניינת. כדי לשמר אותה בתודעה אפשר / צריך לשלב בלוח השנה הקיים את מניין השביעיות ואת היובל. מודעות גבוהה בעניין זה תביא לידי כך שהמצוות החברתיות הנהוגות בשמיטה יישמרו גם ביתר השנים (ראה: ספרא בהר-סיני ד).
 

תשפיל את עצמך: המסורת מלמדת שהתורה ניתנה בסיני יחד עם כל מצוות השמיטה המפורטות (רש"י ויקרא כה, א). באותה נשימה קובעים חכמים כי התורה ניתנה דווקא על השפל שבהרים מתוך כוונה לומר לנו ששמירת מצוות התורה ובעיקר מצוות שמיטה היא הזדמנות להשפיל עצמנו, להצניע לכת ולהימנע מהתנשאות גם כשכוחנו הכלכלי והפוליטי מתעצם (כתב סופר, ויקרא כה, א).

לשחרר את העובדים ואת העבדים. צילום: thinkstock

פעמוני יובל: בשמיטה ובשמיטת-השמיטות, שנת היובל, אנו מצווים לשחרר את העובדים ואת העבדים (שמות כא, ב. ויקרא כה, י). אמנם שמיטה היא מצווה ארץ ישראלית, אבל מצוות שחרור העבדים מחייבת אותנו בכל העולם (בבלי קידושין לח, ב).שנת היובל היא שנת החירות הכללית, האוניברסלית. מי שחושב שכבר אין עבדות הדומה לזו שמדברים בה במקרא ובתלמוד, ראוי שיבדוק זאת הן בחברה הישראלית והן ברחבי העולם. שנת החירות האוניברסלית היא עוד תרומה שאנו יכולים להציע לתרבות האנושית. זהו גם אחד הגשרים המעולים לפתוח עמיות יהודית ולהעמקת קשרי קהילות יהודיות בארץ ובחו"ל.
 

 שנת המעשים הטובים: התורה אסרה את מה שאסרה עלינו כדי למעט את הנטייה הטבעית שלנו להסתאב. סדרת האיסורים אינה באה למחוק את יצר לב האדם אלא לתעל אותו תוך התנהלות שקולה. במקום שהתירה התורה אכילה ושתייה ומשגל ועוד מתענוגות הגוף היא שמה סייגים (יעב"ץ אבות פ"ג, משנה י"ז). כל הסייגים האלה ובכללם מצוות הלקט, השכחה, הפאה והשמיטה באים לחזק את היסוד של טוב הלבב הקיים בנו (רמב"ם, שמונה פרקים, פ"ד. מורה הנבוכים ח"ג פרק ל"ט). טוב לבב זה בא לידי ביטוי במעשים טובים, בגמילות חסדים, המתבססת על רצון וולונטרי - לא מכוח חוק או הלכה.
 

שנת השמיטה היא שנה שבה יש לעודד רצון טוב אצל הבריות ולעודד עשייה למען החברה המתבססת על התנדבות ושליחות. כל קהילה יכולה לבחור לה במה להתמקד כמעשה טוב בשנת השמיטה ולהתגייס כולה למשימה זו.
 

השבת שבשנים
 

 שטר שמיטה: כל אחד מאיתנו יכול לקיים מצווה חברתית נדירה זו של שמיטת כספים. כל אחד מאיתנו יכול להלוות סכום סמלי לזולתו או למי שנתפס בעיניו כנצרך. בעלי היכולת מוזמנים להלוות סכום משמעותי יותר. הלוואה זו תיעשה באופן מכוון בערב שנת השמיטה, בחודשי הקיץ הקרוב. ניתן לחתום על שטר מעוצב ולשמור את השטר למזכרת המשפחה. עם כניסת שנת השמיטה מכריז כל בעל חוב על שמיטת החוב שחייב לו זולתו. בכך קיים מצווה חברתית חשובה מאוד.
 

כדי לעודד את הציבור לקיים מצווה זו, ניתן לקיים טקס קהילתי שבו באים כל בעלי החוב ומכריזים על שמיטת הכספים שחייבים להם. האירוע הקהילתי יעניק משמעות יתרה לתהליך ויחזק את הלכידות החברתית. מאחר ששמיטת כספים נוהגת גם בחו"ל, ניתן לחזק באמצעות הטקסים הללו את הקשרים עם קהילות אחיות בחו"ל.

גם החיות זקוקות למנוח. צילום: פלאש 90

 רווחת בעלי חיים: בין שאר ההקבלות שבין השבת, היום השביעי בשבוע, לבין השמיטה, השנה השביעית, עולה רעיון הומניסטי נוסף הראוי לקיימו ביתר עוז גם בחברה המודרנית. במצוות השבת אנו מניחים גם לבהמות הבית, השור והחמור, מאחר שגם חיות זקוקות למנוחה ולרווחה (דברים ה, יד). גם במצוות שביעית נזכרת חיית השדה כמי שנהנית מיתרת פירות הארץ, אם כי לאחר שהעניים נהנו מן ההפקר. שנת השמיטה הנה הזדמנות נוספת להגביר את האנושיות שבנו באמצעות הדאגה לרווחת בעלי החיים הן המבויתים והן הפראיים.
 

 קבלה והבדלה: אנו מקבלים את השבת באחד הטקסים הנפוצים והאהובים ביותר ביהדות, מה שעושה את השבת לחלק משמעותי בזהות שלנו. אנו נפרדים מהשבת בטקס ההבדלה ובמלווה מלכה. טקסי הפתיחה והסגירה תוחמים את השבת משני צדדיה ומבחינים אותה מיתר ימות השבוע. מצוות שביעית אף היא תחומה בזמן מוגדר אך היהדות לא פיתחה לה טקסי קבלה או הבדלה בינה לבין השנה השמינית ואילך. התחדשות יהודית משמעה חידוש החיים היהודיים על בסיס המסורת ארוכת השנים. הנה לנו הזדמנות לחדש את החיים היהודיים באמצעות פתוח טקסים שכאלה. עוגן לרעיון זה ניתן לראות בטקס הקהל שהיה נהוג לקיימו במוצאי השביעית בחג הסוכות (רמב"ם, הלכות חגיגה פ"ג).

 
פורסם לראשונה במוסף "שבת" - מקור ראשון, בתאריך: ט' באייר תשע"ד, 9.5.2014

 ד"ר יעקב מעוז הוא מנהל פיתוח תכנים בחברה למתנ"סים, מרצה למחשבת ישראל במכון שכטר, פרשן יהדות וחברה בגלי צה"ל, מחבר הסדרה "חגים בקהילה" ומשורר חובב

Model.Data.ShopItem : 0 8