בבחירות האלה נדמה שכבר שמענו הכול. אז איך זה שכל כך קשה להבין מה קורה פה? הנה משהו שעוד לא שמעתם: ״בחירות בקטנה״, ההסכת שסוגר לכם פינה ומתמצת את כל מה שחשוב לדעת בדרך לקלפי. בפרקים קצרים וממוקדים אפרת שפירא רוזנברג תצייד אתכם במפה לניווט במבוך הפוליטי, ותסקור את קורות המשבר הנוכחי, שיטת הבחירה ותעודת הזהות של כל מפלגה. עוד בחירות? בקטנה, אנחנו לגמרי על זה.
בשביל להבין איך המשחק הפוליטי עובד, נתחיל מהוראות ההפעלה: איך בעצם מקימים ממשלה, ולא פחות חשוב – איך מפילים אותה? למה אנחנו לא מצביעים ישירות למועמד לראשות הממשלה, כמו באמריקה? ואיך יכול להיות שבבוקר שאחרי הבחירות עדיין לא יודעים מי ניצח? בפרק הזה נכיר את חתיכות הפאזל של שיטת הבחירה הישראלית, וננסה להבין איך הן מתחברות.
הוא יצר את הרשימה המשותפת, הצית את המשבר הפוליטי וגורם למועמדים מכל הקשת הפוליטית להזיע ולפנות למצביעים בזעקות שבר. אחד השחקנים המרכזיים ביותר במערכת הפוליטית הוא בכלל מספר: 3.25%, הרף שעליו עומד אחוז החסימה. כיצד המספר הזה עיצב את המפה הפוליטית, ואיך הוא יכול להשפיע על הבחירה האישית שלנו?
יום אחד ישאלו באיזה חידון טריוויה מתי התרחשו חמש מערכות בחירות תוך שלוש שנים, ואנחנו מיד נרים את היד ונצעק את התשובה. אבל איך הגענו לזה? זאת כבר שאלה מסובכת יותר. בפרק הזה ננסה להבין איך הפלונטר הפוליטי נוצר, ונבחן כיצד הסוגייה המרכזית שסביבה מתנהלות הבחירות הפכה להיות "רק ביבי" או "רק לא ביבי".
מפלגת מרצ פונה למצביעים שהלב שלהם בשמאל, בזמן שהיא עצמה בסיכון לדום לב. המפלגה החברתית שמבקשת "לשים סוף לכיבוש" מתנדנדת שוב סביב אחוז החסימה, וניצבת מול השאלה הטעונה – האם קיים עדיין שמאל בישראל?
שמרנית אבל פורצת דרך, מתנגדת לכיבוש אבל רוקמת בריתות עם מפלגות ימין – רע"מ בראשות מנסור עבאס היא הכול חוץ מצפויה. המפלגה שמייצגת את התנועה האסלמית הפכה בבחירות האחרונות ללשון המאזניים, ולמובילת הגישה הפרגמטית בפוליטיקה הערבית בישראל: שלום אחר כך, זכויות עכשיו.
לא מעט מפלגות מרכז צצות מדי בחירות כמו פטריות אחרי הגשם, ונעלמות כלעומת שבאו. לכן רבים הופתעו מכך שיש עתיד לא מיהרה להיעלם מהמפה הפוליטית, ואפילו החלה למצב את עצמה כמפלגת שלטון. כיצד הפך מקימה יאיר לפיד רייטינג למנדטים, והאם העמדות שלו הן ביטוי לפופוליזם או דווקא לעמוד שדרה פוליטי?
בימים שבהם היו כאן ערוץ אחד ומפלגת שלטון אחת, ממשלת ימין נראתה כמו חלום רחוק. מפלגת הליכוד הצליחה לשנות את זה, במהפך היסטורי שהדיו מורגשים עד ימינו. האם אחרי עשרות שנות שלטון המהפך הזה הושלם, או שעדיין האליטות הן ששולטות? ועד כמה הפלונטר הפוליטי יפגע במעמדו של מנהיגה הכמעט בלתי מעורער?
מעט אחרי שפשט את מדי הרמטכ"ל, הקים בני גנץ את "חוסן לישראל" – מפלגת מרכז שביקשה למצוא מכנה משותף רחב ולפנות לקהל מצביעים כלל-ישראלי. אחרי ארבע מערכות בחירות ואינספור תהפוכות פוליטיות, מבקש גנץ להשיג מטרה דומה, הפעם לצד גדעון סער וגדי אייזנקוט, שחברו להקמת "המחנה הממלכתי". כמה רחוק הם יגיעו בקרב על קולות המרכז?
העבודה היתה למפלגת שלטון במשך עשרות שנים, אך מאז רצח רבין היא מתקשה לשחזר את מעמדה. כיום עומדת בראשה מרב מיכאלי, שמניפה את דגלי הפמיניזם, זכויות העובדים והשוויון ללהט"ב, בעוד שבפן המדיני נראה שמפלגת השמאל הוותיקה פונה יותר ויותר מרכזה. האם הפעם כוחה יישחק או ייתחזק?
אחד המחוללים של הפלונטר הנוכחי הוא בין השחקנים הכי חידתיים ולא צפויים על המגרש הפוליטי – יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. העמדות של המפלגה שהוא מנהיג ייחודיות בנוף הישראלי – ימין מדיני מצד אחד, לצד תמיכה בהפרדת דת ומדינה מצד שני. כיצד השילוב הזה עשוי לשנות את המפה הפוליטית?
