שנה לא קלה עברה על מולי שגב, העורך הראשי של "ארץ נהדרת": בחירות, מלחמה. חומרים חזקים לכותב סאטירה. ביקשנו ממנו להשיב על כמה שאלות בניסיון לסכם אותה
האם אתה רוצה להשפיע על החברה דרך הסאטירה שאתה כותב? עד כמה אתה מרגיש שיש אפשרות לעשות את זה?
"האמת היא שאין לנו אשליות לגבי היכולת של סאטירה להשפיע באופן אמיתי על המציאות ובכל מקרה זאת לא המטרה שלנו. הזירה התקשורתית הרבה יותר פתוחה מבעבר וכל אחד מביע את דעתו ברשתות החברתיות, לפעמים בצורה שנונה לא פחות מאתנו. ארץ נהדרת זו בסך-הכל עוד במה להביע את עמדתנו בענייני היום, בצורה קומית, מגוחכת ומוקצנת, והשאיפה היא לעורר דיון. בישראל לכל אחד יש דעה נחרצת על כל נושא ולכן בסופו של דבר אנחנו משכנעים את המשוכנעים או מעצבנים את אלה שמשוכנעים אחרת. אנחנו מסתפקים בזה שהפלטפורמה (ערוץ 2) והאריזה (קומדיה) מביאים גם קהלים צעירים להיחשף ולהתעניין באקטואליה ובנושאים החשובים, כי בדרך כלל הם לא צופים במשדרי החדשות המסורתיים".
האם הרגשת שמפעילים עליך צנזורה או הגבלות מסוימות, נניח במהלך המלחמה בעזה?
"לא. אנחנו עובדים בחופש פעולה מלא. אין אפשרות אחרת. אבל ברור שבעת מלחמה השיקולים הפנימיים שלנו שונים. אנחנו לא צריכים 'מבוגר אחראי' שיגיד לנו מה לא לעשות, כשחלק מהכותבים שלנו משרתים במילואים בעזה. ב'צוק איתן' היינו בפגרה אבל הצוות של התוכנית הכין מונולוגים סאטיריים ל'תוכנית קיציס' שכוונו בעיקר לדרג המדיני ומה שנראה כחוסר הכיוון שלו בימי המלחמה. יצא לנו לשדר תכניות של 'ארץ נהדרת' במלחמת לבנון השנייה וגם במבצעי 'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן'. שני התפקידים של התוכנית מתחדדים מאוד בימי מלחמה: גם הצורך לבדר את הציבור שנמצא במצוקה (ע"ע המערכון הקלאסי עם דיוויד ברוזה במקלט מלבנון השנייה), וגם לחדד את הביקורת מול מחדלים של הדרג המדיני שבימים כאלה עלולים לעלות מידית בחיי אדם".
קריאה נוספת: ב"זוהי סדום", הסרט שיצרו כותבי "ארץ נהדרת", הסאטירה קצת התפקששה
מולי שגב (צילום: משה שי, פלאש90) |
האם אתה תופס סאטירה כביקרות חברתית או יותר כמוצר בידורי ואיך אתה מבין את הקשר בין שניהם?
"בהחלט כשניהם גם יחד. הומור היא דרך מצוינת להתמודד עם פחדים וקשיים, וכאלה יש לנו בשפע במדינה הזאת. זאת גם בעיני המסורת היהודית הכי מפוארת של העידן המודרני. ואני לא מתכוון להומור אסקפיסטי – אלא דווקא לגעת בפחדים ובמצוקות הכי קשות ולפרק אותן. אנשים חשים תסכול מול משהו גדול מהם והסאטירה יכולה לשמש להם גם ביטוי וגם פורקן. כשהיא טובה היא עושה את שניהם".
עד כמה תוכנית פריים טיים יכולה להיות ביקורתית?
"יכולה ומוכרחה. במהלך העונות של ארץ נהדרת נגענו בכל נושא, קשה ונפיץ ככל שיהיה – שואה, שכול, טרור, שחיתות, מתחים חברתיים. לפעמים עוררנו את הכעס של צופים רבים אבל בסופו של דבר, יש איזשהו כבוד הדדי בינינו ובין הצופים. הם יודעים שאנחנו נותנים את הנשמה ומשקיעים המון כדי לעניין ולבדר אותם, וגם כשאנחנו אומרים דברים קשים לעיכול, הם אותנטיים ויוצאים מהלב ולכן הם נאמנים לנו כבר 12 שנה".
איזה סאטיריקנים משפיעים על היצירה שלך?
"המון: בישראל גדלנו על הגששים וניקוי ראש, זהו זה והחרצופים, ובחו"ל מונטי פייטון וכמובן סטרדיי נייט לייב היא השראה ברורה. בשנים האחרונות סאטיריקנים כמו ג'ון סטיוארט, לואי סי.קיי, ביל מאהר, סטיבן קולבר וג'ון אוליבר עשו מהפכה ביצירת קומדיה רלבנטית, אקטואלית ונושכת והם מאוד משפיעים גם עלינו".