לעשות יהדות אחרת

 ניר ברוידא

גיל: 31
שורשים: קריית אונו
מגורים: דרום תל אביב
שותפים: חברה והכלב שושו
בתכל'ס: מלמד בישיבה החילונית של "בינה" - מרכז לימוד וחינוך לזהות יהודית ותרבות ישראלית. ניהל במשך חמש שנים את הפרויקט היהודי-חברתי של בינה בדרום תל אביב, ובשנתיים האחרונות עומד בראש פרויקט קהילתי שהקים בשכונה ד' בבאר שבע, הכולל עבודה חינוכית וחברתית עם תושבי השכונה.
ציונות?! "אני חילוני-ציוני. כן, יש חיה כזו".
מוטו: "עבודת שטח היא המהות".

ניר ברוידא בדרום תל אביב. צילום: מעיין נטעלי

ניר ברוידא מגיע לפגישה בג'ינס ושיער ארוך, נראה צעיר מ-31 שנותיו, והמבוכה של המפגש הראשון מתפוגגת כשהוא מדבר על הדברים הקרובים ללבו. "גדלתי בקריית אונו, בבית חילוני. הייתי בגרעין נח"ל ואת שנת השירות שלי עשיתי בירדנה בבקעת בית שאן, שם הבנתי שאני רוצה לעסוק בחינוך ובמעורבות חברתית. הפגישה עם הפריפריה והאוכלוסייה המקומית היוו ניגוד מוחץ לכור מחצבתי".

רצח רבין היווה בשבילו נקודת מפנה. "אחרי ההפגנה בכיכר, אז כיכר מלכי ישראל, נפל לי האסימון", הוא נזכר "רבין היה דמות שייצגה את הסיפור הציוני-ישראלי: למד חקלאות, פלמ"חניק, רמטכ"ל וראש ממשלה, ופתאום בא מישהו וגודע את כל זה במחי יד, וכך מכתיב את התנהלותה של מדינה שלמה ואת עצירת תהליך השלום".

ב"בינה" הוא מצא אנשים שכמוהו עברו זעזוע והבינו את הצורך בשינוי ביהדות החילונית. לא לחינם ראשי התיבות של "בינה" לקוחים ממשפט פרי עטו של חיים נחמן ביאליק - "בית היוצר לנשמת האומה". ניר מדגיש שרוב היצירה היהודית-תרבותית המרכיבה את התשתית של מדינת ישראל נוצרה בידי אנשים כמו ביאליק, אליעזר בן יהודה וחילונים ציוניים אחרים.

ניר מתחבר למורשת המשפחתית שלו: כשסבא וסבתא שלו משני הצדדים הגיעו לארץ, הם רצו להקים חברה יהודית צודקת בארץ ישראל. למרות שהיו להם תפישות עולם שונות, זה היה המכנה המשותף ביניהם. הוא נחרץ כשהוא מסביר את עמדתו בנושא החילוניות הציונית, ומבחינתו משמעות המושג היא "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים". 

"בינה" הוא מרכז לימוד וחינוך שחרת על דגלו אמונה ביהדות פלורליסטית עם דגש חברתי, ואנשיו חיפשו את התיקון לא בצפון השבע של תל אביב אלא במקומות הקשים. עיניו של ניר נוצצות כשהוא מסביר שהמשמעות של "לעשות יהדות" היא לפתוח מועדונית לילדים מעוטי יכולת שאין להם מה לאכול - הרבה יותר מאשר לשבת במעגל ולדבר על יהדות.

צילום: מעיין נטעלי

"יש דברים הרבה יותר חשובים מאשר לעסוק בזהות היהודית", הוא אומר "במקום לדבר צריך להתחיל לצמצם פערים, לדאוג שלא יהיו ילדים רעבים ולעשות שלום עם השכנים שלנו. כל הדברים האלה קשורים זה בזה, וכולם נובעים מהמשבר של הזהות היהודית, שהוא גם המפתח לשינוי. הזהות היהודית תומכת בצדק חברתי והיא נובעת משני מקורות עיקריים: הראשון כולל את מעמד הר סיני ואת ארון הספרים שלנו. מהמקורות האלה נובע המוסר של היהדות. אף מלך אינו יכול לבוא ולהגיד שהוא מעליו, וזה נכון גם לגבי אנשי השלטון בימינו. המקור השני הוא המטען שאבותינו הביאו איתם, כפליטים נרדפים שקיימו בתוך קהילותיהם סולידריות חברתית".

לפני הריאיון השתתף ניר בסיור בשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב, אזור שבו מתקיים סחר בנשים לאור היום. "ואין נביא בשער, בכניסה לשכונה. האנשים שקמים לזעוק ולעשות הם מעטים מדי. הזקנים סובלים מביטוח בריאות לא מספק, ילדים רעבים מסתובבים ברחובות, פליטים חיים בתנאים איומים. כל מי שיפשפש קצת בהיסטוריה המשפחתית שלו הרי יראה שהמשפחה שלו חוותה על בשרה הגירה, אבל זה לא באמת משנה לנו. היחס שלנו לפליטים הוא מחפיר".

ניר אומר שהמהות היא עבודת שטח, כי בדיבורים ובסדנאות בלבד שום דבר לא ישתנה. הפתרון טמון בשילוב של עבודה קשה, פעילות פוליטית וחינוך. "אנחנו נמצאים היום בעידן שאחרי המהפכה. אפשר להתמקד בשתי מהפכות עיקריות – מהפכת חז"ל והמהפכה הציונית. בשתיהן הבינו שהמציאות משתנה וצריך להתאים את החיים אליה, כי זה מה שיבדיל בין הישרדות לכיליון. הרעיון שעומד מאחורי המהפכות האלה הוא שינוי טוטלי בחשיבה ובחיים, תוך שמירה על המשכיות. זה הפתרון הפרגמטי והמציאותי. עכשיו גם אנחנו צריכים להיות מציאותיים. יש לנו פה הצלחה בת 60 שנה שלא תיאמן, אבל עדיין נכונה לנו עבודה קשה. אנחנו צריכים לשמר ולתחזק את מה שהושג, לפעמים בתחושה סיזיפית, ובו בזמן לפעול, לחנך ולהוביל את הספינה, כי בזה נעוץ המשך הקיום שלנו כאן".