הגיע הזמן שנאמר את האמת: החברה הישראלית גזענית. היא גזענית כמו הגרועים בשונאי ישראל. המדינה שלנו היא ביוב של עדתיות, ובכל אחד מאיתנו טמון זיק של גזענות שמקורו בנסיבות חיינו - נולדנו לתוך מערכת של נורמות שקשה מאוד להיפטר מהן.
צריך לדבר על זה; אסור לטאטא את זה מתחת לשטיח. אסור לנו להיות גזענים מכוח ההרגל. בשביל מה עלו הסבים והסבתות ארצה אם הנכדים שלהם מאמצים את האידיאולוגיה הארורה שהניסה אותם לכאן? יוצאי אתיופיה עובדים, לומדים, משלמים מסים ומשרתים בצה"ל. אין שום סיבה שנקבל יחס של אזרחים סוג ב'. אנחנו מרוויחים את זכויותינו במדינה הזאת כאזרחים בזכות ולא בחסד. ליבנו נשבר כשאנחנו שומעים שנהג אגד אינו מוכן להעלות סטודנטית לאוטובוס מפני שהיא אתיופית, שלא רוצים לקבל ילד לבית הספר בגלל צבעו או ששופט גוזר עבודות שירות על אברך שדרס אישה אתיופית בטענה שהאירוע סייע להשתלבותה בחברה.
האירועים האלה מזכירים לי תקופה אחרת בהיסטוריה של ארצות הברית. לא ייתכן שזו תהיה המציאות של בני הקהילה האתיופית בישראל. אסור לנו לתת להיסטוריה לחזור על עצמה. כפי שאמר ד"ר מרטין לותר קינג, אנחנו יוצאים למאבק לא-אלים שיזכיר לכולם שאנחנו פה ושלא נזוז.
הניסיון הכוזב של הממסד להוקיע התנהגות גזענית הוא רגעי בלבד, ואיש לא עושה דבר כדי לשמור על היציבות החברתית. בעלי אינטרסים מכופפים את העובדות, מסלפים או ממציאים נתונים כדי להעניק צידוק מוסרי ואידיאולוגי להתנהגות ממסדית שנקבעה מראש, מתוך רצון להשלות את הציבור שהכול בסדר. זאת הסיבה לכך שמקרים של אפליה עדתית לרוב אינם מגיעים לסדר היום הציבורי.
מדוע אנחנו מתנהגים כך? כי נוח לנו להתמקד בלחם ובשעשועים ולהשליך מעלינו את האחריות. אנחנו משלים את עצמנו שאנחנו עושים משהו, אבל מסתפקים בשיחת סלון על הגזענות בישראל. הגזענות פשוט מתבטאת באפליה שבשתיקה.
אסור לנו להשאיר את הדיון הזה מעל דפי האינטרנט. אנחנו חייבים לקיים דיון אמיתי בשאלת הגזענות ולתהות מה עושים בעניין רבנים ונבחרי ציבור, אבל ייתכן שקודם כול אנחנו חייבים להודות בבעיה החמורה שממנה סובלת החברה שלנו: גזענות. זו כבר התחלה.
הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי
