בואו נישאר עם המשפחה הישנה

המקרא וחז"ל ראו בשילוב בין אב לאם את התבנית לייסוד המשפחה. אלפי שנים מאוחר יותר גרסה הפילוסופית מרגרט סומרוויל מאוניברסיטת מקגיל שבקנדה שלכל ילד זכות להיוולד מביצית אחת ומזרע אחד ולגדול לצד הוריו הביולוגים. לאור זה, וכדי לשמר את הברית שנרקמה בתנועה הציונית בין יהודים אורתודוקסים ושאינם אורתודוקסים, אני מציעה את המתווה הבא לשימוש בטכנולוגיות הרבייה במדינת ישראל.

לדעתי, על הכנסת לחוקק חוק יסוד המכיר בערך ידיעת הזהות של הוריו הביולוגים של כל ילד/ה. החוק ידגיש גם את השאיפה לשיתוף חינוכי של אב ואם, עדיף אלה הביולוגים. העיקרון הזה מקובל על הרוב המוחלט של דתותיה ועדותיה השונות של החברה הישראלית, והחוק יהיה בבחינת אתוס או "אגדה" להלכה שיידרשו בתי המשפט השונים לפסוק. 

כדי למנוע סחר בגופן של נשים בישראל - לצורכי הריון, לידה ומכירת חלב אם - יש להשאיר את חוק הפונדקאות הקיים על כנו ולערוך בו שינוי אחד, המאפשר לאב ולאם שאינם נשואים, אך מחויבים לחנך את צאצאיהם ביחד, להיעזר בשירותי פונדקאית ישראלית אם האם אינה יכולה להרות מסיבה בריאותית. לפי מתווה זה, לגברים ולנשים בעלי זהות חד מינית כדאי להקים הסדרי הורות בין ידידים, המשלבים אב אחד ואם אחת לילדיהם - וזו גם ההמלצה לרווקות הטרוסקסואליות שלא נישאו.  
 

כדי לפתור את מצוקתן של הרווקות המבוגרות היהודיות, הסובלות ממחסור בגברים יהודים המעוניינים להיות שותפיהן להורות, יש להקים בנק זרע של נפטרים, ולאפשר דרכו "שידוך" בין משפחת הנפטר לאם שתגדל את הצאצא של בנם. שירות כזה יהיה זמין גם ללא יהודים הרוצים להקים משפחה. בני משפחתו של הנפטר (או הנפטרת - שתוכל לתרום ביציות לזוג המתקשה להוליד) ייחשבו לאפוטרופוסים של המטען הגנטי של הנפטר/ת. לדוגמה: בניו ובנותיו או אשתו לשעבר של הנפטר או הורים לצעירים שהלכו לעולמם בדמי ימיהם יוכלו להוריש את זרעו לאישה רווקה שתצטרף בדרך זו למשפחתם. 
 

מרכז ציבורי רפואי ומשפטי יסייע ביצירת משפחות אלה, ואפשר יהיה לראות בהן ביטוי ל"ייבום מודרני". הליך זה עדיף מבחינה הלכתית על תרומות זרע אנונימיות מיהודי, משום שהוא מונע היווצרות ממזרים דרך נישואי אחים שלא בידיעתם. הסדר זה טוב מתרומת זרע אנונימית או לא אנונימית של גבר לא  יהודי, שכן הוא יעניק לילד/ה, לאם ולמשפחת האב זהות, המשכיות ומשפחה מורחבת. יש לוודא שההחלטה להקים זרע למת תתקבל מתוך רצונה של האישה וביוזמתה, ושלא יופעל עליה לחץ לעשות כן.  בעיקר אין להפעיל לחץ על אלמנות צעירות שיכולות להינשא מחדש
ולהעניק לילדיהן אב ואם המגדלים את ילדיהם יחדיו. לבסוף, יש לשאוף לכך שכשם שכיום אפשר לפתוח תיקי האימוץ, יתאפשר ביום מן הימים לצאצאי תרומות הזרע והביצית האנונימיות החיים בינינו להתוודע להוריהם ולאחיהם הביולוגים.  

על מדינת ישראל לאמץ דברי הפילוסוף יורגן הברמאס, ולשלול מכל וכל שיבוט בני אדם שהוא שיבוש של הטבע - שסופו מי ישורנו. מעל לכל עלינו לצמצם את תופעת הגירושים והמתירנות המינית בעולם החילוני ואת ההפרדות הקיצוניות בין גברים ונשים בעולם הדתי. לכשנכוון את עצמנו לקיים ולחנך לערך השותפות והאחווה בין איש ואישה ולתודעה המטפחת הזדקקות הדדית ביניהם בכל המישורים, תוך כבוד לשונותם, נקיים רוח הפסוק "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם" (פרשת בראשית).