גם אתה יכול להשפיע

אמר רב חסדא: נבלה בטילה בשחוטה, שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה; ושחוטה אינה בטילה בנבילה, שאפשר לנבילה שתעשה

 שחוטה, דלכי מסרחה פרחה טומאתה. ורבי חנינא אמר: כל שאפשר לו להיות כמוהו - אינו בטל, וכל שאי אפשר לו להיות כמוהו - בטל (מנחות כג ע"א)

תרגום:
אמר רב חסדא: (חתיכת בשר) נבלה (כלומר, בשר בהמה שלא נשחטה כראוי), בטלה ב(רוב של בשר בהמה) שחוטה, (כיוון) שאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבלה; ו(חתיכת בשר בהמה) שחוטה אינה בטלה ב(רוב של בשר) נבלה, (כיוון) שאפשר לנבלה שתיעשה שחוטה, שכאשר (חתיכת בשר הנבלה) מסריחה (מתקלקלת) נעלמת טומאתה. ורבי חנינא אמר: כל (מיעוט) שאפשר לו להיות כמוהו (כמו הרוב בתוכו הוא נמצא) – אינו בטל, וכל (מיעוט) שאי אפשר לו להיות כמוהו (כמו הרוב בתוכו הוא נמצא) – בטל.

מי יכריע את הכף? (cc-by- MRBECK)

הקשר:
המשנה השלישית בפרק השלישי של מסכת מנחות עוסקת, בין היתר, בשתי מנחות שהתערבבו זו בזו. המשנה קובעת שכל עוד נותר בכל אחת מן המנחות חלק נפרד שהוא מספיק כדי לקמוץ ולהקריב אותו, יש לעשות זאת, אך אם אין חלק כזה, שתי המנחות פסולות להקרבה. המחלוקת בין רב חסדא ור' חנינא פותחת את הדיון התלמודי במשנה זו.

דיון:
מתי ייחשב מיעוט לבטל בתוך הרוב בו נתערב, והאם הדבר תלוי בהתנהלותו של הרוב או דווקא בבחירותיו של המיעוט?

אמר רב חסדא: נבילה בטילה בשחוטה, שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה –
העיקרון ההלכתי העומד ביסוד המחלוקת בין רב חסדא ור' חנינא הוא זה הגורס שבמקרה בו נתערב מיעוט המוגדר כאיסור בתוך רוב המוגדר כהיתר, באופן שאין להבחין עוד ביניהם, המיעוט בטל ברוב והתערובת כולה נחשבת מותרת. לעיקרון זה קיימים סייגים ודיוקים שונים, שהחשוב בהם לענייננו הוא ההבדל בין תערובות של "מין במינו" ובין תערובות של "מין בשאינו מינו". לדעת החכמים, בתערובות מן הסוג ראשון המיעוט בטל באופן מיידי ובתערובות מן הסוג השני, הוא אינו בטל בהכרח.

ר' יהודה חולק על עמדה זו, ולטענתו דווקא בתערובות של "מין במינו" המיעוט אינו בטל, בעוד בתערובות של "מין בשאינו מינו" המיעוט בטל. במהלך הסוגיה הנדונה כאן, מציע התלמוד סייג לשיטתו של ר' יהודה: "כך הוא הדבר במקום שאפשר לו להיות כמותו, אבל היכן שלא אפשר לו להיות כמותו – בטל" (מנחות כג ע"ב, התרגום שלי). כלומר, ביטולו של המיעוט בתערובות של "מין במינו" תלויה באפשרות של אחת הקבוצות (אליה מכוונת המילה "לו" בדבריו) להידמות לקבוצה האחרת – "להיות כמותו". מה הוא הנושא התחבירי של דברי ר' יהודה? האם ה"לו" שבדבריו מכוון למיעוט, שיכול להידמות לרוב, או שמא מילה זו מכוונת לרוב שיכול להידמות למיעוט?

לדעת רב חסדא, מיעוט בשר הנבלה בטל ברוב בשר השחוטה. נימוקו הוא שקבוצת הרוב (שחוטה, במקרה זה) אינה יכולה לקבל על עצמה את תכונותיה של קבוצת המיעוט (נבלה). כלומר, אפשרות ההידמות של קבוצת הרוב לקבוצת המיעוט היא זו שקובעת האם יתבטל המיעוט.

ושחוטה אינה בטילה בנבילה, שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה, דלכי מסרחה פרחה טומאתה –
לפי אותו עיקרון, מיעוט של בשר בהמה שחוטה אינו בטל בתוך רוב של בשר נבלה, כיוון שהתכונה המפרידה בין בשר הנבלה לבשר השחוטה (כלומר, הטומאה) אינה נצחית, ובשר הנבלה (הרוב) יכול להידמות בעתיד לבשר השחוטה (המיעוט). במקרה כזה המיעוט לא יתבטל.

הרעיון שבשר הנבלה יכול לאבד את טומאתו נלמד ממדרש לפסוק בדברים יד, 21: "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ". התלמוד דורש פסוק זה כך: "הראויה לגר - קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר - אינה קרויה נבלה" (בבלי בכורות כג ע"ב). כלומר, משעה שהבשר מתקלקל באופן שאינו ראוי עוד למאכל אדם (והגר בכלל זה), אין הוא קרוי עוד "נבלה". מכאן לומד התלמוד שטומאת בשר הנבלה מתפוגגת כשהוא מתקלקל.

ורבי חנינא אמר: כל שאפשר לו להיות כמוהו - אינו בטל, וכל שאי אפשר לו להיות כמוהו – בטל –
רבי חנינא חולק על רב חסדא לא רק בפרטי ההלכה הנדונה אלא גם באופן עקרוני. לשיטתו, כאשר יש בידי המיעוט להידמות לרוב, אזי הוא אינו בטל בתוכו, ורק כאשר המיעוט נבדל באופן מהותי מן הרוב בתוכו הוא מעורב, הוא נחשב מבוטל.

לדעת התלמוד, הן רב חסדא הן ר' חנינא הולכים אחר שיטת ר' יהודה ובניגוד לשיטת החכמים. כלומר – בתערובות "מין במינו" המיעוט אינו בטל. אם כך, במה הם חלוקים?

מי יידמה למי? (cc-by-Yashma M)

כך מגדיר התלמוד את המחלוקת: "רב חסדא סבר – אחר המבטל הולכים אנו, ור' חנינא סבר – אחר הבטל הולכים אנו" (בבלי מנחות כג ע"ב, התרגום שלי). כלומר, המחלוקת בין רב חסדא ור' חנינא טמונה בפרשנותם השונה לנושא התחבירי שבדברי ר' יהודה. כל אחד מהם בוחר "גיבור" שונה לסיפורו. לשיטת רב חסדא, ה"גיבור" הוא הרוב, כלומר "המבטל". להבנתו, אם הרוב יכול להשתנות כך שיידמה למיעוט שנתערב בתוכו, ובעקבות זאת להפוך את התערובת ל"מין במינו", הרי שהמיעוט אינו בטל; אם הרוב אינו יכול להידמות למיעוט, הרי שהתערובת נשארת "מין בשאינו מינו" והמיעוט בטל בתוכה. לשיטת ר' חנינא, הגיבור הוא דווקא המיעוט, כלומר החלק ה"בטל". כאשר המיעוט יכול להשתנות ולהידמות לרוב הוא הופך את התערובת לכזו של "מין במינו" ואינו מתבטל בתוכה. לעומת זאת, כאשר המיעוט שומר על ייחודו ואינו מידמה לרוב בתוכו נתערב, הרי הוא בטל.

שיטתו של ר' יהודה, עליה מתבססות עמדותיהם של רב חסדא ור' חנינא, עקבית למדי. למשל, כאשר חלק מן הציבור טמא ואינו יכול להקריב את קורבן הפסח, גורס ר' יהודה שעל כל העם להקריב בטומאה, כדי לשמור על שלמותו. כלומר, ר' יהודה דורש מקבוצת הרוב להידמות למיעוט כדי להפוך את הציבור לגוף אחד. באופן כזה, מיעוט הטמאים אינו נחשב "בטל" בתוך העם כיוון שתכונותיו (הטומאה, במקרה זה) משפיעות על הציבור כולו. תכונותיו של המיעוט ממשיכות להתקיים אך לא באופן נבדל מזה של הרוב אלא כחלק אינטגרלי ממנו. במקרה ההפוך, בו הרוב אינו מידמה למיעוט, המיעוט נותר בנבדלותו, הציבור מוגדר כתערובת של "מין בשאינו מינו" והמיעוט – בשל היותו מיעוט – מתבטל. מכך עולה, שהבנתו של רב חסדא את דברי ר' יהודה, שה"גיבור" הוא הרוב, היא ההבנה ההגיונית. נדמה שהן ר' יהודה והן רב חסדא סבורים שהגורם המכריע לעניין ביטול המיעוט הוא התנהלותו של הרוב.

דברי ר' חנינא, שהמיעוט הוא ה"גיבור" נשארים תמוהים. אם כן, הרעיון של ר' חנינא, שדווקא מיעוט הנאבק לשמר את ייחודו הוא זה שיתבטל בתוך הרוב, מאתגרת את עקרונות היסוד עליהם מושתתים מאבקים רבים לשמירת זהות וייחוד של מיעוטים. האם באמת רק מיעוט שיודע להפוך עצמו לחלק מן הרוב האנושי בתוכו הוא חי, יצליח שלא להתבטל ויוכל להמשיך ולהתקיים בייחודו?  


רוצים להגיב בנושא? הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הרבה תמר דבדבני מלמדת ספרות חז"ל ב"קולות" ובמכינה הקדם צבאית של התנועה ליהדות מתקדמת ביפו. מנחה  בשיתוף עם אלה ארזי את "אותמונה"בבית אבי חי. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Model.Data.ShopItem : 0 8