מתהדר בנוצות זכות

ואמאי קרי ליה בעל כנפים? שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל, שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק. ראהו קסדור אחד. רץ מפניו ורץ אחריו, וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו. אמר לו: מה זה בידך? אמר לו: כנפי יונה. פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה. לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים (שבת מט ע"א)

תרגום:

ולמה קראו לו "בעל כנפיים"? שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל, שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק. ראהו פקיד (רומאי) אחד. רץ (אלישע) מפניו ורץ (הרומאי) אחריו, וכיוון שהגיע אצלו נטלן (אלישע את התפילין) מראשו ואחזן בידו. אמר לו (הרומאי): מה זה בידך? אמר לו (אלישע): כנפי יונה. פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה. לפיכך קוראים אותו "אלישע בעל כנפיים".

הקשר:

המשנה הראשונה בפרק הרביעי של מסכת שבת מפרטת את החומרים שמותר ואסור להטמין בהם כלי מחומם בשבת. בין החומרים המותרים בהטמנה, מונה המשנה גם "כנפי יונה" (רש"י מפרש שהכוונה לנוצות). הסיפור שנדון כאן לקוח מן הדיון התלמודי במשנה זו.מה זה בידך? אמר לו: כנפי יונה (Thinkstock)

דיון:

ואמאי קרי ליה בעל כנפים? –

נדמה שהקישור הראשוני של הסיפור הנדון כאן אל המשנה נובע מן הביטוי "כנפי יונה", שכן הסיפור עצמו אינו עוסק בהלכות שבת אלא בתפילין. מקבילה לסיפור זה מובאת גם היא במסכת שבת (קל ע"א), בסוגיה העוסקת במצוות המילה. ר' שמעון בן אלעזר טוען שם שהמילה היא אחת מן המצוות "שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה", ולכן, "עדיין היא מוחזקת בידם". לעומתה, הוא טוען, למען קיום מצוות התפילין לא היו ישראל מוכנים למות, ולכן, "עדיין היא מרופה (כלומר, רפויה) בידם". סיפורו של אלישע מובא לאחר אמירה זו – ואולי כתגובה לה – ונראה כי הקשר זה מתאים לו יותר מהקשרו בסוגיה הנדונה כאן.

גם בתלמוד הירושלמי נזכר אלישע בעל כנפיים, בסוגיה העוסקת בתפילין. הסוגיה מתלבטת לגבי מידת הנקיוּת שמחויב בה הקשור בתפילין. למשל, למרות קביעתו של ר' אבא שאסור לאדם להיכנס לשירותים כשעליו ספר תורה או תפילין, מספר התלמוד: "ר' יוחנן, כשהיה ספר (תורה) בידו (בהליכתו לשירותים), היה נותן לו לאחר; כשהיו תפילין עליו, היה עומד (ומשתין) בהם" (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ג, התרגום שלי). בהמשך הדיון נאמר: "שם (בבבל) אומרים – כל שאינו כאלישע בעל כנפיים, לא ילבש תפילין". מן ההקשר עולה שמשמעות ה"כנפיים" כאן הוא ידיים נקיות במיוחד.

בתלמוד הבבלי מופיעה לפני הסיפור אמירתו של ר' ינאי: "תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים" (שבת מט ע"א).

זהו נוסח שונה משל הירושלמי, ומשמעות ה"כנפיים" כסמל לניקיון אינה ניכרת בו. כאן נותר הביטוי "בעל כנפיים" פתוח לפרשנויות. מדרש "שכל טוב", למשל, מבין שכוונתו לייצג נשגבות, והוא מוחה על כך: "ולא מתקיים לנו (אין הדבר תקף) כמי שאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, שנאמר וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם (שמ"ב ז, 19)" (שכל טוב, שמות יג, טז; התרגום שלי).

נדמה, שחוסר הבנת הביטוי "כנפיים" בבבלי הוא המקור לסיפור הנדון כאן, שתכליתו – לפחות במישור הגלוי – להסביר את מקור כינויו של אלישע. " התלמוד מסביר שכנסת ישראל נמשלה ביונה (ראו למשל במכילתא בשלח, יג), ולכן משולים התפילין לכנפיים: "מה יונה כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצוות מגינות עליהן" (שבת מט ע"א). כלומר, אלישע מתאר את המונח בידיו באופן מטאפורי ומכוון לאמת הרעיונית מאחורי החפץ הפיזי. בסופו של דבר, התפילין, בהפכן לכנפי יונה ממשיות, אכן מגנות עליו מעונש המוות "

שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל, שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק –

הסיפור נפתח בתיאורו של אלישע כמי שמקיים את מצוות התפילין, למרות גזירת הרומאים והאיום בעונש.

ממקורות חז"ל עולה כי בסוף ימי הבית השני נהגו יהודים להישאר קשורים בתפילין (שהיו קטנים מאלה הנהוגים בימינו) במשך היום כולו. מכאן מובן, למשל, הדיון בתלמוד הירושלמי, שנזכר לעיל: השאלה האם מותר להיכנס בתפילין לבית המרחץ או לשירותים אינה רלוונטית למי שמניח תפילין רק בתפילת שחרית, כנהוג בימינו. עם זאת, בזמן גזירת המלכות ואיום בעונש מוות מחריד למי שייתפס בתפילין, מודגש כי מעשה אלישע יוצא דופן.

האם מוכנותו להקריב את עצמו למען שמירה על מצוות התפילין (בנוסחה המחמיר, קרי: להלך בתפילין כל היום ולכל מקום) מוערכת או מבוקרת בתלמוד?

שאלה דומה ניתן לשאול גם לגבי חכם אחר, שהקפיד לקיים מצוות לימוד תורה ברבים, גם בעת גזירות הרומאים: "לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן, מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת (ספר תורה) מונח לו בחיקו" (ע"ז יח ע"א). הרומאים דנו את חנינא לשריפה, והוא עטוף בספר התורה. סיפורו נזכר לדורות כסיפור של גבורה ומוכנות למות למען קידוש השם, אולם כדאי לשים לב שבתלמוד נשמע בבירור גם צליל הביקורת: שלא כמו הרומאים, הוא מוותר על מצוות לוויית המת לחברו יוסי בן קיסמא (בניגוד להלכה, וראו רמב"ם, הלכות אבל פי"ד הי"א), למען "הפגנה" של לימוד תורה, המסכנת לא רק אותו ואת תלמידיו, אלא גם את ספר התורה עצמו – כחפץ פיזי ספציפי וכמהות נצחית – שנשרף גם הוא.

אמר לו: מה זה בידך? אמר לו: כנפי יונה. פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה –

בניגוד לחנינא בן תרדיון, אלישע מצליח להתחמק מן העונש באמצעות נס: התפילין שבידו הופכים לכנפי יונה. לפי התלמוד הבבלי, זה מקור הכינוי "בעל הכנפיים".

מדוע אומר אלישע לרומאי, שבידיו "כנפי יונה"?

התלמוד מסביר שכנסת ישראל נמשלה ביונה (ראו למשל במכילתא בשלח, יג), ולכן משולים התפילין לכנפיים: "מה יונה כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצוות מגינות עליהן" (שבת מט ע"א). כלומר, אלישע מתאר את המונח בידיו באופן מטאפורי ומכוון לאמת הרעיונית מאחורי החפץ הפיזי. בסופו של דבר, התפילין, בהפכן לכנפי יונה ממשיות, אכן מגנות עליו מעונש המוות.מהי מידת הנקיות הרצויה? (Thinkstock)

הסבר אחר לבחירת אלישע פשוט יותר מחד גיסא, ומאידך גיסא מורכב הרבה יותר – הוא משקר. כלומר, אלישע, שנדמה היה בתחילה כמי שמוכן להקריב את חייו למען מצוות התפילין, בוחר לשקר כדי להינצל, ובדרך נס הופך השקר לאמת ומאפשר לו חיים.

הרעיון של הצלה נסית דווקא למי שמתחכם ומשקר לרומאים בנוגע לקיום המצוות, נמצא גם בסוגיה, המספרת על סופו של חנינא בן תרדיון. שם נזכרים כמה חכמים שניצלו מעונש בזכות העובדה שהסתירו מן הרומאים את דבקותם במצוות, לעתים באמצעות התחכמות משעשעת ולעתים באמצעות  שקר בוטה. ר' אלעזר בן פרטא, למשל, משקר לחוקריו הרומאים פעם אחר פעם, ופעם אחר פעם הופך אלוהים את שקריו לאמת באמצעות נסים (ע"ז יז ע"ב).

דומני שמשנתעלמה מחכמי הבבלי המשמעות המקורית לביטוי "בעל כנפיים", הם "ניצלו" אותו לטובת העברת המסר הפוליטי הפרגמטי שלהם. לשיטתם, אלוהים מתערב לטובת מי שמפחד מן המוות ומנסה להתחמק ממנו גם בדרכים שאין להן "הכשר" או עידוד בהקשרים אחרים. הצלה כזו נמנעת מן הבוחרים למות "למען אלוהים" – כמו חנינא בן תרדיון, למשל – וניתנת דווקא לאלה הבוחרים בחיים. התלמוד הבבלי מדגיש גם כאן שיסוד המצוות ותכליתן ב"תורת האדם", זו שמאפשרת חיים ומקדשת אותם.