האנגלים באים. בפרק זה נשזרים שלושה סיפורים ולשלושתם מכנה משותף של חלומות, שאיפות ותקווה. משפחת כהן: רוני, פנינית ושני ילדיהם מהגרים- יורדים לאוסטרליה. שחקני נבחרת אנגליה מגיעים לארץ למשחק מול נבחרת ישראל וסיפורם של אנשי מחלקת הניטול – הסבלים, הטוענים ואנש
ז'אנר: דוקומנטרי | ישראל 2010 | 30 דקות | בימוי: נפתלי גליקסברג | הפקה: Glikscom ואולפני הרצליה
תקציר:
נמל התעופה בן-גוריון אוצר בתוכו, בעצם הווייתו, סיפורים אישיים מרתקים - סיפורי פרידות וגעגוע, שמחת פגישה, עצב הפרדה וחלומות. דרך סיפורים אנושיים אלו מבצבצת ומתגלה הזהות היהודית-ישראלית. הסדרה כולה מצולמת בתוך שדה התעופה. הסיטואציות אינן מבוימות והן מצולמות בזמן אמת, בצורה מרתקת אך לא פולשנית, ובכך יוצרות הזדהות. שער היציאה מן הארץ והחזרה אליה משקף את החברה הישראלית על קשייה וייחודה.
בפרק זה נשזרים שלושה סיפורים ולשלושתם מכנה משותף של חלומות, שאיפות ותקווה.לשלושת הסיפורים יש מכנה משותף והוא החלומות, השאיפות והתקווה לממש אותן.
משפחת כהן: רוני, פנינית ושני ילדיהם מהגרים- יורדים לאוסטרליה.
שחקני נבחרת אנגליה מגיעים לארץ למשחק מול נבחרת ישראל.
סיפורם של אנשי מחלקת הניטול – הסבלים, הטוענים ואנשי צוות הנמל.
משפחת כהן, רוני, פנינית ושני ילדיהם, החליטו לרדת/ להגר לאוסטרליה. הם עוזבים את משפחתם המורחבת, החמה והאוהבת, את העבודה הטובה בארץ, ונוסעים אל הלא נודע כדי להתחיל מחדש ולמצוא את האושר. רוני תמיד חלם להתחיל מחדש ולמצוא את מזלו במקום אחר.
אנשי מחלקת הניטול – הסבלים, הטוענים ואנשי צוות הנמל – הם אנשים הפועלים מאחורי הקלעים ודואגים ששדה התעופה יהיה נכון בכל רגע ורגע לקבל נוסעים נכנסים ויוצאים. אנשי המחלקה מצולמים בקומות התחתונות של נתב"ג, אזורים שאליהם לא מגיעים הנוסעים, כדמויות שקופות. הם אנשים פשוטים, עובדי כפיים, אשר כל חלומם הוא לקבל קביעות במקום עבודתם: חלקם מסתפקים במועט ואינם מתלוננים וחלקם חשים עדיין כאב על חלומותיהם שלא הגשימו. חלקם מביעים נאמנות לארץ והיאחזות בחיים הפשוטים; הם אינם מחפשים את האושר אלא את הזכות להתפרנס בכבוד ולקבוע את עתידם בעבודה, למענם ולמען ילדיהם.
ההיערכות לקראת בואה של נבחרת אנגליה גדולה וההתרגשות גוברת. העובדים מתרגשים לקראת בוא הכוכבים הגדולים אך הגאווה הישראלית גוברת על ההתרגשות וכולם רוצים שישראל תנצח. הפגישה עם הנבחרת האנגלית מחדדת את הקוטביות המעמדית בחברה הישראלית – עולים מול ותיקים, מזרחים מול אשכנזים, תושבי פריפריה מול תושבי המרכז. העובדים מבליטים את הכאב של התמודדות עם החיים לעומת בריחה מהם.