זמן המתנה. הפרק הראשון עוקב אחר שגרת שדה התעופה ומה שנחווה אצל כל אדם פרטי כרגע של שיא, הופך לפזמון חוזר המחליף פנים ושמות. ובכל זאת, התעכבות על הסיפורים שמאחורי השמות מגלה לעתים דרמות מרגשות וכואבות: כך למשל הוא סיפורו של ערבי-ישראלי המחכה לארוסתו לאחר ח
ז'אנר: דוקומנטרי | ישראל 2010 | 30 דקות | בימוי: נפתלי גליקסברג | הפקה: Glikscom ואולפני הרצליה
תקציר:
נמל התעופה בן-גוריון אוצר בתוכו, בעצם הווייתו, סיפורים אישיים מרתקים - סיפורי פרידות וגעגוע, שמחת פגישה, עצב הפרדה וחלומות. דרך סיפורים אנושיים אלו מבצבצת ומתגלה הזהות היהודית-ישראלית. הסדרה כולה מצולמת בתוך שדה התעופה. הסיטואציות אינן מבוימות והן מצולמות בזמן אמת, בצורה מרתקת אך לא פולשנית, ובכך יוצרות הזדהות. שער היציאה מן הארץ והחזרה אליה משקף את החברה הישראלית על קשייה וייחודה.
הפרק הראשון עוקב אחר שגרת שדה התעופה ומה שנחווה אצל כל אדם פרטי כרגע של שיא, הופך לפזמון חוזר המחליף פנים ושמות. ובכל זאת, התעכבות על הסיפורים שמאחורי השמות מגלה לעתים דרמות מרגשות וכואבות: כך למשל הוא סיפורו של ערבי-ישראלי המחכה לארוסתו לאחר חצי שנה שלא התראו; סיפורה של חיילת בודדה שעלתה ארצה בגפה, המצפה לאמה לאחר שנתיים של געגועים; סיפורה של משפחה המצפה לחזרת בנה הבכור מטיול לאחר הצבא; ועוד. המתח והחשש שבציפייה וההתרגשות שבפגישה מוכרת לכל צופה ויוצרת בו הזדהות.
בצד הפגישות ישנן גם פרדות כואבות: משפחה מלווה את בנה אייל בדרכו לטיול ארוך בפרו. מסתבר כי אותה משפחה חוותה בעבר אובדן, לאחר שבן דודו של אייל נהרג בהודו. הכאב והחשש מציפים את המשפחה. לפרידה מגיעה גם בת דודתו של אייל, אחותו השכולה של המטייל שנהרג, ועולה השאלה האם טיול זה, שהפך לנורמה בחברה הישראלית, הוא אכן הכרחי כפי שהוא נתפס בעיני צעירים? האם הוא שווה את הסכנות הרבות הטמונות בו?
לפרדות והפגישות נלווה סיפור חשוב לא פחות – מה מתרחש במחלק הסמים של שדה התעופה. מסתבר כי קיימות שיטות שונות לתפוס את הסמים המוברחים, והמצלמה אף מתעדת בשידור חי ומרתק תפיסה של מבריח סמים. אחד ממנהלי המחלקה מספר על ילדותו, ומדוע בחר לעבוד במקצוע זה – כמקצוע שנותן לו סיפוק וממלא אותו בתחושת שליחות ומסירות נפש.