פתחו את השער

כיהודייה ליברלית (וכצמחונית) חשתי תמיד הסתייגות אם לא דחייה ממש מעיסוק בשאלות הקשורות בבית המקדש ובעבודתו, הייתי מוכנה להכיר בו רק כמשובת ילדות מביכה של עם ישראל. לאחרונה אני נפתחת להבין את מקומו ומרכזיותו בקרב העם, הן בעומדו על תילו בירושלים הן בחלל שיצר עם חורבנו. איני מייחלת לבנייתו של המקדש אבל אני מוקסמת מן הלימוד אודותיו. אני מבינה שכדי להבין את מציאות עם ישראל לדורותיו במלואה עלי לנסות להתקרב, ולו במעט, לחוויתם של עולי הרגלים מבני עמנו שזכו לבוא בשעריו. בשורות הבאות אסביר מדוע לדעתי חודש כסליו הוא חודש מצוין להעלות את המקדש על ראש תודעתנו.

 כסליו של שנת 588 לפנה"ס, שנת אחת עשרה למלכו של צדקיה מסמן בדיעבד סיומו של עידן. זהו החודש האחרון שבו התקיימה עבודת בית המקדש הראשון בירושלים כשגרה ובנחת. זה היה השקט שלפני הסערה - מיד בחודש שלאחר מכן, חודש טבת, מקים נבוכדנצר מלך בבל מצור על העיר וסופו שהוא מחריב את המקדש ומגלה את רוב העם.

כשבעים שנה לאחר מכן, יוּסד בית המקדש, על פי נבואת חגי, בכ"ד בחודש כסליו, החודש התשיעי למניין שאנו מונים מחודש ניסן: "שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם" (חגי ב, 18).

כמעט ארבע מאות שנה לאחר נבואה זו, ושוב בחודש כסליו טוּהר בית המקדש, אותו מקדש שזכריה מתנבא ערב הקמתו. יהודה המכבי כובש את בית המקדש מידי הכובשים הסלווקים וחונך את המזבח לקול מצהלות העם: "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם" (מכבים א, ד, נא-נד).

יותר מאלפיים שנות לאחר חנוכת המקדש שחרב מאז שוב, החליט ארגון האומות המאוחדות בי"ז בכסליו תש"ח להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. שנתיים לאחר מכן, בי"ד בכחודש זה בשנת תש"י, הכריז דוד בן גוריון, נשיא מדינת ישראל הצעירה על ירושלים כבירתהּ   והדף את ההתנגדויות של האו"ם לנוכח החלטה זו.

אל חודש החורף שלנו, חודש כסליו, מתנקזות אם כן, תקוות הגאולה לבניין בית המקדש וראשית בניינו, התנהלותו הסדירה, חנוכתו ואף קביעתה של ירושלים כבירתה של מדינת ישראל המודרנית. השאלה של מקומה של המדינה בהקשר של גאולת ישראל  היא מרתקת ונידרש אליה בהקשר אחר. כאן אני מבקשת לקחת אתכם לסיור בבית המקדש ולהזמין אתכם לתהות עמי אודות שאלה אחת ממוקדת, שאלה שלמרבה הפלא נזנחה לאורך השנים והיא שאלת הנשים, איפה היו הנשים בבית המקדש? האם באו בשעריו? עד לאן נכנסו בו? מה היו מעשיהן בו?

Google map קדוש
העזרה הגדולה ביותר בבית המקדש הייתה "עזרת הנשים". יש לזכור, שאין מדובר בעזרת נשים כמקובל כיום בבתי כנסת אורתודוכסיים המפרידה בין נשים וגברים אלא בעזרה הגדולה והמרווחת שבה התכנסו המון עולי הרגל – נשים וגברים כאחד. אדרבה, ספרות חז"ל מדגישה שרק פעם אחת בשנה הייתה הפרדה שם בין נשים ובין גברים, בזמן שמחת בית השואבה, הטעם לכך היה שלא יבואו "לידי קלות ראש" בעת שמחת החג. מכאן ניתן ללמוד שבשאר הימים לא הפרדה בין המינים. אבל לאן הורשו הנשים להיכנס? כמה עמוק אל תוך הקדושה הגיעו?

עד כמה שהדבר מפליא, ספרות חז"ל אינה עונה על שאלה זו. ניקח לדוגמה את רשימת עשר רמות הקדוּשה המוזכרות בראש סדר טהרות:

עשר קדושות הן: ארץ ישראל, מקודשת מכל הארצות...

עיירות מוקפות חומה, מקודשות ממנה...

לפנים מן החומה, מקודש מהן -- שאוכלין שם קודשים קלים, ומעשר שני.

הר הבית, מקודש ממנו -- שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם.

החיל, מקודש ממנו -- שאין גויים וטמא מת נכנסין לשם. 

עזרת הנשים, מקודשת ממנו -- שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבין עליה חטאת. 

עזרת ישראל, מקודשת ממנה -- שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת. 

עזרת הכוהנים, מקודשת ממנה -- שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צורכיהם, לסמיכה ולשחיטה ולתנופה.

בין האולם ולמזבח, מקודש ממנה -- שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם. 

ההיכל, מקודש ממנו -- שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידיים ורגליים.

בית קודש הקודשים, מקודש מהן -- שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים, בשעת העבודה (כלים א, ו-ט).

הרשימה הזו מעניינת מבחינות רבות (ובין היתר מפני שיש בה אחת-עשרה קדושות ולא עשר), היא מביטה על העולם כעל מפת גוגל, פותחת בכללי ביותר ומגיעה "מכל הארצות" אל טבוּר הקדושה, אל קודש הקודשים שבבית המקדש. הרשימה מבחינה בין יהודים ונכרים, בין טמאים וטהורים, בין ישראל וכהנים, מזכירה את עזרת הנשים אבל אבל אינה מציינת הבחנה בין גברים ונשים!

האם נוכל להניח מכאן שנשים הורשו להיכנס לעזרת ישראל? ואולי אף פנימה אל העזרה, עזרת הכהנים, אל המזבח? וכיצד נבין את קיומו של "שער הנשים" שער שפנה אל תוך העזרה הפנימית?

אשה בעזרה מנין

גם חכמינו ז"ל התלבטו בשאלה הזו. בתיעוד מפתיע, מסופר על רבי יהודה שניסה למנוע מתלמידיו של רבי מאיר, חברוֹ שנפטר, להיכנס אל בית מדרשו, מחשש שהם באים להקניטו ולא ללמוד תורה. אחד התלמידים מצליח להידחק ולהיכנס ומעלה קושיה על כשרות קידושין של אדם המקדש אישה בעזרה. רבי יהודה עונה בכעס על קנתרנותם של תלמידי הרב המת ושואל "וכי אשה בעזרה מנין" (בבלי קידושין נב, ע"ב). אבל השאלה מעלה את האפשרות שכך היה, וכך גם מבינים זאת בעלי התוספות. ולמעשה, כבר בתוספתא נאמר: "מעולם לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד" (ערכין ב, א). מכאן שנשים נכנסו לעזרת ישראל ואולי אף לעזרת הכהנים כדי להקריב את קרבנן. נשים הקריבו קרבנות ואולי אף שחטו את קרבנן או לפחות היו מותרות לעשות כן, ומכאן שבמקרים מסוימים הן נכנסו לפני ולפנים בעת הצורך.

בימים שבהם אנו שומעים על מגזרים בעמנו הקוראים להפרדה לא רק בקודש אלא גם בנסיעה באוטובוס ולעתים אף בחנויות וברחובה של איש, כדאי לזכור שהפרדה מוחלטת בין נשים וגברים לא התקיימה אף בתוככי בית המקדש, לפחות לא בתודעת חז"ל.  חודש כסליו, חודש חנוכתו המחודשת של המקדש יכול להיות בעבורנו חודש התחדשות ופתיחת שערים אל הקודש, פתיחתם לכל הרוצים לבוא בהם.

 הרבָּה ד"ר דליה מרקס, מחברת הספר "בעת אישן ואעירה: על תפילות שבין יום ובין לילה", היא מרצה בכירה בהיברו יוניון קולג'.

Model.Data.ShopItem : 0 8