יש כתובת לשירה ישראלית

גלעד מאירי. צילום: מוטי קיקיון

בשבוע שעבר התקיים בירושלים בפעם השלישית פסטיבל השירה "מטר על מטר", שמאחוריו עומדת קבוצת "כתובת" הירושלמית. פסטיבל שירה, כמו פעולות תרבותיות שונות, נמדד לא רק באיכויותיו החד פעמיות, אלא גם ביכולת להתקיים למשך זמן. שלוש שנים אחרי הפסטיבל הראשון, אפשר לומר שהוא נהפך לאחד הפסטיבלים החשובים והתוססים ביותר בעולם השירה הישראלית.

בעוד פסטיבלים כפסטיבל מטולה ו"ימי שירה במדבר", שנערך מדי שנה במדרשת שדה בוקר, מייצרים מעין מרחב סטרילי שבו השירה מתקיימת למשך סוף השבוע, פסטיבל "מטר על מטר" משלב את השירה במרחב הישראלי במרכז ירושלים ובאמצע השבוע. זהו המשך ישיר לפעילותה של קבוצת "כתובת", שמסירותה לשילוב השירה בחברה הישראלית בכלל ולעיר ירושלים בפרט בולטת בכל עשייתה.

"פריחת הפסטיבלים היא שלוחה של התרבות הפופולארית המשפיעה על השירה ועל הניסיון של המשוררים להשתלט על אמצעי ייצור ספרותיים", אומר חבר קבוצת "כתובת", גלעד מאירי. "הודות לעוצמת החשיפה וליכולת התקציבית של מנגנון הפסטיבל, השירה זוכה לבמה תקשורתית מקיפה ולמפגש רחב יחסית עם קהלים חדשים - דברים שהספר הבודד, ערב קריאת השירה והביקורת מתקשים להפיק.

"בפסטיבל יש ביטוי משמעותי למימד האוראלי של השירה, לפרפורמנס ולדיאלוג עם הקהל, למשל, מחיאות כפיים, שיחה לאחר הקריאה וחתימה על ספר השירה שזה עתה נרכש. המפגש הקרנבלי הישיר, האינטנסיבי והמגוון מעניק לשירה חיות שאינה מצויה ברגע האינטימי של קריאת הספר בחדר.

"'מטר על מטר' מתייחד משאר פסטיבלי השירה בישראל הודות לכמה מאפיינים: הוא ממלכתי ולא ממלכתי כאחד, כלומר מנוהל באופן מקצועי כראוי למוסד תרבות ('מקום לשירה'), אך הוא מובל ומונחה על ידי קבוצה ספרותית ('כתובת'); הוא איננו מוגבל על ידי אג'נדה פואטית; המיקום האקזוטי שלו בירושלים – סמטאות לב העיר והשוק; היקף גדול של משוררים (יותר מ-50 מדי שנה); במה גדולה למשוררים צעירים (קרוב ל-50% מהמשתתפים); מעמד דומיננטי להרכבי רוק ותיקים וצעירים; הישראליות שלו - הוא איננו פסטיבל בינלאומי; ולבסוף, הוא תורם לגיבוש זהות עבור ירושלים ומרכזה כעוגן תרבותי ליברלי. כל המרכיבים האלה הופכים את 'מטר על מטר' לשילוב ייחודי של פסטיבל מכובד אך צעיר".
 

פסטיבל מטר על מטר בשוק מחנה יהודה

מהו תפקידו של הפסטיבל בתוך העשייה של קבוצת "כתובת"?

"הפסטיבל הוא שיא הפעילות. הוא מלכד אותנו כקבוצה ומחייב אותנו לתרום מעבר למה שאנו תורמים לשירה בדרך כלל. הפסטיבל יוצר אקסטזה, ריגוש והתלהבות בעשייה של 'כתובת' בפרט ובעולם השירה בכלל. הוא מעניק במה למשוררים רבים שאנו מבקשים לארח, אך במהלך השנה לא מסתייע להעניק אותה. באמצעותו אנחנו חושפים את בוגרי הסדנאות של 'כתובת'. הפסטיבל הוא מנוף לפרסום, לשיווק וליחסי ציבור של כל הפעילות של 'מקום לשירה' ושל משוררי כתובת עצמם. הוא מסייע להגדיל את המחזור הכספי".

בבועת השירה נוטים להתמקד רבות בוויכוחים על המצב הפואטי של השירה ומזניחים את הדיון במצב הכלכלי - או האנטי-כלכלי - של השירה. באילו בעיות נתקלים כשמארגנים פסטיבל שירה? איך פותרים אותן?

"פסטיבל שירה מחייב רמות ניהול אמנותי והפקה מעולות. בפסטיבל יש סוף סוף קהל לשירה. זאת תהיה טעות גדולה להבריח אותו בגלל תקלות הפקה קשות, כפי שקורה לא אחת בפסטיבלי שירה חצי מאולתרים מבחינה אמנותית והפקתית.

"כדי להפיק פסטיבל מעולה יש צורך בשילוב של כוח אדם ספרותי-הפקתי מיומן ושל תקציב, וכאלה יש מעט בנמצא. מכאן, יש להכשיר יזמי ספרות בבית הספר התיכון ובמוסדות להשכלה גבוהה. במקביל, על מוסדות התמיכה להגדיר את השירה כיעד מועדף. פסטיבל שירה לא יכול להתבסס על הכנסות מכרטיסים - אולי למעט הופעות מסוימות - כי זהו מדיום מאתגר. לכן יזמי פסטיבל השירה מעדיפים לרוב לאפשר כניסה חינם, כי תמונה אחת של אולם מלא תגייס הרבה יותר כסף מתורמים ומתקציבי תמיכה מאשר כמה עשרות כרטיסים שנמכרו בדוחק.

"לאור זאת, הפסטיבל חייב להיות מסובסד לעומק על ידי המדינה, המועצות המקומיות וקרנות התרבות והחינוך, אלא שגורמי התמיכה עדיין לא הכירו במגבלות של המדיום ואינם מעניקים לו סבסוד מתאים. לדוגמה, עיריית ירושלים לא תמכה השנה בפסטיבל, ובכלל - תמיכתה ב'מקום לשירה' מגוחכת.

"הפתרון לבעיית השירה, ולא רק לפסטיבל, הוא כינונו של חוק שירה. המדינה חייבת להכיר בכך שמוסד הספרות מחייב סבסוד קבוע, שוטף ועמוק, כי כמו בית הספר והמרפאה – הוא איננו מותרות. לדוגמה, ללא המחויבות הכלכלית של מנהל מינהל קהילתי לב העיר, אורי עמדי, לא היה 'מקום לשירה' מצליח לקדם דבר בעולם השירה. האם זהו תפקידו של מנהל מינהל קהילתי לפתח מוסדות תרבות מובילים או שמא זו תפקידה של המדינה והרשות המקומית?"

אפשר לדבר על פוליטיקה

למרות שפסטיבל "מטר על מטר" הצליח למשוך אליו קהל גדול, ולמקם את עצמו כאחד מפסטיבלי השירה החשובים בארץ, יש מקום לביקורת. כיצד ייתכן שבתקופה שבה השירה הפוליטית תופסת מקום כל כך מרכזי בכתיבה הישראלית, לא יוחד ולו ערב הקראה או שיח אחד בנושא זה? דווקא בירושלים הטעונה פוליטית, בזמן שמגרשים אנשים מבתיהם, היה ראוי ששירה כזאת ושיח כזה יישמעו.

לטעמי, בניגוד לדעתו של גלעד מאירי שחוסר אג'נדה פואטית הוא יתרון, מצב זה הוא חיסרון מובהק. פסטיבל "מטר על מטר" מנוהל לא על ידי עסקני שירה אלא על ידי קבוצת משוררים, ומכאן ראוי שתהיה לו איזושהי אמירה פואטית, וכקבוצה של משוררים שרואים את עצמם כפעילים חברתיים ראוי שתהיה לו גם עמדה פואטו-פוליטית.

אין זה אומר שעל קבוצת "כתובת" להדיר משוררים שאינם עונים לטעמם האסתטי. אמירה פואטית  ופוליטית יכולה להתקיים גם תוך כדי שיח, והרי פסטיבל הוא במה נהדרת לשיח שכזה. הרצון של קבוצת "כתובת" להישאר ליברלים על ידי אי-נקיטת עמדה נמצא בעוכריהם. ליברליות זו מעקרת את המעשה הפואטי והפוליטי כאחד, ומשמשת כאקט של הסרת אחריות מהמשוררים/מפיקים בקבוצה. יצירת ערבי שיח, מעבר למפגשים עם משוררים בודדים, היה יכול להרחיב את הפעולה של הפסטיבל, ולייצר קרקע פורייה לדיון - הכל כך חסר - בשירה הנכתבת בישראל.

אפשר רק לצפות לפסטיבל "מטר על מטר" של שנה הבאה, ולקוות שחברי "כתובת" ימשיכו לפתח את רעיון הפסטיבל, ולחדד את עמדתם גם בתוך הרעיון הליברלי, וכמובן חשוב לא פחות שיצליחו להמשיך למשוך קהל כה רב לצפות במופעי השירה.

כתב: בעז יניב -
יניב הוא משורר, אקטיביסט פוליטי וחברתי ואחד מעורכי כתב העת "דקה"
לתגובות: editor@bac.org.il