אל הרוח

חמישי
זהו הרקע עליו מצטווה משה: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל... ואצלתי מן-הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, ונשאו איתך במשא העם". זוהי האווירה בתוכה נאצלת רוח הקודש על שבעים זקנים ועוד שניים: אלדד ומידד, שנשיקת רוח הקודש מרפרפת גם על שפתותיהם והם יוצאים להתנבא במחנה - המחנה תאב הבשר, הדגים והאבטיחים.

רוח לאלה. בשר לאלה.

שישי
ואתה רואה את אלה, ואתה רואה את אלה, ואתה אומר לעצמך: כמה אנשי 'רוח' כבר יש, שהם מרשים לעצמם לא לשתף פעולה אלה עם אלה? כמה אוויליים הויכוחים והמאבקים הפנימיים של עולם ה'רוח', כשהעם זולל וסובא בשר? חי את עולם הבשר במלוא התשוקה והתאווה והשומן הנוטף אל הסנטר?

שביעי
יהושע בן נון מסתכל על אלדד ומידד מתנבאים וחרד לכבודו ומעמדו של משה. משה מסתכל על העם הזולל וסובא ויודע לומר "המקנא אתה לי? ומי ייתן כל עם יהוה נביאים, כי ייתן יהוה את רוחו עליהם".