הגדול מחברו

"וזה היה חלקי מכל עמלי" מאי וזה? רב ושמואל, חד אמר: מקלו, וחד אמר: גונדו. היה מחזר על הפתחים, כל היכא דמטא אמר: (קהלת א, 12) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. כי מטא גבי סנהדרין, אמרו רבנן: מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך, מאי האי? אמרו ליה לבניהו: קא בעי לך מלכא לגביה? אמר להו: לא. שלחו להו למלכוותא: קאתי מלכא לגבייכו? שלחו להו: אין, קאתי. שלחו להו: בידקו בכרעיה, שלחו להו: במוקי קאתי, וקא תבע להו בנידותייהו, וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה. אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם, כי עייל חזייה, פרח, ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה. והיינו דכתיב: (שיר השירים ג, 7) "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות".   (גטין סח ע"ב)

תרגום:
מהו "וזה" (הנזכר בפסוק מקהלת)? רב ושמואל (נחלקו בתשובה).
אחד אמר: מקלו (של שלמה) ואחר אמר: מלבושו. (ולפי הגרסה "קודו" מדובר בקערת חרס המיועדת לאכילה [על פי הערוך] היה (שלמה) מחזר על הפתחים. לכל מקום שהגיע אמר: "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים".
כשהגיע אצל הסנהדרין, אמרו החכמים: הרי פגוע נפש בדבר אחד לא דבק (וסיפוריו משתנים כל הזמן), מה זה? (משהו משונה במקרה זה). אמרו לו לבניהו (בן יהוידע): האם המלך מבקש אותך אצלו?
אמר להם: לא. שלחו להן למלכות (ושאלו): האם המלך בא אליכן?
שלחו להם (המלכות): כן, הוא בא. שלחו להם (החכמים): בידקו את רגליו.שלחו להם (המלכות): בגרביים הוא בא (ולכן רגליו מכוסות ואי אפשר לבדקן), והוא תובע לקיים איתן יחסי מין בזמן נידותן, והוא תובע לקיים יחסי מין גם עם בת שבע אימו.
הביאוהו (חכמי הסנהדרין) את שלמה ונתנו לו חותם ושלשלת שחקוק עליה שם (האלהים). כשבא (שלמה אצל השטן), ראה אותו (השטן), ברח. ואפילו כך (שברח השטן ממנו) היה לו (לשלמה) חרדה ממנו (מן השטן), וזה הוא שכתוב (על כך נאמר בפסוק): "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות".

מתוך התוכנית: מונית הכסף

הקשר:
המשנה הראשונה בפרק שביעי של מסכת גטין עוסקת באדם שנפגע בנפשו ובכשרותו לתת גט לאשתו. מרבית הסוגיה בתלמוד מוקדשת להמלצות על טיפולים ותרופות למחלות שונות (לחובבי הרפואה האלטרנטיבית מומלץ לקרוא!). במסגרת זו מופיע מדרש על הפסוק: "כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" (קהלת ב). כהרחבה למדרש זה מספר התלמוד סיפור ארוך ומורכב על שלמה המלך ויחסיו עם השטן. הפסקה המסיימת של הסיפור היא זו המובאת כאן.

דיון:
הומור, כידוע, הוא עניין של גיאוגרפיה (והיסטוריה) ולא תמיד מה שנדמה בעיני לומדת בת המאה ה-21 כהומוריסטי, אכן היה כזה גם בעיני חכמי התלמוד. למרות זאת, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות - ועיני שלי רואות כאן סאטירה נוקבת על המלך שלמה ואחרית מלכותו. מה משך את חכמי התלמוד לתקוף כך את שלמה ומדוע נערך סיפור זה דוקא כאן?

"וזה היה חלקי מכל עמלי" – רב ושמואל מבינים את המילה "זה" כשריד קלוש וחסר משמעות לכוח הגדול שהיה פעם ביד המלך (מלבוש פשוט, מקל או קערה המיועדת לאכילה). רעיון דומה מופיע במדרש נוסף המתאר את צמצום כוחו של שלמה באחרית ימיו ויש בו עצב על מצבו של שלמה המעורב בלעג על התנהלותו בחייו. 

שלחו להו למלכוותא – כאשר מגיע שלמה (בדמות קבצן שוטה) אל חכמי הסנהדרין, בני דמותם של חכמי התלמוד בסיפור, הם מנסים לבחון האם מי שיושב על כסא המלך בירושלים הוא המלך האמיתי. האם מי שנאמר עליו כי ייחודו בכך שגדל בחכמה מכל מלכי הארץ, ובכך שהוא יודע את שפת החיות והעצים, לא אמור להבחן באלה?

מסתבר שלא: המבחן למלך האמיתי הוא דוקא בשמירת חוקי התורה והמוסר
ובקשר שיש לו עם אלהים, אשר מתבטאים בקשריו עם נשותיו ובתקשורת עם בניהו בן יהוידע (שדמותו הסיפורית כאן היא של נביא אלהים).

וקא תבע להו בנידותייהו, וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה – מן הסיפור אנחנו יודעים כי לא שלמה הוא זה שחוטא אלא השטן, אולם האפשרות כי בארמון יושב מישהו שנוהג כך ואיש אינו מעלה בדעתו לתהות או להתקומם מעוררת שאלות קשות: האם הפחד מפני המלך מעוור את עיני נתיניו וקרוביו? האם ממלכים ושליטים אנו מצפים להתנהגות מוסרית פחותה משלנו?

בעולם העתיק תפקודו של המלך נמדד גם ביכולותיו המיניות (ראו למשל את הסיפור על דוד בסנהדרין כב ע"א). כשרב ושמואל מבינים שהרכוש היחיד שנשאר לשלמה הוא מקל (סמל פאלי), לבוש או קערת אוכל (מטאפורה לאבר המין הנשי וליחסי מין בכלל), יש בכך גם רמז למה שנותר מגבריותו. מחד גיסא מובעת כאן הערכה לאונו המיני של המלך, אך מאידך גיסא מוטחת ביקורת קשה במוסריות המינית של היושב בארמון. נדמה לי כי המסר הכפול הזה  קיים גם בימינו, במיוחד כלפי מנהיגים וגיבורי תרבות: אנו מבקרים את חוסר המוסריות שלהם אך בו בזמן מעריכים (לפעמים אפילו מעריצים) את כוחם, המתבטא גם ב"כיבושיהם" המיניים. מסר כפול זה קיים לא רק בתחום המוסר המיני אלא גם בהקשרים אחרים של מוסר (כמו היחס להצלחה כלכלית, שלא תמיד ברור אם הושגה ביושר). 

ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה – למרות שהשטן ברח מפניו, שלמה ממשיך לחרוד ממנו לעולם. מדוע?

בפסיקתא דרב כהנא אומר ר' ישמעאל: "עד שלא יחטא אדם נותנין לו [כוח להתמודד עם] אימה ויראה, וכיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה", ומביא כדוגמא את הפסוק משיר השירים המצוטט גם בסיפורנו. כלומר, חרדותיו של שלמה מן השטן הן תוצאה של חטאיו. אפילו במיטתו, במרחב האינטימי בו יש לשלמה שליטה מלאה לכאורה (גם בשל אונו המסוגל לאלף נשים), הוא מתיירא מן השטן, כיוון שחטאיו רודפים אחריו ומזכירים לו את כשלונו ומתוך כך גם את חוסר האונים שלו ואת חולשותיו. לא רק לעג ושמחה לאיד יש כאן על ה"גבר שבגברים" המפחד לישון לבד, אלא גם ניסיון של התלמוד לערער את תחושת הכוח שיש לבעל הסמכות והשלטון, ולהפחית ממידת העוצמה המיוחסת לו על-ידי הסרים למרותו. הלעג וערעור הכח מבטאים ביקורת אבל בו בזמן גם חושפים את השיח התרבותי בתוכו הם צומחים: קישור בין כח ושלטון למיניות גברית, והערצה לשני אלה.

הסיפור הקודם לסיפורנו עוסק במפגש בין ראש הגולה לרב ששת. במפגש זה מסתבר שבביתו של ראש הגולה אין מקפידים אפילו על שבע מצוות בני נח. התלמוד הבבלי עוסק לא מעט בראשי הגולה ואינו חושש לתקוף את עושרם הנהנתני, את השימוש שהם עושים בכוחם הפוליטי ולעתים גם את מוסריותם הפגומה וחוסר דבקותם במצוות. גיבור הסיפור שלנו הוא שלמה המלך, אבל לא תיאור היסטורי אני קוראת כאן, אלא מדרש שבבסיסו משל לשליטים ולמנהיגים הפוליטיים בימי חכמי התלמוד. אם המדרש מבקר את המציאות של חכמי התלמוד, אני מבקשת לראות בו מראה לבחינת המציאות שלי, ולומדת ממנו לקח חשוב: כוח, שלטון והון אינם ערובה למידות טובות ולמוסריות; בעלי הכח, ההון והשלטון צריכים להיבדק על-פי אותן אמות המידה בהן אני בודקת את עצמי ואת חברי. במקרים גרועים במיוחד, יכולים אלה שאין בידם כוח, שלטון או הון להתנחם בעובדה, שגם האיש החזק או העשיר בעולם, אם חטא, יתיירא לעולם מפני המראה המבעיתה שיציב לו השטן בשכבו לבדו על מיטתו בלילה.

***

הרבה תמר דבדבני:  נולדה וגדלה בקיבוץ ראש הנקרה, חיה היום בירושלים. הוסמכה לרבנות על ידי ההיברו יוניון קולג' בירושלים. בעלת תואר שני בתלמוד ובלימודי מגדר ממכון שכטר למדעי היהדות. מלמדת הלכה וספרות חז"ל בהיברו יוניון קולג', בבית המדרש בירושלים ובמכינה הקדם צבאית תל"מ ביפו. מנחה בתכנית העמיתים של "קולות".