אני מאמין

אשכול נבו. צילום: מוטי קיקיון

אני מאמין.
אני מאמין שהמודל הקפיטליסטי האמריקאי לא מתאים לחברה הישראלית, ולא הולם את רעיון הערבות ההדדית שעומד בבסיס היהדות.
אני מאמין שמאות העמותות החברתיות והסביבתיות שקמו בשנים האחרונות מוכיחות בדיוק את זה.
אני מאמין שעמותות, חזקות ככל שיהיו, לא יכולות להוות תחליף לממשלה.

אני מאמין שהממשלות בישראל חלשות בעשורים האחרונים כי הן נטולות חזון, מלבד חזון ההישרדות האישית של ראשיהן.
אני מאמין שמנהיג שלא מציע תקווה, אינו מנהיג ראוי.
אני מאמין שכל ראש ממשלה צריך לקחת פתק ולרשום לעצמו שלוש משאלות מרכזיות לשנות כהונתו, שלושה דברים שהוא היה רוצה להגשים. ואת הפתק הזה – ולא חבילת מזומנים - לשים במעטפה חתומה.
אני מאמין שאם הוא יפתח את המעטפה וימצא שהוא הגשים שתיים מתוך שלוש המשאלות, זה יהיה מצוין.
אני מאמין שאם הייתי צריך לכתוב פתק כזה, אחת מהמשאלות שלי הייתה שמישהו יעצור את הבנייה של רבי הקומות שמחוברים ביניהם בגשר עליון, רוחבי. הקבלנים בונים את הגשר הזה כדי להרוויח עוד שני פנטהאוזים ופוצעים כך את הנוף.
אני מאמין שבנייה באופן כזה היא מעשה אלים.

מתחבקים למען השלום. צילום: יוסי פיטוסי

אני מאמין שאלימות היא הרעה החולה של החברה הישראלית. 'תהפוך שולחן', אמא אחת אמרה לי כשסיפרתי לה שבעירייה אמרו שנגמרו המקומות בגן החובה שאנחנו רוצים לרשום אליו את הבת שלנו. תלך לשם ותהפוך שולחן, אחרת לא יקשיבו לך.
אני מאמין שאי אפשר להתעלם מהקשר שיש בין האלימות בחברה הישראלית לכך שאנחנו שולטים על עם אחר.
אני מאמין שלא כולם אוהבים את החלק הזה בדברים שלי.
אני מאמין שאנחנו צריכים לשאוף לסיים את הכיבוש. לא באופן חד צדדי, כי זה כבר נכשל, ולא באופן חסר אחריות, כי אנחנו לא חיים בסקנדינביה. אבל השאיפה צריכה להיות בכיוון הזה, אחרת אנחנו שומטים את הבסיס מתחת לזהות היהודית שלנו.

אני מאמין שהעובדה שכל כך הרבה אנשים באו לפסטיבל על זהות יהודית מעידה שהמונח הזה לא ברור לנו עד הסוף.
אני מאמין שהעובדה שכל כך הרבה אנשים באו לפסטיבל על זהות יהודית מעידה שהמונח הזה רלבנטי מאד. אני מאמין שמוטל על כל דור ודור להגדיר מחדש מהי היהדות עבורו ושבשום פנים ואופן אל לה ליהדות להתאבן.


אני מאמין שהמתח בין דתיים לחילוניים שכך בשנים האחרונות, גם בגלל שכבה הולכת ומתרחבת של אנשים שמסרבים לבחור באחת משתי ההגדרות המאובנות האלה.
אני מאמין שהמתח בין אשכנזים לספרדים שכך בשנים האחרונות, גם בגלל דור חדש של צעירים שלא מגדירים את זהותם ואת זהותו של האחר אך ורק באמצעות ארץ המוצא של הסבא.

תחנת אוטובוס בשדרות. צילום: פלאש 90

אני מאמין שיש שסעים חדשים בחברה הישראלית, עמוקים הרבה יותר, שמדברים עליהם הרבה פחות. אחד מהם הוא השסע בין "מדינת תל אביב" לבין הפריפריה בצפון ובדרום. זהו שסע שנפער, לתחושתי, לכדי תהום, אחרי מלחמת לבנון השנייה בצפון ואחרי שהדרום הפך ליעד מרכזי של הקסאמים. התהום הזו היא כלכלית, תרבותית וביטחונית – והיא יוצרת תחושה עזה של ניכור שמדינה כמו שלנו לא יכולה להרשות לעצמה.
אני מאמין שמדינה כמו שלנו לא יכולה להרשות לעצמה גם את הניכור העז שחשים חלקים נרחבים מבני העלייה הרוסית והעלייה האתיופית כלפי התרבות הישראלית, ושבמקרה הזה ההמתנה ש"הזמן יעשה את שלו" אינה פתרון מספק.

אני מאמין שאחד משני ההישגים הגדולים ביותר של ישראל בשישים שנות קיומה הינו האופן החם, הפתוח והלא מנוכר שבו אנשים משוחחים זה עם זה ונקשרים זה לזה. מספיקה נסיעה של שלושה ימים לאירופה או לארצות הברית, כדי להתגעגע לישירות הלבבית ולכנות הבסיסית שמאפיינות את השיח האישי כאן. ואם מישהו תוהה מדוע כולם נשארים בארץ הקשה הזו, אז כנראה שזה קודם כל בגלל החברים. וצריך לשמור על הערך הזה של החברות מכל מי שמנסה לצנן אותו. לצנן - מלשון ציניות ומלשון צינה.

אני מאמין שההישג הגדול השני של מדינת ישראל בשישים שנות קיומה היא הלשון העברית. תקומה, תחייה, פריחה או לבלוב – תקראו לזה איך שאתם רוצים – העברית חיה ונושמת. נכתבים בה ספרים יוצאים מן הכלל, הצגות מעולות וסרטים שעושים חיל בכל העולם. אבל יש גם סכנות שמאיימות על העברית, וצריך לשמור עליה - מפני העילגות, ומפני הזילות, ומפני הבורות.

אני מאמין, לצערי, שמערכת החינוך בארץ מייצרת היום בורים.
אני מאמין שהעובדה שרוב תלמידי התיכון בארץ מפסיקים ללמוד ספרות בכיתה י' היא שערורייה.
אני מאמין שהעובדה שאני צריך לחשוש מהיום שבו בנותיי תלכנה לבית ספר ממלכתי היא בלתי נסבלת.
אני מאמין שהמפתח לשינוי במערכת החינוך הוא העלאה דרמטית וחד משמעית של שכר המורים, באופן שימשוך למקצוע החשוב הזה עוד אנשים, שיוכלו לפתוח לילדים שלנו אופקים חדשים.

אני מאמין שיש לישראל אופקים חדשים - מדיניים, תרבותיים, חברתיים. אם לא הייתי מאמין, לא הייתי כותב ספרים. בעצם הכתיבה יש משהו אופטימי, כי כשאדם כותב, הוא גם אומר: אני מאמין שיש מי שיקרא. יש מי שיבין.

כשהייתי קטן, בן חמש או שש לכל היותר, נסענו כל המשפחה לטייל בצפון. כשהגענו לרמת הגולן אבא שלי סיפר לנו על מלחמת יום הכיפורים ואמר שהוא מאמין שעד שאנחנו נגיע לגיל הגיוס כבר לא יהיה צורך בצבא.

אני מאמין שהוא התכוון לזה, ואני מאמין שהוא עשה כל שביכולתו כדי שזה יקרה. ולמרות שזה לא קרה, אין בי כעס עליו. הייתי כועס עליו אם הוא לא היה מאמין. הייתי כועס עליו אם הוא היה מחנך אותי לייאוש.

"רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת" כתב המשורר שמעון אדף על עיר הולדתו, שדרות. 

אני מאמין שאפשר להכליל, במקרה הזה, משדרות - למדינה כולה.

אני מאמין שהשתמשתי כבר יותר מדי פעמים בביטוי "אני מאמין".  

 **
מתוך דברים  שנישאו בטקס הפתיחה של פסטיבל "לא בשמיים" –  חגיגת לימוד יהודית ישראלית בכפר בלום 2008.
לתגובות: editor@bac.org.il

Model.Data.ShopItem : 0 8