מה שהיה היה

תמונה יואב קוטנר -  יעל אלין קוטנר - Yael Kutner ויקיפדיה 

אוקטובר 1967. אני ילד ירושלמי בן 13 וחצי שמתארח לסוף שבוע אצל סבתא וסבא התל אביבים. סבתי רבקה עבדה במסעדת הפועלים תנובה, וכך הכירה מישהו שהכיר מישהו שסיפר לה שיש הופעה מיוחדת של ג'וזי כץ, אריק איינשטיין ושמוליק קראוס, הלוא הם שלישיית החלונות הגבוהים, במועדון הנושא את שמם ברחוב הירקון. זו היתה הופעה מיוחדת לכבוד מסיבת הפרידה מבועז דוידזון, חבר שעמד לנסוע ללמוד קולנוע בחו"ל, והיא התקיימה באופן חד פעמי אחרי הצהריים. וכך יכולתי, למרות גילי הצעיר, להיכנס למועדון ולצפות בהופעה של הלהקה שהערצתי.

הגענו באיחור, וההופעה כמעט הסתיימה. המועדון היה דחוס בהמון אנשים מפורסמים שאני לא הכרתי, אבל סבתא שלי זיהתה. היה חשוך ומסריח מעשן סיגריות ומאלכוהול, ואני רציתי ללכת הביתה. כשעמדתי ליד היציאה, ראיתי את אריק איינשטיין, שאותו בהחלט זיהיתי, אז נעמדתי לידו. לידנו התקהלו אנשים סביב שני חיילים, שעל אחד מהם אמרו כולם שהוא חבר בלהקת הנח"ל ואפשר לשמוע את קולו בשיר "גשם, גשם בוא". בדיעבד, התברר לי שזה היה שלום חנוך. הסובבים דרבנו אותו לעלות לבמה ו"לשיר משהו".

שלום לא רצה לשיר וטען שלא נעים לו ושאין לו גיטרה, אבל כולם לחצו עליו, ושמוליק קראוס השאיל לו את הגיטרה שלו, ולבסוף שלום השתכנע, עלה לבמה ואמר שבמקום לשיר להיטים של להקת הנח"ל, הוא ישיר שירים שכתב. אלה היו שני שירים עצובים - "לילה" ו"ריסים" - ואחד נורא מצחיק, ששמו "ז'ק אבוטבול". אל "ז'ק אבוטבול" הצטרף החייל שבא איתו, יוסי פולק.

רוב הנוכחים במועדון המשיכו לדבר ולשתות ובקושי שמו לב אליו, אבל כששלום החל לצעוד החוצה, תפס אותו אריק איינשטיין, הביע את התפעלותו מהשירים ששמע ושאל מה הוא מתכוון לעשות בהם. שלום השיב שבלהקה לא אהבו את השירים שלו ולא התלהבו מהשירה שלו, ולכן הוא מתכוון להציע את השירים לכל מיני זמרים, למשל לחדוה ודויד, שכבר הקליטו שיר אחד שהוא הלחין למילים של חברתו שמרית אור ("סתיו"). איינשטיין אמר לו שלדעתו כדאי לו לשיר את השירים בעצמו והציע לו להיפגש ולשמוע ביחד עוד שירים. שלום אמר שיקפוץ אליו למחרת.

כך, ביציאה מהמועדון המסריח, הייתי עד, לגמרי במקרה, לאירוע מכונן בתולדות הזמר העברי החדש - המפגש ההיסטורי בין אריק איינשטיין לשלום חנוך - ולתחילתה של שותפות שיצרה מהפכה במוזיקה הישראלית. שבועות אחדים לאחר מכן הקליט איינשטיין לראשונה ארבעה שירים מלחניו של שלום: "ריסים" ו"פתאום בלעדיו" (שכתב חברו של שלום מהקיבוץ, מאיר אריאל), "הגר" (ששלום כתב גם את מילותיו) ו"שבת המלכה" (שהיה הראשון שכתב איינשטיין ושלום הלחין). אחר כך הגיע שיתוף הפעולה המלא הראשון שלהם, אלבומו של איינשטיין "מזל גדי", ששלום הלחין את כל שיריו וכתב מילים לשישה מהם:
"האדון הרופא", "האיש ששוקע עם השמש", "לילה", "כשנופל כוכב", "כהה כהה" ו"מה שהיה היה". איינשטיין כתב את המילים ל"הימים הארוכים העצובים" ול"כתר של זהב". אריאל כתב את "מכופף הבננות" ואת "סיפור מותם של עלמה ועלם". את "רוח רוח" כתבה מרים ילן שטקליס ואת "מדוע הילד צחק בחלום" - לאה גולדברג. אחרי כן יבואו "שבלול" ו"פסטלינה" ועוד המון שיתופי פעולה נהדרים.

השיעור העיקרי שלמדתי מהסיפור הזה (שכל פרטיו מדויקים, פרט לנוכחותי) הוא שמה שחשוב באמת הוא לא המקום, אלא האנשים שנמצאים בו ומה הם עושים. מקום הוא רק מקום.