זה לא הם, זה אנחנו

מזל טוב לשר הפנים גדעון סער ולעיתונאית והמגישה גאולה אבן. שאלה: מי מהשניים יעזוב את תפקידו בגלל חשש לניגוד עניינים? השר הנכבד או המגישה המוכשרת? אף לא אחד מהם. כי ככה זה אצלנו; אנחנו מדינה מתוקנת. מספיק שכולם יודעים שיש קשר בין השניים, ובכך נפתרה סוגיית הגילוי הנאות. האם קיימת אפשרות, תיאורטית כמובן, שאבן תצטרך לראיין את בעלה, או אולי מישהו מחבריו לממשלה? האם ייתכן מצב שבו המגישה המוכשרת תימנע מלשאול שאלות חשובות ומהותיות בגלל החשש שהן יזיקו במישרין או בעקיפין למקום העבודה של בעלה? האם אבן צריכה להפסיק לחלוטין לראיין בנושאים פוליטיים?
צילום: פלאש 90

מה פתאום, זה לגמרי היפותטי. בארץ שלנו, מדינת חוק וסדר, בלי קומבינות, בלי חלטורות, הכול מתנהל לפי הסדר. מה אנחנו? אירופה, ארצות הברית? מה, אנחנו חנונים? אנחנו אמיצים וגיבורי על, אנחנו העם הנבחר. אנחנו לא צרפת, שבה הגברת הראשונה ואלרי טרירוויילר, זוגתו של הנשיא פרנסואה הולנד, עיתונאית כבר יותר מ-20 שנה, הודיעה כי תפסיק לכתוב על נושאים פוליטיים אף על פי שהיא כותבת על פוליטיקה מאז 1989 ובאחרונה גם הגישה תוכנית פוליטית בטלוויזיה. מאז פצח בן זוגה הנשיא במסע הבחירות שלו, היא עברה לכתוב על תרבות, כדי שחלילה לא ייווצר מצב של ניגוד אינטרסים. אבל מה הם יודעים הצרפתים? תשאלו את שמעון שיפר מ"ידיעות אחרונות" ותלמדו ממנו איך מגנים על שלטון ומהם יחסי הון-שלטון-עיתונות.

עושים את העבודה הכי טובה

ישראל נמצאת במקום הראשון באחוז העניים בקרב המדינות המפותחות חברות מועדון ה-OECD.  21 אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת מוגדרים עניים, נכון ל-2010. אין ספק: כשאנחנו עושים משהו, אנחנו עושים אותו מצוין, ואם כבר עניים - אז עד הסוף. אני בטוח שבשלוש השנים שחלפו מאז נערך הדוח, מצבנו רק הלך והחמיר, כי אנחנו יודעים לעשות את העבודה הכי טוב שאפשר.

אז מי אשם במצב הזה? שאר 33 המדינות החברות בארגון, שלא התאמצו כמונו לטפח את הכמות הגדולה ביותר של עניים, או אנחנו, שמשקיעים בזה מאמצים גדולים? ודאי שזה אנחנו ולא " אנחנו יודעים בדיוק על מה להוציא את הכסף שלנו. לנו יש מלך ומלכה ושני נסיכים, אנחנו משלמים על ביתו הפרטי של המלך, בעצם על שני בתיו הפרטיים; אצלנו משלמים על כל תחביביו ושיגעונותיו של המלך, או שמא אלה של המלכה דווקא, החל בגלידת פיסטוק, עבור באובססיה לניקיון וכלה באיפור " הם. כי אנחנו יודעים בדיוק על מה להוציא את הכסף שלנו. לנו יש מלך ומלכה ושני נסיכים, אנחנו משלמים על ביתו הפרטי של המלך, בעצם על שני בתיו הפרטיים; אצלנו משלמים על כל תחביביו ושיגעונותיו של המלך, או שמא אלה של המלכה דווקא, החל בגלידת פיסטוק, עבור באובססיה לניקיון וכלה באיפור. אנחנו הרי הכי טובים בהכול. תראו את מנהיגיהן של המדינות המפותחות. והם עוד מעזים לקרוא למדינות שלהם "מפותחות". למה מי הם?

ההשתתפות לא הכי חשובה

גילוי נאות: אני לא צופה באירוויזיון - לא אוהב את הסגנון, לא מתחבר. אבל כעיתונאי צרכן אקטואליה, אני מעודכן בנעשה ובמי נגד מי. ועכשיו לעניינינו: שוב ניסתה נציגה ישראלית את מזלה באירוויזיון, ושוב נכשלה בענק, ואפילו לא הצליחה לעלות לשלב הבא. השיר ("רק בשבילו", מילים: גל שריג, לחן: חן הררי) כל כך גרוע, שאפילו לא הצליח להשתלב בין 26 המתמודדות האחרונות.

אתם הבנתם את זה? שופכים מאות אלפי שקלים על הקדם אירוויזיון בארץ, וכלום, שום דבר, אפס שלם ועגול. וכך זה קורה שנה אחרי שנה, ואיש לא לומד ולא חושב שאולי באמת הגיע הזמן להפסיק להשתתף בתחרות הזאת, שבמילא אין בה כל ערך מוזיקלי או אחר. כבר עברנו את התקופה שבה עצם ההשתתפות זה מה שחשוב. אבל שוב, גם הפעם, זה ממש לא אנחנו - זה הם.

מורן מזור. צילום: יח"צ

בא אייל גולן, זמר מזרחי מצליח מאוד, שמעולם לא ייצג את ישראל באירוויזיון, וטוען שוב את הטיעון השחוק שהעולם כולו נגדנו, שהכול פוליטיקה ובגלל זה הזמרת מורן מזור, זו שעמדה שם על הבמה וייצגה את ישראל ושבמקרה אייל גולן הוא גם הסוכן שלה, לא הגיעה למקום גבוה. אז נכנסתי  ליוטיוב ושמעתי את השיר. האמת היא שאני יכול להבין את האירופאים שלא העלו אותה שלב. ולזה קרא אייל גולן "שיר מהמם". מכיוון שמדובר בשיר בעברית, ואיש באירופה לא מבין מילה מהטקסט, הלחן הוא הקובע. אז איך לומר זאת, הלחן הזה נשמע כמו אלף שירים מזרחיים אחרים שמושמעים כאן בתחנות הרדיו ונחשבים להיטים, אבל להיט בארץ רחוק מלהיות להיט באירופה. מה לאירופאים וללחנים מזרחיים או ים-תיכוניים, כפי שקוראים להם בשפת התקינות הפוליטית? אבל זה לא אנחנו - זה הם שלא מבינים.

ובשולי הדברים יש עוד עניין אחד שאני חייב לברר - מי הלביש את הזמרת? מי בחר את השמלה המזעזעת, שנראית כאילו היתה שמלה של בת הים עם סנפירים למטה, אבל עם מחשוף פתוח לרווחה למעלה וכולה חסרת טעם? "שמלה מאוד דרמטית ומאוד חזקה, כמו השיר", אמרה מזור לפני הופעתה. דרמטית וחזקה זו לא מילה, בדיוק כמו מה שחשבו על השיר באירופה.