צעד תימני

גלית גיאת. האירופים רותקו לתימנים (צילום: אילן בשור) את ההופעה הראשונה בחייה הזמרת והשחקנית גלית גיאת ביצעה בצד שולחן האוכל המשפחתי בליל הסדר של שנת 1975: היא נעמדה בגאון בין החרוסת למצות והתחילה לשיר את "איילת חן", שירו של רבי שלום שבזי, גדול כותבי השירה התימנית. בני המשפחה אגב לא ממש זיהו את היצירה.

"את הלחן הכרתי, אבל המילים ששרתי היו סתם ג'יבריש", מספרת גיאת, "זה שיר ששמעתי בבית מאז שהייתי תינוקת; הוא היה לי בדם, אבל הייתי כנראה קטנה מכדי להבין את המילים. המוזיקה ליוותה אותי כל הילדות. בכל אירוע משפחתי או חג היינו שרים. אני באה ממשפחה גדולה מאוד, ומספיק שמישהו אחד היה משמיע צליל בקצה השולחן, ובתוך כמה דקות זה היה הופך לשירה גדולה של עשרות אנשים. אף פעם לא ליווינו את השירה בנגינה; מקסימום בתיפוף על תוף פח. ככה זה אצל התימנים".

הימנעות מכלי נגינה שאינם תופי פח היא אחד ממאפייני המוזיקה היהודית-תימנית. הסיבה לכך היסטורית: הקהילה היהודית החליטה לגזור על עצמה מנהגי אבלות בגלל חורבן בית המקדש ונמנעה משימוש בכלי נגינה. הימנעות זו פינתה את מרכז הבמה לשירה עצמה – לרוב על בסיס של קול ומענה, כלומר, אדם ששר משפט ומקהלה שחוזרת אחריו. רק לאחר שעלו לארץ, הרשו לעצמם יהודי תימן להתחיל לשלב כלי נגינה בשיריהם. בהדרגה חדרו למוזיקה התימנית כלי נגינה מערביים, מה שהביא למלודיות ולתתי סגנונות חדשים.

אינסטינקט ההסתגרות

אותו תוף פח, שהחזיק על גבו את המוזיקה התימנית היהודית במשך מאות בשנים, נבחר לככב בכותרת ערב המוזיקה הייחודי שיתקיים בבית אבי חי ב-23 בינואר. המופע, "פסנתר ותוף פח" שמו, יכלול מוזיקה תימנית פיוטית מסורתית של יהדות תימן, טרם "עלייתה" לישראל; שירים שכתבו אשכנזים כמו נתן אלתרמן ומשה וילנסקי על אודות העדה התימנית; ויצירות של בני העדה התימנית משנות ה-70' ואילך. את תפקידי השירה יבצעו שלוש נשים: גיאת, הזמרת הצעירה חן לוי ויונית שקד גולן, שגם תנחה את המופע.

"אני חצי תימנייה שגדלה על מוסיקה ישראלית קלאסית", מספרת שקד גולן, "סיימתי תואר שני בשירה קלאסית באקדמיה למוזיקה, עבדתי עשר שנים באופרה הישראלית ולאחר מכן פניתי לקריירת סולו. המומחיות שלי היתה זמר עברי שורשי משנות ה-20 ואילך, ובשלב מסוים התחלתי לחקור את השורשים שלי. באזנתי  להמון ביצועים של זמרים תימנים אסלים ששרים את המקורות כדי להבין וללמוד, וגיליתי עולם ומלואו".

 
יונית שקד-גולן. "המומחיות שלי היתה זמר עברי שורשי"

השירה התימנית המסורתית מתחלקת לשירה גברית ושירה נשית. השירה הנשית נוצרה כאשר נשים ביצעו את עבודות הבית, בישלו וכיבסו בנחל; הטקסטים שלהן עסקו בעיקר בחיי היום יום ובאהבה, ולרוב מדובר היה באישה ששרה עם עצמה ולעצמה. "סוג של דיבור פנימי", מסבירה שקד גולן.

השירה הגברית, לעומת, זאת, נעשתה בבתי המדרש. הגברים עבדו במהלך היום ולמדו בערב, ואז הם גם שרו יחדיו טקסטים מהמקורות, וכן שירים של משוררים דוגמת רבי שלום שבזי, שעליו מסופר שכתב למעלה מ-15 אלף פיוטים. המלחינים היו ברובם אנונימיים ולכן את מרכז הבמה תפסו המילים, ולא פעם, שימשה אותה מנגינה לכמה טקסטים שונים. השירים קובצו יחד לספר ששמו "דיוואן" והושרו גם בשמחות משפחתיות, בחגים וכו'. 

"במופע שלנו באה לידי ביטוי השירה התימנית הגברית ומה שקרה לה מאז שהגיעה לארץ", מספרת שקד גולן, "לקח לתימנים זמן להיפתח להשפעות מערביות כשהם הגיעו לארץ. עד אז, בתימן חיו בקהילות סגורות מפחד שבניהם ובנותיהם יתאסלמו. ולכן, האינסטינקט שלהם כשפגשו את היהודים החילונים מאירופה דחף אותם להסתגר. לאט לאט נפתחו, בעיקר בזכות הדור הצעיר שהביא את השפעות הסביבה פנימה, וכך קרה שגם המוסיקה השתנתה ונוספו לה כלי נגינה מערביים והרמוניות חדשות".
 

"במקביל, האשכנזים, שראו בתימנים עדה אקזוטית ומסקרנת, כתבו עליהם שירים פולקלוריים כאלה. יש שמוצאים את אותם  שירים מעט מתנשאים, משום שדמות התימני מצטיירת בהם כמישהו תמים ופשוט, ובשירים רבים התימני מופיע כשלצדו חמור".
 

גיאת חושבת שהעדה התימנית היתה העדה המזרחית הראשונה ש"התקבלה" מבחינה תרבותית על ידי האשכנזים בארץ. "אני חייבת להודות שאני לא רואה בשירים שכתבו אלתרמן ווילנסקי על התימנים ("זכריה בן עזרא" ו"מרים בת נסים", למשל; ע"מ) משהו מתנשא. אני חושבת שהגברים האירופים האלה רותקו מהתימנים באופן אותנטי, בעיקר מהנשים התימניות, שנראו להן משהו אקזוטי, מסקרן ומלא אופי חדש ולא מוכר".

כך או כך, המוזיקה התימנית עברה הרבה גלגולים מאז נחשפה בראשונה לצלילים ולכלי הנגינה המערביים ושימשה השראה קולוניאליסטית משהו למוזיקאים שעלו לארץ מארצות אירופה.

ההתעניינות של שקד גולן במקורת המוזיקליים של העדה התימנית אינה נחלתה שלה בלבד, אלא חלק מטרנד רחב יותר: יותר ויותר מוזיקאים ישראלים מגלים עניין רב בשנים האחרונות בסגנונות אתניים שנזנחו עם עליית הקהילות היהודיות השונות לישראל. חזרתו של הפיוט למרכז הבמה וההתחברות של יוצרים כמו דודו טסה ולהקת אוף שימחעס למוזיקה ששמע וניגן דור הסבים שלהם בגולה הם חלק מהטרנד הזה, וגם המוזיקה התימנית זוכה להתחדשות יצירתית. אמנים כמו רביד כחלני המצוין, ההרכב "דיוואן" והרכבים נוספים יוצרים בשנים האחרונות מוזיקה תימנית מסורתית שמשולבת עם רוק, ג'אז וסגנונות נוספים, מה שלעתים נקרא, ובמידה מסוימת של פספוס, "מוזיקת עולם".          

עוד פרטים על האירוע "פסנתר ותוף פח"

היכנסו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי