נירוונה אנפלאגד

בשנים האחרונות הולך וצומח טרנד חדש בארצות הברית המכונה National Day of Unplugging. מדובר על אחד מאותם ה"ימים הבינלאומיים", כגון יום ללא חשמל, יום ללא אלימות, יום ללא עישון וכדומה, שמטרתו לקדם יום ללא שימוש במכשירים טכנולוגיים שמחוברים לרשת האינטרנט.

באופן מפתיע, עומדת מאחורי היוזמה קבוצה של יזמים ואמנים יהודים צעירים מארגון Reboot שינקו את רעיון ההתנתקות מעולם הערכים של השבת. ריבוט עושים אחלה דברים במרחב הציבורי של ארצות הברית, דוגמת הסיטי-סוכה – תערוכת רחוב שהתקיימה לפני שנתיים ביוניון סקוור במנהטן ובה אדריכלים ופעילים סביבתיים הציגו סוכות אלטרנטיביות. הם הראו באמצעותה שהסוכה יכולה להיות רלוונטית גם מעבר למסגרת המצומצמת של הקפדות החג וזימנו שיח אדריכלי רחב בנושא קיימות, צדק חברתי וחיבור לטבע וליסודותיו. כך גם נולד יום ההתנתקות.

יום ההתנקתות לא נועד רק ליהודים כמובן, אבל הוא ללא ספק מבוסס על השבת. למעשה, הרעיון צמח מפרויקט הדגל של ריבוט, ה"שבת מניפסטו", שהוא פרויקט של התנתקות שבועית מן האינטרנט לטובת מנוחה פנימית מכל הרעש הטכנולוגי. יצרתי קשר עם דוברת הארגון בסן-פרנסיסקו, טניה שביץ, כדי להבין על מה בדיוק מדובר.

אותה שבת בשינוי אדרת

מה סדר הגודל של הפרויקט והאם יש לו אימפקט אמיתי בעולם?

"זו השנה החמישית של יום ההתנתקות הלאומי (NDU), ואנחנו רואים צמיחה מדהימה בתגובות ובהשתתפות של האנשים. באחרונה רנדי צוקרברג (האחות של; י"י) הצטרפה לבשורה וכתבה על סופי השבוע שלה עם המשפחה שלה ללא מחשבים וטלפונים.

"מאז תחילת ינואר נכנסו לאתר שלנו 47,611 מבקרים שונים (נכון ל-20 במרץ), 62 אחוז יותר מתקופה זו בשנה שעברה, ומה שמעניין הוא שהמבקרים מגיעים מכל מדינות ארצות הברית, ואפילו ממקומות כמו בוטן, מונגוליה וקזחסטן. עד כה 14,528 ציוצים, שהגיעו ל-29.4 מיליון בני אדם.

"יש לנו יותר מ-200 ארגונים שהם שותפים עולמיים לפרויקט של NDU, ויותר מ-13 אלף אנשים שמשתתפים באופן פעיל בפעילויות שלנו, ועוד עשרות אלפים שמיישמים פעילות דומה בדרכים מקוריות משלהם. אנחנו מקבלים תגובות מאנשים בכל העולם שהרעיון שלנו מהדהד משהו שהם מזדהים איתו".

איך בכלל הגעתם לרעיון הזה?

"יזמנו את יום ההתנקות הלאומי ב-2010 כי ראינו שאנשים מתחילים להתעייף מלהיות כל הזמן מחוברים לרשת. הציפייה מכך שתמיד נהיה זמינים, שנענה מיד לביפרים או לסמסים או למיילים או לטלפונים יצרה כאן חברה של אנשים שחיים על קצה גבול יכולת ההכלה שלהם, עם תודעה מוצפת.

"אנחנו מאמינים שהקדמה הטכנולוגית הגיעה לנקודה שבה אנשים כבר מייחלים למנוחה. זו הסיבה שאנחנו עדים לתגובה כל כך מסיבית ליום ההתנתקות הלאומי ולפרויקט הדגל שלו ה"שבת מניפסטו", שבעצם מעודד אנשים לקחת את ההפסקה הזאת באופן קבוע במהלך השנה, אחת לכמה זמן (עדיפות לסופי שבוע), ולא רק ליום אחד". " טניה שביץ, דוברת "ריבוט": אנחנו מאמינים שהקדמה הטכנולוגית הגיעה לנקודה שבה אנשים כבר מייחלים למנוחה. זו הסיבה שאנחנו עדים לתגובה כל כך מסיבית ל"שבת מניפסטו" "

כלומר, בעצם מדובר ביישום של רעיון השבת היהודי, רק בלבוש חדש?

"יום ההתנתקות הלאומי מושרש במסורת של השבת, אבל הוא לא קשור לזרם כזה או אחר, אלא פשוט להתחברות עם המסורת מן המקום האינדיבידואלי של כל אדם. ב'שבת מניפסטו' אנחנו מעודדים אנשים להאט את קצב החיים ליום אחד בשבוע, לפי עשרת העקרונות הבאים: הימנעות מטכנולוגיה, התקהלות עם אהובינו, הזנת הבריאות, יציאה החוצה, הימנעות מצרכנות, הדלקת נרות, שתיית יין, אגילת לחם, מציאת שקט, ונתינה בחזרה".

הזמן Vs. המרחב

מי שמבקר באתר של ה"שבת מניפסטו" יכול להיכנס ללשונית "עשה זאת בעצמך", שבה מעודדים את המתרגלים לתת פירוש אישי ואינדיבידואלי לכל אחד מן העקרונות הללו. "יציאה החוצה" יכול להיות פיקניק בפארק עם המשפחה או טיול אופניים עם חברים וכדומה. הדלקת נרות יכול להיות נרות אמיתיים, וזה יכול להיות נר פנימי שאנחנו מדליקים בתוכנו, כלומר, משהו שמאיר לנו את מצב הרוח ואנחנו מקפידים להעצים אותו כשאנחנו מתנתקים מהמכשירים.
 

 
יודעי דבר מסבירים כיצד להתנתק, לקראת יום השנה החמישי של היוזמה
 

שיטוט באתר של "שבת מניפסטו" העלה בי אסוסיאציה מיידית לספר הנהדר (והמאוד מומלץ!) של אברהם יהושע השל, "השבת" (תורגם לעברית ויצא בסדרת "יהדות כאן ועכשיו"), אף על פי שלא ראיתי שום ציטוט או הפניה מוצהרת להגותו. השל, אולי גדול ההוגים היהודים באמריקה של המאה ה-20, מציע לראות את השבת כארמון בזמן. העולם שלנו מורכב משני ממדים עיקריים, ממד המרחב וממד הזמן, והשל מציע להחיל עליהם את הסטרוקטורה של חומר ורוח, בהתאמה, ובאופן דומה, של חולין וקדושה. המרחב, במילים אחרות, הוא השטח, הקניין, החומר; ואילו הזמן הוא הממד המופשט יותר, "הנצח במסווה" כדבריו.

כל תרבויות העולם, והיהדות ביניהן, מטפחות את ממד המרחב. חורשים את השדות, בונים את הערים, מרחיבים את הממלכות, מפתחים את הטכנולוגיות, דוחפים הלאה את גבולות המדע וכדומה. אבל היהדות, אומר לנו השל, דאגה להדגיש גם את ממד הזמן, וביתר דיוק – לקדש אותו; וזו המשמעות האמיתית של השבת.

השבת היא אפוא גילום העיקרון של קדושת הזמן בעולם. מצד אחד, השבת היא "זכרון למעשה בראשית", כפי שמציינים בקידוש על היין של ערב שבת, כי היא מסמלת את השכפול של מעשי האל הבורא. אבל היבט לא פחות חשוב הוא עיקרון החירות שהיא מגלמת – "זכר ליציאת מצרים", כדברי המשך הברכה – אותו מאורע מכונן שעומד במרכז חג החירות הקרב ובא. לכן, דבריו של השל נעשים רלוונטיים גם מהבחינה הזו.

השבת היא זכר ליציאת מצרים כי ביציאת מצרים נצטוו בני ישראל לשמור את השבת; אבל במובן העמוק יותר, מזכיר לנו השל (שמסתמך גם על מקורות חסידיים), היא גם זכר ליציאת מצרים במובן זה שמצרים מייצגת את ממד המרחב – את שלטון החומר, את העושר והכוח והשררה המעוורים של הממד הזה. ואילו השבת, לעומת זאת, מזכירה לנו שאנחנו בני חורין – בני חורין מממד המרחב, בני חורין משלטון החומר, בני חורין מן התלות בטכנולוגיה שפיתחנו.

לכן הוא מכנה את השבת ארמון בזמן. במהלך ששת ימי המעשה אנחנו אמונים על בניית הארמון, על הרחבתו, על שיפוצו, על ביסוס יסודותיו. אבל לשביעית מחיינו, למשך יום אחד בשבוע, אנחנו מפסיקים לבנות אותו, ובמקום זאת נכנסים אליו ונחים בתוכו. כל הל"ט מלאכות של בניית המשכן הן המלאכות האסורות בשבת, כי בשבת מפסיקים את מלאכת הקודש של בניית המשכן ומתפנים לעבודת הקודש שבתוך המשכן. כך הפרופורציות הנכונות נשמרות והגולם הטכנולוגי לא קם על יוצרו. אם מביאים בחשבון שמשפחת רנדי צוקרברג מתרגלת את ההתנתקות הזאת, הביטוי על הגולם מקבל משמעות ממש מילולית. " כל תרבויות העולם, והיהדות ביניהן, מטפחות את ממד המרחב. חורשים את השדות, בונים את הערים, מרחיבים את הממלכות, דוחפים הלאה את גבולות המדע וכדומה. אבל היהדות, אומר לנו השל, דאגה להדגיש גם את ממד הזמן, וביתר דיוק – לקדש אותו "

טניה שביץ מאשרת שקבוצתה אכן קיבלה השראה מספרו של אברהם יהושע השל ומוסיפה בהקשר הזה: "אנחנו ממש לא אנטי-טכנולוגיים. אנחנו מכירים בערך של הטכנולוגיה ואת החשיבות שלה בעולמנו. הרעיון הוא לאפשר שקט בתוך כל הרעש הטכנולוגי שמסביבנו, להפוך את הטכנולוגיה לכלי שרת בידינו, במקום שאנחנו נהיה כלי שרת בידיה. אנו מקווים שעל ידי כך שאנשים יקחו לעצמם קצת זמן בלי הטכנולוגיה, הם יזכו לרגע של עצירה, של רפלקסיה על החיים הדיגיטליים ועל ההשפעה של הטכנולוגיה על חייהם".

כשאני שואל אותה לסיום על התגובות שהם מקבלים מיהודים חילונים שלא פעם ניגשים לפרויקטים כאלה ב"כבדהו וחשדהו" עם דגש על ה"חשדהו", היא עונה: "באופן כללי, אנחנו מאמינים שיהדות בריאה צריכה להיות כזו של 'עשה זאת בעצמך', גם לחילונים שמגיעה להם השבת שלהם בדיוק כמו לכל אחד אחר, ואנחנו מעודדים חילוניים בישראל להתנתק בדרך היצירתית שלהם, כדי להפוך את המסורת שירשנו למשמעותית לנו ולחלק מחיינו. הובלנו פעם מיזם בתל אביב שבו עודדנו אנשים בפאבים להתנתק באופן ספונטני, וזה בכלל לא היה קשור לדת או להלכה. זה בעיקר קשור לתרבות הכללית שלנו".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי