דרך חיים

מה אתה הכי אוהב בספר שלך?

 כרגע, לא אוהב כלום. כשכתבתי, אהבתי את ההפתעות, למשל כשהעלילה היתה מתארגנת במבנים שהפתיעו אותי; כאלה הפתעות שנוצרות תוך כדי כתיבה.


אין לי את "ספר הפנים". חיים באר (צילומים מיכל פתאל)

על איזו מצווה אתה מקפיד?

 ניחום אבלים. כשאני הולך, אני מרגיש שזה היה נכון ושבאמת הצלחתי בעצם הביקור, אולי במידה קלה, לנסוך סוג של הקלה מסוימת. אנשים נמצאים במצב מאוד פגיע בשבעה, ואם אתה בא אליהם, אתה נותן להם הרגשה שהם לא לבד – שיש אנשים שחושבים עליהם ושהם חשובים להם.

מה היצירה שהיתה לה הכי הרבה השפעה עליך?

בדיעבד, התלמוד הבבלי. במבנה המיוחד, המאוד גמיש, המאוד פוסט מודרני. יש בו זרימה אינסופית, והוא גם מבין את נפש האדם יותר מכל קורפוס סיפורי אחר.

מה הספר האחרון שקראת?

אני קורא כמה בו זמנית. קראתי מחדש את הסיפור של עגנון "הדום וכיסא". זו יצירה מאוחרת ולא גמורה שלו שנכתבה כשהיה מבוגר, והיא ועוסקת בדו שיח שלו עם הנשמה לו. צריך להיות בשל מבחינת הגיל, ובכלל, להגיע לסוג מסוים של בשלות כדי ליהנות מזה. זה סיפור מאוד לא ידידותי – תובעני, עצוב וחכם מאוד. אמנם זה עגנון, אבל לא ידידותי לקורא; הוא לא מחזר אחריך, אלא אתה צריך לחזר אחריו.

 
מה הרעל שלך?

החיים. אילו הייתי יכול, הייתי מתנזר מהם יותר, פחות קשוב לעולם, לסביבה, ומסתגר יותר, כדי לממש יותר דברים שאני רוצה לעשות.

מהי מדיניות השאלת הספרים שלך? " ישבתי בכיתה וקראתי טקסט – הפתיחה של "סיפור נסיעתו הראשונה של רולידר", שכתב יוסל בירשטיין. והוא מספר שרולידר חזר מאוסטרליה לצמיתות, חלה, עלה על מיטתו, הסב פניו אל הקיר, בכה קצת ומת. הבכה קצת הצחיק אותי. זה היה כל כך יהודי, אנדרסטייטמנט יהודי אמיתי. ואותי הוא הצחיק, ורוב התלמידים לא הבינו מה קורה שם. הם בהו בי ובטקסט. ואמרתי לעצמי שזה בדיוק ההבדל בין להיות יהודי ובין להיות אזרח מדינת ישראל "

מה שאני רוצה שיחזור, אני לא נותן, ומה שאני נותן, אני לא רוצה שיחזור. אבל תלוי למי. אם ילדיי ירצו, הם יקבלו כל  ספר, בלי תנאים. יש לי עוד שלוש ספריות מחוץ לבית – אצל ילדיי.  כל ספר שהם לוקחים, אני מרגיש שאני מעניק לו חיים יותר ארוכים.

מהן שעות העבודה שלך?

מרגע שאני קם ועד הרגע שאני עוצם את העיניים. אין אצלי הבדל: עבודת השם, הכתיבה, האכילה. הכול עבודה.

לאיזה מדור או כותב בעיתונות אתה מתגעגע?

לדורון רוזנבלום, שהיה לא פעם מצליח לשעשע אותי ולרתק אותי. פעם  חיים גורי היה כותב בביטאון "למרחב" , וגם לחנוך ברטוב  היה מדור שאני מתגעגע אליו ששמו היה "הפרט הקטן".

מהם הרגלי הפייסבוק שלך?

אין לי פייסבוק, אין לי את ספר הפנים.

 
אם לא היית גר בארץ, היכן היית גר?

לא הייתי יכול לחיות במקום אחר. באופן זמני, בניו יורק ובלונדון, אבל באופן קבוע, לא הייתי יכול לחיות בשום מקום אחר.

 
מאיזה סופר היית רוצה הקדשה?

מביאליק.

מהי הביקורת הכי מעניינת ששמעת על הספר שלך?

שמתחת לפני השטח, שנראה מאוד קריא, מסתתרת מורכבות מאוד גדולה. ומי שאמר זאת אמר שבגלל זה הוא צריך לקרוא את הספר פעם נוספת, וזה מאוד נכון ומדויק לטעמי.

"לא הייתי יכול לחיות בשום מקום אחר"

מתי באחרונה הרגשת יהודי?

 לפני כמה שעות. ישבתי בכיתה וקראתי טקסט – הפתיחה של "סיפור נסיעתו הראשונה של רולידר", שכתב יוסל בירשטיין.  והוא מספר שרולידר חזר מאוסטרליה לצמיתות, חלה, עלה על מיטתו, הסב פניו אל הקיר, בכה קצת ומת. הבכה קצת הצחיק אותי. זה היה כל כך יהודי, אנדרסטייטמנט יהודי אמיתי. ואותי הוא הצחיק, ורוב התלמידים לא הבינו מה קורה שם. הם בהו בי ובטקסט. ואמרתי לעצמי שזה בדיוק ההבדל בין להיות יהודי ובין להיות אזרח מדינת ישראל.  

כל הפרטים על האירוע בו חיים באר ישוחח על ספרו החדש  "חלומותיהם החדשים"

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי