הקבוצה, שהוקמה לפני כעשור בידי יוצרים דתיים-לאומיים, משיקה פרויקט מודפס שהבשיל לאחר חמש שנים ואמור, לדבריהם, "לאתגר את המקום המצומצם שאליו נקלע השיח היהודי הדתי"
עבודתה של רחלי רוטנר מתוך הפרויקט לפני תשע שנים התכנסו שמונה יוצרים דתיים צעירים, כולם סטודנטים לאנימציה ולעיצוב גרפי, ויצרו את חבורת הקומיקס ארמדיל. הם הכירו עוד קודם לכן – מבני עקיבא, מהישיבה, מהשירות הצבאי – וההתכנסות יחד לחבורה היתה צעד כמעט טבעי.
"כסטודנט, אתה מחפש מקום ליצור גם בלי הוראות, בלי חוקים, בצורה חופשית", אומר שלומי צ'רקה, "תיארנו לעצמנו שגם כשנצא לשוק העבודה זה יהיה כך, ונצטרך מקום שנוכל ליצור בו באופן חופשי. מלבד זאת, עולם הקומיקס הישראלי היה מאוד שונה לפני תשע שנים – הרבה יותר חילוני ושמאלני מאשר היום – והרגשנו שצריך איזון".
חברי ארמדיל החלו להוציא פעם בשלושה חודשים גיליון אינטרנטי, שהוקדש בכל פעם לנושא אחר. הראשון הוקדש לרצח רבין. "הנושא נבחר כפרובוקציה קלה שנוגעת למשותף לכולנו: יוצרים דתיים-לאומיים, שהאירוע הזה היה מכונן בעיצוב זהותם במרחב הישראלי", מספר יוני שלמון, "בהמשך באו גיליונות נוספים במגוון נושאים – חלקם עסקו בנושאים מופשטים וכלליים, כמו אהבה ותל אביב, וחלקם עסקו בפוליטיקה ודת". בהמשך יצרו חברי ארמדיל פינה גם בכתב העת "דעות" ומדור חודשי בפורטל הדתי "כיפה".
בסך הכול, חבר'ה טובים
הפרויקט הנוכחי שמשיקים חברי ארמדיל, בעל השם הפרובוקטיבי "בבלים טיפשים", מתבשל כבר חמש שנים, והוא הפרויקט המודפס הראשון של החבורה, שפעלה עד כה רק במרחב המקוון. כל אחד מן החברים בחר סיפור תלמודי והעניק לו פרשנות מצוירת אישית ועכשווית.
"הגדרת הפרויקט היתה 'פרשנות עכשווית בקומיקס לאגדתא'", אומר שלמון, "הבחירה באגדתות היתה קלה, כיוון שהיא עוסקת בתחום ספרות יהודי שמזמין פרשנות עכשווית וויזואלית, בלי ההשלכה הכבדה שיש לענייני הלכה או תורה שבכתב. כל יוצר בחר לעצמו את האגדתא והפרשנות שייתן לה, והדגש הוא על רלוונטיות ועכשוויות".
"בהכללה", מסביר שלמון, "אפשר לחלק את הטקסט התלמודי לשני סוגים: הדיון התלמודי והאגדתות. הרבה פעמים האגדתות נתפסות כתבלין לפלפול התלמודי, ויש כאלה שמדלגים עליהן בזמן הלימוד. זו עוד סיבה לתת דווקא להן את מרכז הבמה.
עבודתו של אורי רוזביץ'. המילים הופכות לאיור "חוץ מזה, קשה להתעלם מזה שאנחנו בארמדיל אוהבים להתהדר בנוצות אידאולוגיות וחתרניות, למרות שאנחנו בסך הכול חבר'ה טובים. במקרה הזה, העדפת האגדה, יחד עם השם הפרובוקטיבי 'בבלים טיפשים' (שבעצמו לקוח מן התלמוד הבבלי – א.ה), באים לאתגר את המקום המצומצם שאליו נקלע השיח היהודי-דתי, ובמקומו להציב את הכוח הפרשני הדינמי והפוסט-מודרני שמתבטא באגדה. האגדה היא אולי סמל לתורה שבעל פה שהיתה צריכה להישאר בעל פה, מסופרת מחדש בכל דור ומותאמת בכל פעם למציאות העכשווית של המספר והשומע.
"תמיד הרגשנו, מהחוויה שלנו כבוגרי ישיבות הסדר, שהאגדתות הן משהו נוח בלימוד הגמרא, משהו שחיפפו אותו, שהתייחסו אליו קצת כמו פרפראות. דווקא בגלל זה החלטנו לקחת את הפרויקטים התלמודיים האלה ברצינות, לתת להם פרשנות יותר אקטואלית, אמנותית, לחדש בהם פנים".
השהיית המבט
איך בעצם התלמוד קשור לקומיקס?
שלמון: "בעיניי, הקישור הוא טבעי. הקומיקס הוא מדיום סיפורי עם דגש חזותי – הוא נחשב למדיום בידורי, אבל הוא יכול לעשות שימוש יצירתי בטקסט ובתמונה. בעבודות השונות יש יחס משתנה בין שני המרכיבים הללו: לפעמים האיור הוא בלי מילים, כמו בעבודה של רחלי רוטנר; לפעמים המילים נהפכות לאיור, כמו אצל אורי רוזביץ'; ולפעמים הטקסט נפרד מהאיורים, כמו בעבודה של מיכל פינקלשטיין-ברמן. אפשר לומר שהמשחק הזה מייצג את המתח היהודי בין המילה הכתובה ובין הדימוי, שהוא חופשי יותר, אסוציאטיבי יותר ומייצג את הקריאה המשתנה והאישית".
הציור גם מחייב אתכם להיות מדויקים, נאמנים לאגדתא.
- " הגדרת הפרויקט היתה 'פרשנות עכשווית בקומיקס לאגדתא'. הבחירה באגדתות היתה קלה, כיוון שהיא עוסקת בתחום ספרות יהודי שמזמין פרשנות עכשווית וויזואלית, בלי ההשלכה הכבדה שיש לענייני הלכה או תורה שבכתב " "נכון. אנחנו צריכים לקחת אגדה שכתובה במילים שניתן לדמיין בכל מיני אופנים שונים ולתת לה מקום ודמויות מסוימים. ועם זאת, הציור גם מכיל, כמו כל אמנות טובה, את המקום שמזמין קריאה פתוחה, ארוכה ומהורהרת יותר. כזו שניתן לבהות בה ולהשהות עליה את המבט שוב ושוב, וכך לגלות ניואנסים חדשים שלא נראו בהתבוננות קודמת.
"כחלק מאותו תהליך של ספציפיקציה בקומיקס, נדרשנו להיכנס לפרטים ולשאלות שמעבר לטקסט: איך נראה השטן כשהוא מחופש? איך נראה דיכוי יצר המין שנעשה על ידי חז"ל עד כדי כך שלא נולדה ביצה חדשה? איזו דמות עכשווית יכולה להיות מקבילה לזו של משה רבנו, שלא הבין על מה רבי עקיבא מדבר? ומה מייצגת הרביעייה של החכמים שנכנסה לפרדס? אני בטוח שהתשובות שלנו יובילו אותנו לשאלות חדשות בבוא העת. זהו כוחה של אגדתא - ניתן לספר אותה שוב ושוב ולהיות מופתעים ממנה מחדש. כמו קומיקס טוב, להבדיל".
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי