מ"צלם אלוהים" לסתם צלם: קיום תצוגת אופנה בבית כנסת איננו הבעיה

בבית כנסת תל אביבי התקיימה תצוגת אופנה. מכל עבר מוחים על חילול הקודש, על ביזוי התורה, על רמיסת הערכים ועל הזלזול באמונה. אין ספק, מבייש ומקומם.

אך עם שוך הלהבות, ואחרי שכולם יצאו ידי חובת מחאה, עלינו לברר סוגיה דחופה ויסודית – האם קיים איזשהו מקום בעולם שהוא מרחב ראוי לקיום תצוגת אופנה, או שמא קונספט "האדם כקולב", שעליו מיוסד כל מקצוע הדוגמנות, פסול מעצם מהותו?

איני מבקש להתנער מעולם החומר. הגוף והנפש שלובים זה בזה. התורה מלמדת אותנו כי האדם נברא "בצלם אלוהים". הלל הזקן למד מכך שטיפוח הגוף הוא מצווה והרמב"ם לימדנו כי קיומה של "נפש בריאה" לא ייתכן בהיעדרו של "גוף בריא". אשר על כן – איני מבקש להציג עמדה טהרנית שבזה לאופנה, שכופרת בחשיבות האסתטיקה או שמתנגדת ליופי שבחיצוניות. לכל אלו מקום נרחב וחשוב.

ועם זאת, נראה כי הגענו למצב ש"שפחה ירשה גבירתה". מקצוע הדוגמנות הפך את היוצרות – לא הבגד משמש את האדם, אלא האדם משמש את הבגד. איני לובש כדי להתקיים, אלא מתקיים כדי ללבוש. אם זו אינה החפצה, איני יודע מהי. נערות חולמות ומתאמצות להיעשות דוגמניות, ונערים חולמים שהן תהיינה להם לבנות זוג. כולם כלים, כולם חפצים. האישיות, השכל, התודעה והרגש – כולם טפלים ותפלים, חסרי טעם וחסרי משמעות. המראה החיצוני הוא חזות הכול. הסובייקט נהפך לאובייקט, האדם לרכוש, "צלם אלוהים" לסתם "צלם".

תצוגת האופנה בבית הכנסת הבינלאומי בתל אביב (צילום מסך מתוך יוטיוב)

תצוגת אופנה בבית הכנסת היא ביזוי בית הכנסת. אין חולק. תצוגת אופנה, גם מחוץ לבית הכנסת, היא ביזוי האדם והרוח שנתן בו בוראו. אל לנו למחות כנגד התצוגה המבישה הזאת רק מפני שהפעם במקרה היא התרחשה "אצלנו בחצר". ההחפצה העלובה הזאת מתרחשת יום יום ברחבי העולם התרבותי שלנו. נערים ונערות נושאים אליה עיניים כלות, ואנו שותקים.

אל לנו למחות רק על כך שהועמד "צלם בהיכל". חובתנו למחות גם על ביזוי "צלם אלוהים". לא רק על ביזוי בית הכנסת וחילולו, אלא גם על ביזוי האדם והחפצתו.

ואולי לא די במחאות. חובתנו היא גם להציע אלטרנטיבה בריאה ומאוזנת, הקושרת חומר ורוח, גוף ונשמה. לא רק מוחה כנגד חילול הקודש , אלא מלמדת כיצד אפשר וצריך לקדש את החול.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי