שמים את זה בפייס: מה התגלה בפרופילים של שחקני ההצגה "מחוץ למאה שערים"?

בדף הפייסבוק של ההצגה "מחוץ למאה שערים" נכתב: "שמונה אנשים עוזבים את ביתם ואת מולדתם לארץ לא נודעת. סיפור הגירה אחד מני רבים. השמינייה באה מ'הארץ המובטחת', מולדתם היא מאה שערים, ביתם היא היהדות החרדית. הדרך הארוכה לעולם האחר, הזר להם לחלוטין, מובילה אל הצד השני של הרחוב באותה ירושלים, באותה 'ארץ מובטחת'. הם חוצים את שטח ההפקר בין הפנים והחוץ. ירושלים שלהם אינה מחולקת למזרח ולמערב… אגב כך הם מגלים עולם אחר, חדש לא פחות – הבמה".

ואכן, נראה שההצגה עצמה היא שלב בתהליך היציאה בשאלה לחלק מהשחקנים. כך לפחות עולה מעדויותיהם האישיות בעמודי הפייסבוק הפרטיים שלהם. השחקנית מריה אסטרייכר, למשל, כתבה בפייסבוק: "אני גם מקבלת עליי בהכנעה והתרגשות את זה שעוד פחות משבועיים אעמוד על במה ואכנס תחת עיני ההמון ולא אברח מזה, אתן להם לסרוק את גופי כמו רנטגן באיכילוב… ובכלל אני מקבלת עליי באהבה את זה שאני בכלל מקבלת. את זה שנהייתי כלי שמכיל ואפילו מצליח לשמר. וכן. אני מתגעגעת לפעמים לאני קצת אחרת, יותר מבולבלת ופחות שקטה, אבל. יודעת שתמיד אוכל לחזור אחורה. הרבה יותר מגניב אותי עכשיו לעוף למעלה. לעוף".

יוסי פיינהנדלר, שחקן נוסף, כתב: "טוב, אני ממש מרוגש. מרגיש כמו גורילה כסוף עור שטופח לעצמו על החזה…", כתב, "כל מי שמכיר אותי מלפני היציאה בשאלה, מכיר אדם מופנם בצורה קיצונית. הייתי האדם הכי ביישן בסביבה. מגיל ינקות הייתי בודד לגמרי. בתלמוד תורה שלמדתי בה בילדות, הייתי תמיד לבד בגלל צבע עורי השחום מעט והפאות המפוזרות ש'הכתימו' אותי בכתם של 'ספרדי'.. אחר כך כילד בן 8-9, כשהתפללתי לבד בשבתות בבית הכנסת של החסידות, כי אבא התפלל עם תלמידיו החוזרים בתשובה, ואותי שלחו להסתדר לבד בלעדיו אצל החסידים. והייתי שם לגמרי לבד. וגם כאברך נשוי, משך שנים התפללתי בבית כנסת מסוים מדי יום, אבל לא הצלחתי להכיר אף אחד. היתה לי חרדה חברתית מטורפת. והיום, בגיל 34, אני עומד על בימת תאטרון ומצליח להצחיק ולרגש את הקהל בטבעיות ובביטחון...".

ואן ש., עוד שחקנית, סיכמה בפייסבוק את חווית הבמה שלה:

"קצת בהלם עצמי

הרבה גאה

רעדו לי הרגליים

ורץ לי בראש

הרבה שקט

הרבה מילים שקטות

הרגשתי אותי

את הוורידים

את הדם שזורם בהם

איך הוא רץ ללב

פחדתי

לשתוק

אז פתחתי את הפה

זה קרה אתמול.

אני רק רוצה להודות על היכולת ליצור. להחיות גם תאים מתים.

אוהבת".

מתוך ההצגה "מחוץ למאה שערים" (צילמה: דפנה טלמון)

פיינהנדלר, בן ה-34, לשעבר חרדי ממאה שערים, מספר אף שחילול השבת הראשון שלו התרחש בפייסבוק. "זה קרה מעצמו", הוא אומר, "ישבתי ושוחחתי בצ'ט בפייסבוק, והשבת נכנסה, ומשהו בתוכי אמר לי, 'יאללה, בוא, אני עושה את זה, תמשיך'. חמש דקות אחרי שחיללתי שבת, השיחה בצ'ט לא עניינה אותי, כלום לא, נכנסתי לאופוריה. הבנתי שוואלה, אני בעצם בנאדם חופשי. נכנסתי לתקופה של אופוריה של איזה חצי שנה, שבמהלכה הכרתי קצת אנשים יוצאים בשאלה, ובסופו של דבר, עשיתי את הצעד החברתי".

בהצגה הדמות שלו שודכה לדמותה של רחלי קרויזר (25), והם מציגים מבטים שכמעט אינם מצטלבים, מבוכה עצומה והתגאות בייחוס. אלא שעל גבי הסצנה הזאת יש שכבה נוספת, נסתרת למחצה, שידועה למכרים של השניים: הם זוג בחיים. איפה הכירו? גם כן בפייסבוק. ובלשונה של קרויזר: "צוקרברג". מעניין אם גם ליהודי הזה מובטח שליש גן עדן.

חזרה בשאלה כהגירה: על ההצגה "מחוץ למאה שערים"

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי