"הוא כל הזמן חיפש את הדברים הכי רחוקים ממנו וחיבר אותם"

"מאז שהרב מנחם נפטר יוצא לי לחשוב עליו הרבה", אומר אהוד בנאי כשהוא עולה לבמה ומכוון את הגיטרה, "אבל בימים האחרונים אני חושב עליו יותר. כי הרב מנחם ידע לאחד, היה לו את היכולת לאחד בין שמאל לימין, יהודים וערבים, וחסרים לנו כאלה, הדמויות האלה שפורצות גבולות, מכילות את מי שלא כמוך. בימים כאלה אני מתגעגע עוד יותר לרב מנחם, מישהו שהוא מנחם. האור שלו עדיין מאיר, אבל אני מתגעגע אליו".

בנאי אומר את הדברים – באווירת נכאים משהו, של פוסט הבחירות – במסגרת הופעת ההשקה של "כנפי רוח – אמנים במסע לחנים לשיריו של הרב מנחם פרומן", שהתקיימה לפני בסוף מארס בתל-אביב, במקום בשם "המקום".

ב"מסע הלחנים" הזה שותפים אמנים רבים שהופיעו עם הרב פרומן בשיעורי התורה-שירה שלו בתקוע ובשיעורי זהר וחסידות, לאחר שבשנות חייו האחרונות ביקש לחבר להם "כנפיים", קרי מוזיקה, כל זאת במסגרת חזונו והגותו על איחוד לבבות בארץ ישראל ושאיפה לשלום בין כל יושביה, שלום שלדעתו שורשיו צריכים להיות נעוצים בתורות הדתיות, ולאו דווקא הלאומיות. שיעורי תורה-שירה משכו אליהם תלמידים רבים מרחבי הארץ, והתפרסמו עוד יותר בימיו האחרונים של הרב, כשתלמידים ואמנים פקדו את ביתו ובאו להתפלל לשיר ולהיפרד.

ימין ושמאל, זוג כנפיים

"בשיעורים הללו אבא היה מלמד והזמר היה שר, מין ג'ם סשן שכולו אלתור, שהכיל לימוד של ר' נחמן מברסלב וזהר, ביחד עם שירים של אותו האמן שהיה איתו על הבמה", מספרת לי שולמית הלברטל (פרומן), בתו הבכורה. "אבא קרא לזמר 'הכנף השמאלית'. הוא ביקש מהזמר לנגן ולשיר כדי להעלות את המילים של הלימוד מעלה ולהעיף אותן. וכך הכנף הימנית של מילות הלימוד והכנף השמאלית של המוזיקה היוו זוג כנפיים שאיתם אפשר לעוף גבוה".

בדיסק עצמו משתתפים שלמה גרוניך, ארז לב-ארי, ברי סחרוף, מיכה שטרית, קובי אוז, אריאל הורביץ והמדרגות, זאת לצד יוצרים פחות מוכרים כגון אדיר בכר, חגי הלברטל ויוסי סוויד. למעשה, הרעיון לפרויקט נולד עוד כשהרב היה בחיים. "כמה חודשים לפני פטירתו של אבא, באחד משיעוריו, עלה תלמיד בשם עידו לוינגר, ושר לו שיר", נזכרת שולמית. "השיר היה על דוד המלך, שיר שנכתב על ידי אבא שלי. עידו הלחין וזה יצא מקסים. מיד עלה לי הרעיון לקחת את השירים שאבא כתב ולחלק אותם להלחנה, לכל האמנים שהיו איתו בקשר".

אחרי פטירתו של פרומן, החלה המשפחה במסע חפירות ארכיאולוגיות בתיקיות צהובות ישנות מקרטון. "נכנסנו לתיקיות השירים והתחלנו לסדר אותם, ובעיקר להקליד את השירים. גילינו הרבה שירים שלא ראינו מעולם וזה היה מרתק ומרגש. שירים שעוסקים באהבה לארץ, לאישה, בהתמודדויות ולבטים, במוות ובחולי, בכישלונות ובחולשות ועוד ועוד".

לאחר מכן, שלחו את השירים למוזיקאים שהופיעו בשיעורי תורה-שירה והזמינו כל אחד מהם לבחור שיר ולהלחינו. הלחנים החלו להתרקם. "בסופו של דבר הולחנו 25 שירים, מתוכם בחרנו 12. האמנים הלחינו, הקליטו והופיעו בהתנדבות ובלב פתוח, מתוך קשר עמוק וגעגוע גדול לאבא". האלבום נתמך במימון המונים באתר "הד-סטארט", והתורמים הנדיבים יותר זכו לקבל לא רק את הדיסק ואת ספר השירה, אלא גם חיבוק מלא אהבה.

את חושבת שזה ערב שמסכם תקופה?

"ערב ההשקה חותם את תהליך העבודה הפנימי על האלבום, ופותח את תהליך הפצתו בעולם. האלבום מוכן, ומונח בחנויות, ובעזרת ה' אנחנו מתפללים שיגיע להרבה אנשים וייגע בלבם".

כמו לרקוד עם שד

ההופעה התקיימה אמנם בתל-אביב אבל לא משכה קהל תל-אביבי טיפוסי אלא בעיקר חברים, תלמידים וזוגות דתיים שהגיעו לקבל מנה של תרבות מ"בית אבא". האמנים עלו אחד אחרי האחר וסיפרו על המשמעות של הלימוד עבורם, על ההיכרות עמו במפגשי התורה-שירה, ועל ההשפעה של אישיותו והגותו עליהם ועל יצירתם. האווירה היתה נהדרת.

"הרב פרומן היה איש מיוחד בזה שהוא כל הזמן חיפש את הדברים הכי רחוקים ממנו וחיבר אותם", אומר לי ברי סחרוף אחרי ההופעה, "והערב הזה פה בתל-אביב הוא אותו הדבר. גם האלבום הזה שלו עושה את הדבר הזה, כל המהות שלו עושה את הדבר הזה".

סחרוף, שדווקא התעלה על התנאים הבינוניים ונתן ביצוע מרשים לשיר "אדמה" מסביר למה הוא בחר דווקא בשיר הזה: "הרב דיבר הרבה על החיבור בין אדם לאישה, בין אדם לאדמה ובין אדם לאלוהים. והשיר הזה, כשראיתי את הטקסט שלו – המנגינות מיד התחילו להתנגן לי בראש. זה גם היה בתקופה שאריק איינשטיין נפטר ואיכשהו דמיינתי את 'אמא אדמה' בתוך כל האירועים. דמיינתי כאילו אריק איינשטיין שר את השיר הזה, וזה היה חיבור נחמד". לימים התברר  לסחרוף שגם הרב פרומן כתב את השיר 'אדמה' אחרי שאמא שלו נפטרה. "אז גם הרב מנחם דיבר על אמא אדמה באיזה אופן".

מכתב לביבי

ביציאה מן האולם הרבנית והאמנית הדסה פרומן, אשתו של הרב, נפרדה מכולם כאילו היו אורחיה האישיים. ניצלתי את ההזדמנות לשמוע ממנה כמה מילים.

הדסה פרומן (צילום: נתי שוחט, פלאש90)

מה הדבר שהכי משמח אותך היום?

הרבנית נאנחת ולוקחת רגע ארוך להרהר בשאלה. איכשהו השתיקה הזו בכלל לא מביכה. אחרי דקה היא עונה: "משמח אותי שאני רואה שהרבה מאוד חיים מבצבצים מתוך המקום הזה של הכאב. מתוך מקום של כאב ויגון יש המון צמיחה, והרוח הזו, היצירתיות, היא לא עוצרת. היא מבצבצת וזה מזמין עוד ועוד יצירה".

יש עוד תוכניות בהמשך הדרך?

"כן יש עוד יצירה בדרך. רק גמרנו עם זה ואנחנו ממשיכים, כי מנחם היה בו משהו פועם, והוא ממשיך לפעום איתנו גם היום. והרבה אנשים שלא הכירו אותו מתחילים להכיר אותו ומצטרפים אל הדרך הזו שלנו".

מה את חושבת שהוא היה אומר על הימים של אחרי הבחירות?

שוב מחפשת את המילים. "אני מרגישה הרבה מאוד כאב כאן במציאות הזו, בדרך הזאת של ההפרדה ושלילת האחר וכל הניתוקים והתהום הזו שנפערת כאן. הוא לא היה ישן בלילה בתוך הדבר הזה. הוא לא היה ישן בלילה והוא היה לפעמים גם צם, הוא הרגיש שהוא סוחב על גבו את כל המציאות הישראלית, ואני מרגישה הרבה אי נחת מהמצב, וגם דרייב מאוד חזק להתחיל לפעול בתוך המקום הזה. יש כאן הרבה עבודה שצריך לעשות, וכנראה הפוליטיקאים לא מצליחים או לא יודעים לעשות אותה. אבל לא צריך לתת להם לפעור כאן פערים".

מה זה אומר בתכלס, לא רק בססמאות?

"בתכלס אני כתבתי מכתב לביבי, שייצא מהמלכוד ויתחיל לאחד את עם ישראל. כי אם הוא לא יוציא אותנו מזה, אין לזה שום משמעות שהוא ראש הממשלה. הוא ראש ממשלה של עם שלם ואם הוא ימשיך לקרוע את הדבר הזה... תראה מה שהיה בבחירות היה, אבל עכשיו צריך לאחות. אנחנו עומדים בפני אתגרים קשים, ואנחנו לא יכולים עם רגל וחצי להיות בחוץ".

אחרי מות: דין וחשבון על הרב פרומן

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי