הודפסה לה יחדיו: רון נדל יצר סדרת הדפסים של אייקונים ירושלמיים

רון נדל חי את קו ירושלים-תל אביב. את שבתות ילדותו בילה בין הים להר: בביקורים אצל סבא וסבתא שגרו ליד כיכר דיזנגוף בתל אביב ואצל סבתא שגרה בשכונת טלביה בירושלים. הוא אמן ומעצב גרפי שלמד בבצלאל שבבירה, וכיום, בגיל 34, גר ועובד בתל אביב. בשנים האחרונות עיצב ומכר סדרת הדפסים של אייקונים אדריכליים תל אביביים בסגנון רטרו מינימליסטי שמזכיר כרזות מאמצע המאה הקודמת. לקראת יום ירושלים הוא עיצב סדרה דומה של אייקונים ירושלמיים. לדברי נדל, הסדרה הירושלמית "משלבת בין המאפיינים הכל כך שונים של שתי ערי הבירה הישראליות: בין הרעננות לשמרנות, בין רוח הנעורים להדרת הכבוד, בין המבט לעתיד של עיר בת 100 להתרפקות על העבר של עיר בת 3,000".

הסדרה נוגעת בהיסטוריה הירושלמית היהודית, המוסלמית והנוצרית (מגדל דוד, הכותל, הר הבית, כיפת הסלע וכנסיית הקבר), הציונית (טחנת הרוח של מונטיפיורי), המדינית-לאומית (משכן הכנסת) והתרבותית-חילונית (מוזיאון ישראל). אבל נדל אומר שהאישי קודם לממלכתי: "אמנם העבודות שלי עוסקות במבנים ציבוריים ובאיקוניים בעלי משמעות סמלית, ולעתים קרובות אל-זמנית, אבל הבחירות שלי תמיד נעשות מתוך החיבור האישי שלי לכל מבנה".

כרזת מוזיאון ישראל

כך הוא מסביר את הבחירה באייקונים בסדרה: "טחנת הרוח במשכנות שאננים מבטאת באופן מלבב את האופן שבו מבנה גנרי כביכול מקבל אופי אחר וייחודי לחלוטין כשבונים אותו מאבן ירושלמית. מוזיאון ישראל הוא המקום שבו גיליתי לראשונה את אהבתי לאמנות – סבתי היא בעלת ידע אינסופי לגבי העולם הזה, והיא לקחה אותי לעתים קרובות לשוטט בין המבנים הרבים והסבירה לי על כל אמן ויצירה שעליהם התעכבתי.

"כנסיית הקבר היתה לי מקור השראה בזמן לימודיי בבצלאל. מדי פעם הייתי משוטט ברחובות העיר העתיקה, פסקול ׳הפיתוי האחרון של ישו׳, שכתב פיטר גבריאל, התנגן באוזניות שלראשי והפלגתי בדמיונות על העיר כפי שהיתה לפני 2,000 שנה, נהנה מהמחשבה שהסמטאות הצרות כנראה לא השתנו במידה ניכרת במהלך הזמן.

כרזת הכנסת

"בניין הכנסת הוא ביטוי לאהבתי העצומה לאדריכלות מודרנית וההשראה שהיא שואבת מסגנונות מסורתיים יותר - אהבה שגיליתי בשנתי הראשונה בבצלאל, בקורס של מרצה ששמה רחל רפפורט, שבטוח לא יודעת שהיא שינתה את חיי. וכמובן, הכותל, שתמיד סיקרן אותי בגלל העובדה שקיר פשוט כביכול, שבנוי מלבנים עייפות, יכול להיות כל כך קדוש ואיקוני ולעורר כל כך הרבה מחלוקות ורגשות".

כרזת מגדל דוד

ג'רוזלם, ז'ה טם

נדל נדרש לבחור גם על מה לוותר. "האייקונים שהשארתי בחוץ הם רבים ומגוונים מכדי שאוכל לפרט, אבל אני יכול בבטחה להגיד שהבחירה היתה קשה, ומבין המבנים הרבים שסיננתי היו גם בית החולים הדסה בהר הצופים, גשר המיתרים, טיילת ארמון הנציב וכמובן - המפלצת המפורסמת מקרית יובל".

המטוטלת נעה גם בין הפרטי לציבורי. "יצרתי את הסדרה הזאת קודם כול בשביל עצמי, ככל יוצר", אומר נדל, "אבל בסופו של דבר, בגלל שירושלים היא עיר אהובה וקדושה לכל כך הרבה אנשים, אני מקווה שכל אחד יוכל למצוא ביצירה שלי נקודת חיבור אישית. כן רציתי לבטא בסדרה כמה שיותר צדדים של העיר, ובגלל שהיא קדושה לשלוש דתות, היה לי חשוב לכלול בה מבנים שישקפו את האספקט הזה. בתור ישראלי, אני לא ממש יכול להתנתק מהעובדה שהיא עיר הבירה, ולכן נקודת המבט הישראלית היא הבולטת ביצירה הזאת".

כרזת הכותל המערבי

את מי אתה אוהב יותר, את תל אביב או את ירושלים?

"אני מאוד אוהב את ירושלים, כאמור, כי אחרת לא הייתי משקיע שנה מחיי כדי ליצור לה מחווה שתרגיש לי ראוייה ומכבדת ועם זאת אישית ורגשית. אבל תל אביב היא הבית שלי והמקום האהוב עליי בעולם, אז כנראה היא תמיד תהיה אצלי במקום הראשון".

סדרת ההדפסים מוצגת בגלריה סאגה ביפו עד 22 ביולי.

גם אנחנו חוגגים את יום ירושלים בפסטיבל יצירה ירושלמית- MADE IN JERUSALEM  

לקריאה נוספת: על האתגר שמעמידה ירושלים בפני אמניה