"המלחמה שהתנהלה באינטרנט היתה מבחינתי יותר מפחידה מזאת שהתנהלה בשטח", אומר על מבצע "צוק איתן" ידידיה קוסמן, סטודנט לתקשורת חזותית בשנקר. הוא שהה אז בגרמניה והתעדכן בהתרחשויות דרך מסכים מקוונים. "הדריסה של האנשים את האחר, ההתעלמות המוחלטת מזה שקיים שם בן אנוש, זעזעו אותי. חוויתי את זה דרך האינטרנט, ובעיקר דרך הטוקבקים הנוראים שנכתבו – סתימת פיות, גזענות ואלימות. האלימות האינטרנטית חצתה כל גבולות במלחמה האחרונה". בכרזה שיצר באותה תקופה, נראות תגובות פייסבוק מלאות שנאה מסתירות את פניו (ראו תמונה).
"כמו שכולנו הרגשנו, פייסבוק היה מקום אחר במהלך 'צוק איתן'. הוא היה רק 'צוק איתן'. לא היה יאה לכתוב שום דבר אחר מלבד זה", אומר ד"ר ניקולס ג'ון, מרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים. הכתיבה על צוק איתן הוציאה מאנשים רגשות ודעות שלא תמיד נעמו לחברי הפייסבוק שלהם ועוררו ויכוחים, מריבות, סכסוכים, ובמקרים רבים, גם החלטה להתנתק, כדי לא לשמוע יותר את הדברים הלא נעימים.
ההתנתקות הזאת בוצעה בכלים שפייסבוק מספקת לשם כך: הכלי המתון יותר הוא של אינפול (או אנפולואו, unfollow) – הפסקת המעקב אחרי עדכוניו של חבר הפייסבוק, בלי להסירו מרשימת החברים (זאת בתנאי שהיה חבר מלכתחילה, שכן אפשר לעקוב אחרי עדכוניו הפומביים גם בלי להיות חבר שלו); והכלי הקיצוני של אנפרנד (unfriend) – הסרה מוחלטת של חבר הפייסבוק מרשימת החברים.
"אנחנו רואים פיק מאוד גדול של אנפרנד ואנפולואו סביב 'צוק איתן'", אומרת ד"ר שירה דביר-גבירצמן, מרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. "שעה שלפני צוק איתן, השימוש בזה מסיבות פוליטיות היה מאוד נמוך, וצוק איתן היה טריגר להבנה שאפשר לעשות את זה כדי לא לראות אנשים שאתה לא רוצה לראות". ג'ון כתב בפרופיל שלו באתר האוניברסיטה: "אני רואה את האינפרונד ככלי פוליטי ומחווה חברתית מסוג חדש שאנחנו יודעים מעט מאוד עליהם".
קריאה נוספת: מלחמת הפייסבוק הראשונה, קווים לדמותה
איש לא מאנפרנד את אימא
ג'ון ודביר-גבירצמן חוקרים את האינפרונד והאינפול ככלי פוליטי במהלך מבצע 'צוק איתן' (לצורך הפישוט, כאשר נכתוב בכתבה זו אינפרונד, הכוונה היא לאינפרונד או לאינפול, אלא אם מצוין במפורש אחרת). 1013 משתמשי פייסבוק יהודים-ישראלים נסקרו במסגרת המחקר, שמתוכם 16.1 אחוז אינפרנדו מישהו במהלך הלחימה ב'צוק איתן'.
עם זאת, לפי המחקר, קשרים אישיים עדיין חזקים מפוליטיקה. 66 אחוז מהמאנפרנדים אמרו שאינפרנדו אנשים שלא היו קרובים אליהם, 39 אחוז אינפרנדו אנשים שמעולם לא פגשו מחוץ לפייסבוק, 38 אחוז אינפרנדו אנשים שהם בקושי מצויים איתם בקשר. קשרים חברתיים מרוחקים הגנו על אנשים רבים מפני אינפרונד – 13 אחוז אינפרנדו חבר ללימודים, 12 אחוז אינפרנדו עמית לעבודה ו-12 אחוז אינפרנדו מישהו מהמעגל החברתי הקרוב.
 הכרזה שעיצב ידידה קוסמן |
"אנשים לא עושים אנפרנד לאנשים שהם באמת חברים שלהם מחוץ לפייסבוק", מסבירה דביר-גבירצמן, "זה הגיוני מכמה סיבות: אתה צריך לפגוש את האנשים האלה אחר כך, וזה לא נעים; אלה גם אנשים שאתה מכיר קודם לכן, והסיכוי שיהיו לך הפתעות בקשר לדעות שלהם נמוך. לעומת זאת, אנשים שאתה לא מכיר ואתה פחות יודע מה הם חושבים, יכולים להתגלות בעתות משבר כאנשים שאתה כלל וכלל לא מסמפט". בהפרש עצום, רק 2 אחוזים אינפרנדו קרובי משפחה. דביר-גבירצמן צוחקת: "אף אחד לא עושה אנפרנד לאימא שלו. לא מסיבות פוליטיות, בכל מקרה".
הגורמים המוצהרים המובילים לאינפרונד היו תוכן פוגעני ותוכן שהמאנפרנד לא הסכים איתו. "הם החליטו להשתיק משתמשי פייסבוק אחרים, להנמיך אותם עד הסוף בפיד שלהם", כתב ג'ון בפוסט שסיכם את המחקר בבלוג Culture Digitally. מניתוח הנתונים עולה שהסבירות שהמשתמש יאנפרנד/יאנפל גדלה ככל שהוא צעיר יותר, בעל חברים רבים יותר בפייסבוק ופעיל פוליטית יותר בפייסבוק.
קריאה נוספת: לפחות דבר אחד טוב יצא מצוק איתן
הימנים כנים יותר
החוקרים מצאו מתאם בין ההגדרה הפוליטית העצמית של המשתמש לסבירות שיאנפל, ואולם, לא כזאת שנגזרת מתוכן ההגדרה (ימין או שמאל), אלא ממרחקה מהמרכז: רק 10 אחוזים מהאנשים שהגדירו את עצמם כאנשי מרכז אמרו שאינפרנדו, לעומת 14 אחוז מאנשי הימין, 15 אחוז מאנשי השמאל, 20 אחוז מאנשי הימין-מאוד ו-21 אחוז מאנשי השמאל-מאוד.
אף שהממצא הנ"ל מתאים למחקרים דומים שנעשו במקומות אחרים בעולם, שני החוקרים מעידים שהופתעו ממנו, כל אחד מכיוון אחר. ג'ון: "הייתי קצת מופתע, כי חשבתי שאולי נמצא יותר ביטולי חברות בידי אנשים מהימין של אנשים בשמאל, אבל נראה שזו פונקציה של איך שהפייסבוק שלי נראה. עקבתי אחרי הפגנות של השמאל והפעילות של הצל [המוזיקאי יואב אליאסי, פעיל ימין שהרבה לכתוב בפייסבוק בעד צה"ל ונגד השמאל – ע"ק] ונראה היה לי שהאווירה היא אווירה של אחדות ולכידות ושיש בעיות עם מי שלא ממקם את עצמו ביחד עם כולם. אבל משיחות עם ימנים הבנתי שהם היו מצפים לראות שהשמאל יאנפרנד יותר אנשים מהימין. כנראה אנשים משני צדי המפה הפוליטית חשו שעשו להם אנפרנד במלחמה".
 צוק איתן (צילום: מרים אלסטרף פלאש90) |
"אותו עניין השמאל-ימין הפתיע כי ציפיתי ששמאלנים יעשו יותר אנפרנד", אומרת דביר-גבירצמן, "משום שהרגשתי שהעליהום הציבורי הוא יותר נגד שמאלנים ושאם יש מישהו שירצה להשתיק את הסביבה, הוא יהיה שמאלני. אבל זה לא היה ככה. ההבדל בין ימנים לשמאלנים היה בסיבות שנתנו. ימנים אמרו שהם לא רוצים לשמוע דעות שהם לא מסכימים איתן, ושמאלנים אמרו שהם לא רוצים לשמוע דעות שהם מרגישים שהן פוגעניות. במקרה של השמאלנים, אני נוטה להאמין שזו יותר הצדקה עצמית. אידיאולוגית, שמאלנים לא יכולים לסתום פיות של מתנגדים, להודות בפני עצמם שהם לא פתוחים להקשיב לדעות אחרות. זה לא שמאלני; שמאלנים אמורים להיות פתוחים, להקשיב, להידּיין. אז במקום להגיד שאתה סותם פיות או מסרב להיכנס לדיון, אנשים אומרים שזה בגלל הפוגענות".
הטיעון הימני יותר כן בעינייך.
"כן. זו האידיאולוגיה שלהם. לימנים אין בעיה עם זה".
במעמד צד אחד
"הן בעיני שמאלנים והן בעיני ימנים, האקט של אנפרנד הוא אקט עם עוצמה רגשית. הם זוכרים את מי הם אנפרנדו ולמה, זוכרים את זה טוב, גם אם המאונפרנדים הם לא חברים טובים", אומר ג'ון, "מה שאנחנו יכולים ללמוד מהעובדה שהפעולה נמצאת באותם שיעורים בשמאל ובימין זה שהיא משקפת איזושהי פגיעה בערכים הבסיסיים של שמאלנים או ימנים. הערכים הללו שונים, מן הסתם, אבל בשני הצדדים היתה חוויה של פגיעה קשה בערכים הבסיסיים שלהם.
 שמים בפרופיל את דגל הגאווה > מתגזענים נגד ערבים (מתוך עמוד הפייסבוק של יונתן יעקבי) |
"הימנים, גם בסקר וגם בראיונות, מדברים על דיבור לא פטריוטי, דיבור שפוגע בצה"ל, במדינה; בשמאל דיברו על דיבור שהיה גזעני או מסית. וכל אחד יחליט איזה דיבור יותר מקובל בשבילו ואיזה דיבור פסול בעיניו. אבל לכאן ולכאן, גם שמאלנים וגם ימנים שאינפרנדו עשו זאת כי הרגישו שפגעו בערכי יסוד של השקפת העולם שלהם, ואת זה הם לא יכלו לשאת".
3 אחוזים
במחקר המשך ביקשו החוקרים לבדוק את האינפרונדים/אינפולים גם בתקופת הבחירות. 737 מהנחקרים של 'צוק איתן' הסכימו להשתתף בסקר הבחירות, וממנו עולה ששיעור המאנפרנדים נמוך יותר מזה של צוק איתן, אבל שיעור המאנפלים גדל – כלומר, אנשים לא רצו להיפרד מחבריהם, אבל אולי רצו לשמוע פחות את דעותיהם הפוליטיות.
דביר-גבירצמן: "ראינו את זה כדפוס פעולה: ברגע שהטונים הפוליטיים עולים, אנשים משתמשים בזה בתור אמצעי השתקה. זה אמצעי השתקה שהוא קצת שונה מהחיים האמיתיים – אתה לא יודע שמשתיקים אותך. רק 3 אחוזים מהנסקרים חשבו שמישהו עשה להם אנפרנד או אנפולואו, ואנחנו יודעים ש-16 אחוז עשו אנפולואו-אנפרנד. שני המספרים האלה לא מסתדרים ביחד. אנשים לא ידעו שעושים להם את זה. אתה בעיקר עושה את זה בשביל עצמך. העניין היה לנקות את הדף; פחות להעביר לאדם השני מסר שאתה לא מקבל את הדעות שלו. זה היה יותר שימור הסביבה הפרטית שלי בפייסבוק".
יש מסקנות לשיפור המצב?
"אני לא מאמינה גדולה בזה. אני גם רואה את זה במחקרים אחרים שלי. אני מאמינה שטבע האדם הוא הקצנה, לא התמתנות. אנשים לא שומעים ולא מקשיבים. התנאים שנדרשים לשיפור המצב הם מאוד מסוימים, מאוד מלאכותיים, לא ישימים בחוץ, דיונים מאוד מפוקחים, עם כללים, לא משהו שיקרה באופן טבעי בפייסבוק. היתה אפליקציה ["מישהו לריב איתו" – ע"ק] שאפשר היה להיכנס לצ'טרולט [צ'ט עם משתתפים אנונימיים אקראיים – ע"ק] עם אנשים משמאל ומימין, ואנשים השתמשו בזה לריב זה עם זה. זה בערך המצב".
