דברים שרואים משם: פרויקט "שם, שם" מסתכל למרחקים

27.07.15

היוצרים שיציגו בפסטיבל "שם, שם" בוחנים את המרחק בין כאן לשם – ארץ רחוקה, שורשיו היהודיים של קולומבוס, הרבי מליובביטש ועוד

כשמבקשים מהכוריאוגרף רונן יצחקי לתאר את הרעיון שעומד מאחורי פרויקט "[שם,שם]"(כך במקור), שבו הוא משמש אוצר מופעי המחול והפרפורמנס, הוא מבקש להיעזר דווקא במערכון הקלאסי מתוכנית הילדים "רחוב סומסום".

במערכון, שנחרט בזיכרון הקולקטיבי של ילדי שנות ה-80, מנסים עוגיפלצת ועזרא להסביר לילד העוגיות החצוף את ההבדל בין "כאן" ל"שם". הפרדוקס פשוט: כל "שם" שהילד רוצה להיות בו ייעשה "כאן" ברגע שיגיע למקום המדובר. בכל רגע נולד "שם" חדש, ולכן הילד, שרוצה כל הזמן להיות "שם", לא מצליח להשיג את מבוקשו ומטריד את צמד הבובות הזועפות, עד שהן עוזבות אותו לנפשו, עמוס תהיות קיומיות.

יוטיוב

עריכה: אביתר חלימי

"'שם' זה מקום רחוק", מסביר יצחקי את נושא הפרויקט (ואת המערכון), "התרחשות רחוקה שאנחנו מתייחסים אליה היום, כאן ועכשיו. הרבה פעמים אנחנו מגדירים את עצמנו דרך נקודות היחס שלנו, כלומר: ה'כאן' שלי עכשיו מוגדר באמצעות ה'שם' וכך הלאה. זה משחק של זהויות, אפילו בתוך הרשתות החברתיות, כמו פייסבוק: כל לייק או שיתוף שאנחנו עושים לאחרים מגדיר גם אותנו".

ה"כאן" של "[שם,שם]" יתרחש במשך שלושה שבועות בבית אבי חי (28.7-13.8). תחת הכותרת הזאת יתקיים פסטיבל שבמרכזו תערוכת אמנות ואירועים משלימים בתחומים שונים, כמו מחול, מוזיקה ולימוד. מדובר בפרויקט הבין-תחומי השלישי שמתקיים בחסות מרכז התרבות בין שמים לארץ. קדמו לו הפרויקטים "עכשיו, עכשיו" (2013) ו"נביא, נביא" (2014), שהתקיימו במתחם האחים חסיד שבעמק רפאים בירושלים ונגעו גם הן בסוגיות שעומדות על קו התפר שבין יהודות ואמנות. יצחקי, המנהל את "בין שמים לארץ", משמש אוצר של מופעי המחול והפרפורמנס בפרויקט. את התערוכה האמנותית (שתוצג בחלל התערוכות המרכזי בבית אבי חי) אצרו האמנית אוריין גלסטר, בוגרת שנקר המרכזת את מגמת האמנות באולפנא לאמנויות בירושלים, והאמן פורת סלומון, בוגר בצלאל, שמנהל כיום את בית הספר הגבוה לאמנות פרדס בגבעת וושינגטון.

מתוך אירוע הפתיחה (צילום: תומר אפלבאום)

יצחקי מספר שתחילתו של הפרויקט נעוץ בבית מדרש שבועי שהתכנס בחודשים האחרונים בבית אבי חי, בהנחייתו של יהודה מילר. "כמו בפרויקטים הקודמים, ניגשנו לחפש נושא מתוך הסוגיות שמטרידות אותנו", הוא מסביר את תהליך העבודה, "ברגע שנבחר נושא, אנחנו מגדירים את גבולות הגזרה שעוזרים לו לנהל את הדיון ויוצרים פלטפורמה לשיח שבעקבותיו תיעשה היצירה. הפעם בחרנו מסגרת שהיא בעיקרה 'צורה' או 'פורמט' ולא 'תוכן' או 'נושא קלאסי'. בזמן הלימוד התעסקנו הרבה בכל מנגנוני הציטוט, שהם למעשה סוג של [שם, שם], שיטה לנהל בה שיחה. השיחה יכולה להיות בכל נושא שבעולם – תרבות או פוליטיקה; התוכן עצמו לא כל כך משנה, אלא עצם מעשה ההתכתבות. כשאני מביא טענה לשיחה, אני לוקח אותה מ'שם, שם' כלשהו".

למעשה, זאת צורת השיח שמאפיינת את בתי המדרש. כמו בגמרא, שבה כל טיעון זקוק לסיוע ממקור אחר.

"זה שיח מאוד יהודי. בהקשר של הגמרא שנזקקת למקורות קודמים, למדנו בבית המדרש את מאמרו של דוד בן גוריון על התנ"ך, 'התנ"ך זורח באור עצמו'. בן גוריון ניהל ויכוח עם יהודים שהיו אנשי הלכה: הוא שאל אותם למה הם מצטטים מהגמרא ומהמשנה, שהם בסך הכול פרשנות לתנ"ך. בן גוריון הציע לחזור למה שהוא תפס כדבר האמיתי - לתנ"ך, למקום הקודש הראשוני שממנו מצטטים בגמרא. ואכן, בן גוריון לא ציטט מהגמרא. הוא תמיד ציטט מהתנ"ך. להתעלמות הזאת ממקור מסוים ולהדגשה של מקור אחר יש משמעות פוליטית.

לקריאה נוספת: מה חשב בן גוריון על התנ"ך ואיך זה משפיע עלינו היום?

"בבית המדרש למדנו איך תלמידי חכמים יהודים למדו תורה לאורך הדורות. דרכו ודרך הטקסטים ראינו איך המנגנון של בית המדרש היהודי פועל לאורך השנים. קח למשל את הגר"א (הגאון מווילנה): יש לו דפים שלמים שבהם הוא רק שולח אותך למקורות, ולמעשה, מצד עצמו הוא לא אומר כלום; רק מפנה. תחשוב שאתה שואל אותי שאלה, ואני אומר לך לפתוח ספרים אחרים: תפתח את ספר איקס בעמוד איקס וכו'. הוא אצר בתוך ראשו מרחב אינטלקטואלי עצום. זה עולם שאין לו סוף כי כל הצירופים אפשריים, ויחד הם יוצרים תמונה שלמה אבל גם אישית מאוד".

זה כמו גוגל ישן שכזה, מנוע חיפוש שמפנה אותך לחפש את התשובה במקום אחר, אבל ממפה את השאלה.

"צריך לשים לב שגם גוגל מפעילה מניפולציות, ויש דברים מסוימים שלא קל למצוא שם, בדיוק כמו שיש דברים שלא כותבים עליהם בעיתונים. גוגל היא ממש הדוגמה הפנומנלית של שליטה על ידע. מה שיש לה לתת הוא רשימה של קישורים, רשימה של ציטוטים. יהודה מילר אמר באחד המפגשים שציטוט הוא כמו ידית של דלת: ברגע שאתה מצטט משהו, אתה פותח את הדלת. בסוף אנחנו מגדירים את עצמנו דרך הציטוטים: דרך הספרים שנמצאים לנו על המדף בסלון ועל השידה שליד המיטה".

כמו להיכנס לארכיון של מוזיאון

את הלימוד בבית המדרש תרגמו חברי הקבוצה ליצירות שיוצגו בפסטיבל, חלקן בתערוכה מרכזית וחלקן באירועים נלווים. העבודות הפלסטיות שנעשו בעקבות הלימוד יוצגו בתוך קופסת עץ גדולה המזכירה ארגז שילוח שבו משתמשים כאשר שולחים יצירות ממוזיאון למוזיאון. "הרעיון הוא להציג אותן לקהל כמו ארגז שבא מרחוק ומתארח כאן לזמן קצר", מסביר יצחקי, "כמו להיכנס לארכיון של מוזיאון".

האמנית רעיה ברוקנטל מציגה בתערוכה עבודות שונות, ובהן רישום ששמו "שורשיו היהודיים של כריסטופר קולומבוס", המתבסס על דימוי כריכה של ספר. "התזה שמוצגת בספר אומרת שקולומבוס היה יהודי", מסבירה ברוקנטל, "כלומר: הוא יהודי מ'שם שם', שמגיע ל'שם שם' – הנדודים, הסקרנות, הידע וכושר ההמצאה שלו מנוכסים לדמותו כיהודי. עבודה אחרת מתעסקת בדימוי בית הכנסת המרכזי של חסידות בעלזא בירושלים".

קולומבוס. מתוך עבודתה של רעיה ברוקנטל

מה משך אותך לעסוק במבנה הזה?

"בית הכנסת בירושלים הוא ציטוט מהמבנה המקורי ששימש בית כנסת ובית מדרש בעיירה בעלזא שבגליציה-אוקראינה. זה מבנה שנבנה בהשראת המבנה האחר. עניינה אותי העובדה שמרכז יהודי מקומי מתנהל באוריינטציה למקום אחר. הרבי מבעלזא הורה לבנות מבנה מפואר ועצום, חלל גדול שמטרתו להתמלא בחסידים ולחדש את הקהילות שחרבו בשואה. המימוש המחודש לא ממלא רק את תפקיד ההתכנסות הרוחנית המושגית, אלא משמש התקה ממשית של הבניין מגליציה לארץ ישראל. הציטוט מגלם את צלם המקום ההוא והופך אותו לאיקוני. ה'שם שם' הוא המקום הבא שאליו נודד היהודי. הוא מצטט נצחי נודד ומלקט השפעות שנטמעות באופן הלימוד, ההוויה והחיים. הקיבוע הצורני של תכנון בית הכנסת לוכד את האסתטיקה הגליציאנית של המאה ה-19 ומשמר אותה. הוא גם ה'שם שם' שאותו עוזב היהודי".

עוד בפסטיבל יעלה ההמופע "קרליבך ברגאיי", שבו יבצעו המוזיקאים מיכאל גריילסאמר, גבע אלון ועלמה זהר את שיריו המוכרים של ר' שלמה קרליבך, וערב ששמו "כהנא live", שבו ייפגשו ההיסטוריון מעוז כהנא והזמר גלעד כהנא לפולמוס משותף על הבמה. "מעוז הוא רב והיסטוריון, איש של היסטוריה", אומר כהנא, "ואני איש של שיכחה"..

מה זה אומר?

"זה אומר שהיום הרבה יותר פשוט לי ליצור שיר חדש מאשר לזכור שיר ישן שכתבתי. בקיום שלי אני מנסה להיות כל הזמן בחתירה מתמדת אל ההווה, ליצור מתוך השראה מלאה בזמן נתון. אני לא חושב שאפשר להגיע לזה כל הזמן, אבל אני מנסה לשאוף למקום הזה לפחות. אני מניח שמעוז, כהיסטוריון, רואה את הדברים אחרת, ככה שנתפלמס ביחד על המערבולת של העבר והעתיד, ואני איאבק על האפשרות לבטל אותו ולהיות בהווה. מעוז הוא אדם מעניין. נפגשנו פעם אחת להיכרות, ולמעשה, אנחנו לא ממש יודעים לאן הערב הזה יתגלגל. זה יהיה סוג של ג'אם סשן על הבמה: הרבה אלתור, ויכוח ומחשבות חופשיות. חוץ מזה, אני אשיר ואנגן שירים משלי".

גופם של הרקדנים יציג את ירושלים

יצחקי מספר שערב הפתיחה יוקדש לדמותו של הרבי מליובביטש מחב"ד. "נציג עבודות שמתייחסות לתנועת הראש המאוד קיצונית שהיתה לרבי כשהוא נתן קצב לחסידים בזמן שירת ניגון. לקחנו סרטונים שלו לעורך וידאו, והוא שיחק עם זה קצת, ויחד עם סאונד אלקטרוני, העבודה הזאת לוקחת את התנועה של הרבי אל מקום אחר. נוסף על כך, באותו ערב יציגו חברי אנסמבל כעת ריקוד שמבוסס על התנועה של הרבי, ותהיה אפילו בובה גדולה של הרבי. אפשר להגיד שזה יותר טקס ופחות 'הופעה', והקהל מוזמן להיות חלק ממנו".

הערב הזה יתקיים בחצר, אבל חלק גדול מאירועי המחול יתקיימו בתוך החדרים של בית אבי חי.

"מדובר בהופעות מאוד מאוד אינטימיות, מקסימום 15 איש. תהיה למשל עבודה ששמה 'מדד האושר', יצירת תיאטרון-מחול בפורמט דמוי הרצאה שתיתן מבט על ירושלים דרך נתונים סטטיסטיים, סוציולוגיים, גיאוגרפיים ואינפורמטיביים, וגוף הרקדנים ימחיש אלמנטים ויזואליים המייצגים את הנתונים המוצגים, כמו עוגה ועמודי סטטיסטיקה, גרפים, מפת העיר ומיפוי מרכיביה, ייצוג האוכלוסיה ותרשימי זרימה".

ויכוח ומחשבות חופשיות. גלעד כהנא (פלאש90, מקסים דינשטיין)

אתה מעלה במסגרת הפסטיבל עבודה מאוד אישית שלך: "איראן אהובתי".

"איראן זה 'השם, שם' שלי. משם הגעתי, ואני רוצה להביא את זה לקהל. זה ערב שיתחיל בארוחת ערב פרסית וימשיך באירוח של אנסמבל אפסנה, משפחת רפואה והאמנית אלהם רוקני, שתציג עבודה מדהימה שלה שבה היא מצלמת את אבא שלה בוכה כשהוא שומע שיר פרסי, פעם אחר פעם".

אתה יכול לבכות משיר פרסי?

"אני לא. ההורים שלי כבר מנותקים לגמרי מתימן ומפרס. לכן העבודה הזאת היא בעיניי געגוע מורכב, דמדומים של זיכרון ודמיון".

שם, שם - ערב הפתיחה 28.7

לקריאה נוספת: הרב אייל מאני הוא מוסלמי לשעבר ששר בפרסית

הצטרפו לדף הבית של בית אבי חי