גיבור "תיקון", הסרט שגרף את הפרס הראשון בפסטיבל הקולנוע בירושלים שהתקיים החודש, לא חדל לשוטט, כאילו כל הווייתו תלויה בכך. למעשה, אלמנט התנועה כה בולט בסרט המפעים ורב הרבדים של הבמאי והיוצר אבישי סיוון, שהוא מנקז אליו את מרב תשומת הלב. התנועה מתרחשת בכמה צירים, בעיקר מהפנים לחוץ ולהפך. תחילה נראה החסיד הצעיר חיים אהרון מהלך בסמטאות בדרך הביתה, או יוצא מתוך הבית המוגן ומוגף התריסים החוצה לרחובות. מירושלים של מעלה, הטריטוריה הישיבתית, שבה הוא מנהל חיי פרישות ומוסריות קיצונית שהוא דורש מעצמו, ובין זו של מטה, חיי העולם הזה, הארוחות בבית, הרחצה באמבטיה והשינה.
לקריאה נוספת: את מה רוצים הישראלים לתקן?
בהמשך הוא יוצא מהגטו של מאה שערים וממשיך הלאה, אל הכבישים הסואנים מחוץ לעיר, חוצה את הגבול ופורץ מירושלים לעולם הרחב בחוץ, לעיר זרה. אולי זו תל אביב. הרבה ממה שקורה לגיבור מתרחש בדרך ליעד לא ברור, במקום אקס-טריטוריאלי. מכוניות אוספות את הטרמפיסט הנבוך, ולרוב אין לו תשובה לשאלה לאן מועדות פניו ואיפה הוא רוצה לרדת. הוא אינו יודע. אין לו מקום בעולם. הנסיעה היא לשם התנועה, לשם היציאה מהמקום הסגור.
הצילום בשחור לבן מוסיף גוון פיוטי לשיטוט הזה בלילות. חיים אהרון, דמות שעליבותה מכמירת לב, הולך בהילוך מהיר ואחוז אמוק, מדלג במדרגות, סומא באפילה, שהרי משקפיו נועדו לצורכי שמירת עיניים (לא להסתכל על נשים או חס וחלילה על תמונות תועבה), רץ בגשם הדולף תחת פנסי הרחוב שמפזרים אור חיוור, לא מוצא מנוח לנפשו המיוסרת, לא מוצא מפלט בשינה. שנתו נודדת על משכבו בלילות.
אולי אין זה מקרה שסרטו הקודם של סיוון, שנדמה כגרסה מוקדמת של תיקון, נקרא "המשוטט". שני הסרטים מתרחשים בעולם החרדי. הסיפור דומה: בחור ישיבה שטראומה שינתה את מסלול חייו. בתיקון מסופר על חסיד צעיר שמאבד את הכרתו ומת מוות קליני. אביו מבצע בו החיאה (לאחר שהפרמדיקים מבקשים לקבוע את מותו) והוא קם לתחייה. אבל לאחר ההחיאה, חייו אינם חיים, הוא מקלקל את השורה ובוגד בייעודו להיות בחור ישיבה.
תיקון אינו סרט שמבקש להעניק הצצה לעולם נסתר ורחוק, כמו יצירות תרבות רבות העוסקות בעולם החרדי, ומספקות הצצה לשם האקזוטיקה. זה אינו סרט קונבנציונלי שעושה מסז' לנפש ויוצאים ממנו בחיוך. להפך, הוא תובעני, אטי, סגפני, אך גם עושה שימוש בדימויים וסמלים, ומרשה לעצמו לפלרטט עם מחוזות הפנטזיה. וכשם שהוא אמנותי מאוד, הוא גם מטריד מאוד.
למרות התנועה התזזיתית הקשורה לגיבור, לעתים גם לא קורה בו דבר. המצלמה לוכדת ריק. חדרים ריקים, מיטות סתורות שמישהו אך קם מהן. הסרט אינו עושה חיים קלים לצופה. הוא אינו מבאר מה באמת קרה לחיים אהרון, מה בדיוק השתבש ומה יגרום לפגם לתיקון.
לא עושה תשובה ולא משתחרר
הסרט מסמן את השבר, אך אינו מתיימר להציע תיקון אמיתי לחיים אהרון. ברובד העלילתי, חיים אהרון אינו מוצא פתרון ביציאה בשאלה, הוא גם לא מצליח לחזור לחייו הקודמים. מההיבט הזה, הסרט חותר תחת הקונבנציות של התרבות המערבית, תחת האמונה באנשי המקצוע, הפסיכולוגים, היועצים, המאמנים וספרי ההדרכה העצמית. בעולם שלנו יש תנועה נמרצת, מרוץ אחר שיפוץ ושיפור הגוף והנפש: אימוני כושר, ריצה והליכה, ביקור אצל הפסיכולוג, דיאטה. החיפוש הוא תמיד בכיוון אחד, אחר האושר והגשמה עצמית.
 חותק תחת מירוץ התיקון המערבי (Thinkstock) |
בניגוד לכך, ביהדות יש לתיקון משמעות רוחנית השונה מזו המערבית. האדם מחויב בתיקון המידות על פי תורת המוסר ובחזרה בתשובה תמידית. לפי תורת הקבלה, על האדם לתקן את העולמות העליונים, את ההוויה המשברית של הבריאה. ובבוא התיקון, תבוא הגאולה. אחד התיקונים הידועים, תיקון הברית, נועד למי שחטאו באוננות והוצאת זרע לבטלה. זהו חטא כבד משקל ביותר ביהדות. אחת הפרשנויות שאפשר להציע לשבר של הגיבור קשורה אמנם לכך שהגיבור מתוודע למיניותו, ואפשר לעקוב אחר ערוץ אחד בעלילה, המוביל את החיפוש שלו בכיוון המיני.
אבל בניגוד למצופה, גם מההיבט התרבותי מערבי וגם מההיבט היהודי, הגיבור לא מתפתח, לא מתגבר על המשבר. התנועה היא סיבובית ולא ליניארית. היא מובילה לשום מקום, והיא מכשילה אותו. הוא לא עושה תשובה וגם לא משתחרר. בסוף הטרגי הוא נופל לריק, לסבך האשמה, לחטא ולחוסר יכולתו למצוא מקום לעצמו. סבך זה מרומז בסרט במושא התשוקה של חיים אהרון שנראית דרך סבך צמחייה לקראת סוף הסרט.
חיים אהרון, שלרגע אחד מעז בצורה מעוותת ללכת אחר תשוקתו ולחצות את הגבול של האיסור על המיניות, מוצא מנוחה במיטתו רק כשהוא גוסס. האב, שתחושתו שהתערב במעשה האלוהות כשהציל את בנו ונתן לו חיים מכריעה אותו, מוצא את השלווה רק במותו של בנו, והפעם אינו מנסה להצילו. הפתרון או התיקון שהסרט מציע הוא אם כן חתרני, הן על פי אמות המידה הן של היהדות והן של התרבות המערבית. וזה מה שאולי מסביר את אי השקט שדבק בצופה זמן רב אחרי צאתו מהסרט.
לקריאה נוספת: פסיכולוגיה יהודית? יש דבר כזה
