מי אוהב את השבת: התזמורת שמנהיגים שני צעירים בני 27 ומושפעת מכתבי אברהם יהושע השל

פינת הרחובות הרצל-לוינסקי סואנת הרבה פחות בשעות אחר הצהריים המאוחרות. אפילו חניה יש בשפע כשאני מגיע לדירת השותפים הדרום תל אביבית לפגוש את מתן דסקל ושלו נאמן, לדבר איתם על התזמורת החדשה שהקימו - ארמון בזמן. יצירתה מוקדשת בעיקר ללימוד ולאקספלורציה של הזמן האורבני. אינטרקום משנת תרפ"ט, תקרות גבוהות, אריחים מעוטרים, בלטות עקומות, חלונות ענקיים וטיח מתקלף מקבלים את פניי בחדר המדרגות. שאריות ההמולה האורבנית של היום המתאסף לעת ערב ניכרות בשקיות ובניירות שנדבקות לשפת המדרכה בנחיל מי מזגנים. עוד לפני שהשיחה מתחילה, אני מבין שהחבר'ה האלה הם מסוג היוצרים שיונקים מתוך הסביבה המיידית שלהם ומתוך הניסיון להבין אותה ואת יחסיהם איתה.

 

אז מהי תזמורת ארמון בזמן?

"תזמורת ארמון בזמן היא תזמורת בת 21 נגנים צעירים. המוזיקה כולה מקורית, וההרכב הוא מעורב, כלומר, מורכב מכלים מתוך התזמורת הסימפונית הקלאסית, מרית'ם סקשן (בס ותופים) ומכלים אלקטרוניים. זה חלום שאנחנו מתגלגלים איתו כבר כמעט ארבע שנים, ובסוף החודש יהיה קונצרט ההשקה".

 

ואתם הקמתם אותה ומלחינים את היצירות שלה?

"כן, בינתיים יש רק יצירה אחת, אבל הרעיון הוא לכתוב בכל שנה יצירה נוספת בנושא השבוע – כל שנה בשבוע אחר. זה כמו תבנית של עוגה שכל פעם יוצקים אליה עוגה אחרת. מעניין אותנו לכתוב את המוזיקה על פי הדרך שבה אנחנו תופסים את הזמן המשתנה. הזמן האורבני הוא זמן עמוס ודחוס מאוד, עם המון פרטים וריגושים, עליות וירידות, ואנחנו מנסים ללמוד את הזמן הזה גם ביחס למקום הזה, במדינת ישראל".

 

 

 

קצב נגד הרמוניה

 

את השם "ארמון בזמן" הם אימצו מהכינוי של אברהם יהושע השל ליום השבת. את עבודתו של השל הם פגשו במהלך העבודה על היצירה. בהקדמה לספרו "השבת" כותב השל את הדברים הבאים:

 

"אנו יודעים כיצד לנהל את המרחב ולהשתמש בו, אך אין אנו יודעים מה לעשות עם הזמן, מלבד להפוך אותו לשרת של המרחב. רוב זמננו מוקדש לשמירה על 'דברים' המתקיימים במרחב. כתוצאה מכך, אנו סובלים מאימה ומחרדה עמוקה מפני הזמן, ומתייצבים מוכי תימהון כאשר אנחנו נאלצים להתמודד עם הזמן פנים אל פנים".

 

אבל מה קורה כשאנחנו כן מוכנים לפגוש את הזמן פנים אל פנים? דסקל ונאמן היו מעוניינים בדיוק במפגש הזה – להישיר מבט אל הזמן הזה בעולם שלנו ולבחון אותו. השל רואה במפגש הזה את תכלית החיים, את מה שמעניק להם משמעות. ולדעתו, המפגש הזה מתרחש בשבת, כי השבת היא ההיפוך של יחסי זמן ומרחב: במקום שהזמן יוקדש למרחב, בשבת המרחב הוא אמצעי לקדושת הזמן. לכן השל מכנה את השבת "ארמון בזמן". ביהדות קודש וחול הם מושגים כרונולוגיים ולא גיאוגרפים. והזמן הקדוש, השבת, הוא פסגת החיים ותכלית הבריאה.

 

לשבת יש ביטוי מוזיקלי בתוך היצירה? הקצב של המוזיקה משתנה?

דסקל: "כן, וביצירה שלנו זה לא שינוי קטן. נגיד, ביום שבת יכולים להיות עשר שניות של הפסקה בין צליל אחד לשני, ובמהלך השבוע זה הרבה יותר מהיר".

 

שלו: "ואי אפשר לצפות את זה. השבת מייצרת מחזוריות, אבל אתה לא יודע מתי זה מגיע, ומשום שאתה לא מרגיש מתי זה מגיע, אתה חייב להיות בקבלה מוחלטת – זו חלק מההוויה של השבת. כשתוך כדי השבת אתה מתמודד עם מי שהיית באותו השבוע, עם מה שאגרת ואגרת, זה קצת מתפוצץ לך, כי יש עוד שאריות של כל השבוע, ואתה עובר תהליך של לשחרר את זה. ואם אתה רק יושב, אם לא נגעת באינסוף, אז לא חווית את השבת. אם לא עברת משהו שהוא שונה במהות, אז לא עברת באמת שבת. יש בשבת איזה רגע שקשה לשים עליו את האצבע, ואתה מרגיש איזה אוויר או הוויה שאין לה זמן. זה הרי ברור שאנחנו לא באמת משתפרים ככל שאנחנו מספיקים יותר, ורואים את זה בכל מקום. יש ניסיון ביצירה לפרק את הקצב הזה".

 

מתוך חזרה של "ארמון בזמן" למופע בבית אבי חי ב-20.8

 

יש גם הבחנה הרמונית בין ימי השבוע לשבת, או שזו רק הבחנה קצבית?

דסקל פוצח בשיעור תיאוריה מזורז. "יש הבחנה בין קצב להרמוניה. לפני כן צריך להבין שיש הרמוניה בין אנשים – הרמוניה כתחושה סימביוטית בין כמה גורמים; והרמוניה במוזיקה, שזה יחס בין יותר משני קווים מלודיים שמייצרים הרמוניה. זה קשור לתרבות של מודוסים וסולמות, או בתרבויות אחרות למקאמים. במוזיקה של הכנסייה בימי הביניים היו שבעה מודוסים עם שבעה צלילים, וכיום נותרו לנו בעיקר שניים מהם - המודוס המז'ורי והמודוס המינורי, שעובדים על מתח ופתרון, משהו מתוח שנפתר למשהו שמרגיש כמו בית.

 

"קצב זה משהו אחר. קצב מדבר על היחס בין שני רגעים בזמן, אחד מול האחר. והרמוניה זה הקשר בין כמה קולות בזמן נתון. קצב זה על זמן רץ, יחס בין שתי נקודות בזמן, זה זמן אופקי, והרמוניה זה זמן אנכי".

 

תקשר לי את זה לשבת. אמרת מתח ופתרון, זמן אופקי וזמן אנכי, יחס קצבי ויחס הרמוני.

"אם אנחנו הולכים על צירי הזמן, זה נורא מתקשר, כי בעיניי, היצירה מדברת על שני הדברים – על ההבדל בין שני סוגים של זמן - אחד דחוס ואחד מפורר - ואלה תחושות שונות, גם קצבית וגם הרמונית. והיא מדברת גם על העניין של ציר הזמן בחיים, שרוב החיים שלנו הם כאלה, וחלק מהחיים שלנו הם כאלה".

 

קריאה נוספת: אריאל הורוביץ על הרלוונטיות של אברהם יהושע השל לאקטואליה הישראלית 

 

אמנות קונספטואלית 

 

מתן דסקל (27) גדל בירושלים ולמד בה בתור ילד בתיכון של האקדמיה. הוא התחיל את דרכו במחול ומגדיר את עצמו רקדן. לפני כמה שנים התפרסם בתוכנית "נולד לרקוד", שם הגיע עד שמינית הגמר, והוכיח את כישרונו כשמיד לאחר מכן התקבל גם ללהקת בת שבע והוכתר כפוטנציאל להיות הכוכב הצעיר הבא של עולם המחול.

 

מלבד עם בת שבע, הוא עבד עם כוריאוגרפים נוספים ובד בבד עסק במוזיקה. בשלב מסוים החליט ללכת ללמוד ברימון, והיום הוא לומד תואר ראשון בקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בירושלים. בעברו גם שנת לימודי קומפוזיציה בברצלונה, בבית הספר ESMUC. "אני תמיד משלב בין מחול ומוזיקה: או שאני כותב מוזיקה ליצירות מחול, או שפשוט יהיה 'מחול' במה שאני כותב".

 

שלו נאמן (27) גדל בחיפה ולמד אמנות פלסטית ואדריכלות, אבל טיול בדרום אמריקה עם תוף צמוד הוביל אותו ללמוד ולהתעמק בעולם המקצבים, וכשחזר, נרשם ללימודי כלי הקשה ברימון, במגמת ביצוע. "השתתפתי בהרבה אנסמבלים, ומאוד עניין אותי לעבוד עם אנשים. השתתפתי בכל הפרויקטים בלימודים, ופעם אחרי פעם במהלך השנים האלה, ראיתי המון סוגים של עבודה, וזה עניין אותי איך מוזיקה נוצרת שלא מתווים ומידע, אלא מאנשים ומההתנהלות שלהם ביחד".

 

מאז הקים כבר כמה הרכבים שאיתם הוא עדיין עובד. לפני כמה שנים הם הכירו במהלך שיעור הפקה ברימון. אסף, חבר שלישי שכיום הוא נגן המחשב של התזמורת, גם היה איתם באותו השיעור. הם אהבו את התרגילים שהם קיבלו והתחברו.  

 

איך נולד הרעיון להקים תזמורת? זה מהלך גרנדיוזי שדורש המון תעצומות נפש ומשאבים, לא?

"בשלב מסוים בלימודים, מתן השמיע לי כמה יצירות מוזיקליות מהתזמורת הניו יורקית של מיגל, נגן ויולה קלאסי שחבר להיפ הופ הניו יורקי והביא את הנגנים ואת הזמרים הכי טובים. זה היה נשמע מטורף, וזה יצירתי בקטע אחר ומאוד מעניין. אמרנו 'בוא נעשה את זה גם בארץ'. אני דחפתי יותר לכיוון של למצוא קונספט שיחבר את זה לישראל, כי לא האמנתי שזה אפשרי, שאני והוא, שני סטודנטים, יכולים להקים תזמורת. הסתובבנו עם הרעיון כמה חודשים, אפילו התחלנו לכתוב, אבל לא היה לנו קונספט. ואז חיפשנו משהו שיחבר לנו מוזיקה שחורה ויהדות. הלכתי לרב גוגל וכתבתי 'Black' ו 'Jewish', ועלתה התמונה של השל, שצועד עם מרטין לותר קינג, עם שרשרת פרחים, ואמרתי 'וואו'. מיד חיפשנו עליו מידע והגענו לספר 'השבת'".

 

דסקל מוסיף: "מה שמדהים הוא שבאותו השלב, בלי קשר להשל, דיברנו על כך שנעשה יצירה שמדברת על השבוע. חשבנו על תקליטים קונספטואליים ורצינו לעשות משהו שעוסק בימים של השבוע מבחינה מוזיקלית".

 

מה בא קודם, הקונספט, היצירה, ההרכב?

דקסל: "התחלנו לכתוב קטעים, נתנו זה לזה שיעורי בית. למשל, אני אמרתי לשלו שעכשיו הוא צריך לכתוב קטע שהמיתרים משמשים גרוב למשהו אחר. נתנו משימות זה לזה והתחילו לצאת סקיצות. גם ההחלטה שלי ללכת לאקדמיה היתה קשורה לתזמורת, כי אקדמיה יותר קשורה לתזמורת, ורימון זה יותר רית'ם סקשן. ואז, אחרי שהיה לנו מקבץ של קטעים, אמרנו 'אוקיי, עוד חצי שנה נקליט שני קטעים כדי שיהיה לנו כרטיס ביקור', ואז עם הדד-ליין הזה התחילו הטלפונים לחברים ולמוזיקאים שרצינו לעבוד איתם. צריך קלרנית, צריך כנר, ואספנו אותם. יש 23 נגנים, וזה חברה שלנו שבהתחלה התנדבו, והיום אנחנו רוצים שזה יהיה מתוקצב".

איך מלחינים שבוע?

נאמן: "אמרנו שנתחיל את המופע במוצ"ש, כשהקהל מגיע עם האווירה של אחרי שבת, ועל הבמה רק נגן או שניים יעשו משהו עדין, ואז נסחוף אותם פנימה לתוך השבוע; נזרוק אותם לתוך יום ראשון ונגלגל אותם בתוך השבוע וננגן כל מיני נושאים מחזוריים שנוגעים בהוויה המטורפת של החיים האורבניים. ואז, חמישי בערב, שישי בבוקר, שישי אחר הצהריים. לנסות להכיל את זה במוזיקה, ואז להגיע שוב לאותה הנקודה של מוצ"ש ולסגור את המעגל, כדי שמי שמקשיב יוכל לשאול את עצמו, מה היה כאן, מה שונה השבוע שמתחיל מהשבוע שהסתיים. ואז תוך כדי התכנון הזה, גילינו את השל ואמרנו 'זה האיש שלנו'".

 

תנועת ההאטה

 

בדרך כלל מגיעים להשל מלימודי יהדות ופילוסופיה. איך היתה לכם הפגישה איתו?

"הרגשנו שהשל מדבר לחילונים בדיוק באותה הרמה. הוא מדבר לשחורים כמו ללבנים. יש משהו בכתיבה שלו שהוא כל כך חוצה גבולות, שאמרנו שאת התכנים האלה אפשר וכדאי להגיד לעולם באריזה מוזיקלית וחווייתית מהודרת. הרגשנו שיש כאן מה לתת גם לדור הצעיר וגם לדור היותר מבוגר, וזה גם התחבר לנו עם השילוב בין הקלאסי והחדש. יש כאן משהו גם למשפחה, גם לצעירים, גם לדתיים וגם לחילונים".

 

דסקל מוסיף: "הוא גם כותב בצורה מאוד פואטית. הרגשתי שאני קורא ספר שירה".

 

המפגש עם רעיונות השבת של השל גם השפיע על אופן הכתיבה, נוסף על התוכן של מה שכתבתם?

"לי יש דוגמה דווקא", דסקל רץ לחדר השינה (שהוא גם חדר העבודה שלו) וחוזר עם כמה בריסטולים מודבקים, ועליהם עשרות רצועות של כתיבת תווים. "את כל היצירה אנחנו כותבים בתוכנות מחשב, ואת הקטעים של שבת היה לי חשוב לכתוב בעיפרון בחדר, עם מחק וסרגל. בעיניי זו דוגמה לאופן שבו השבת נכנסה לכתיבה שלי. מבחינת הגישה של הכתיבה, להאט, סבלנות, משהו עתיק, נייר, עיפרון".

 

ומעבר ללימוד של השבת בשביל היצירה המוזיקלית, האם התעורר או נבט בכם רצון להעמיק את ההבנה בשבת מבחינה רוחנית בחייכם האישיים?

דסקל: "כן. כן".

 

מרטין לותר קינג עם השל

 

וקצת יותר בהרחבה?

נאמן: "הצוות של ארמון בזמן מאוד בלחץ של זמן. מה שחסר לנו זה זמן כדי לסיים את היצירה כדי להגיע לקהלים שמעניינים אותנו, וזה בהכרח לא נותן לנו, לי אישית, את מרווח הנשימה שהייתי צריך בכתיבה של יצירה כזאת. לי אישית זה קצת קשה, להיות כל הזמן סביב הדבר הזה, להצליח לבנות את זה, לעמוד בדד-ליין, וזה גורם לי נורא לרצות את הרגעים המעטים שבהם אני מצליח לנקות את זה ממני ולנסות להשתמש בדבר הזה שאני מקבל, בשבת. לשמור את השבת לא ממקום דתי, אלא ממקום רוחני, ואני יודע שבעיקר אחרי ההשקה יהיה לי זמן לשבת ולראות את הדברים לא זזים ולהבין יותר לעומק את התהליך הזה שקרה כאן". 

 

לחצו כאן לדף ההדסטרט של ארמון בזמן 

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

Model.Data.ShopItem : 0 8