ילדי אור הירח: על הצגת הפולחן שמשגעת את ילדי ירושלים

סדרת ההצגות "אגדות הלבנה", שבשנה וחצי האחרונות מוצגות בבית אבי חי מדי חודש עברי, נהפכה עם הזמן לאירוע פולחני לקהל ילדים קבוע, שאינו מחמיץ שום הופעה. ההצגות כוללות זוג דמויות קבועות וחביבות, סה והר, שמשמשים האחראים על תלייתו של הירח בשמים מדי לילה. כל הצגה נפתחת בשירם של סַה והַר, שבו הם מציגים את עצמם, ולאחר מכן, תוך כדי ההכנות לתליית הירח, השניים מגוללים לפני הילדים סיפור עַם יהודי כלשהו הקשור לאותו החודש, והם עצמם משחקים את הדמויות בגרסתו המומחזת. הפורמט של אלמנט עלילתי קבוע בצד אלמנט עלילתי משתנה הוא – כמתברר – מתכון מצוין ליצירת קהל מעריצים אדוק.

 

"רגע לפני שמתחילה ההצגה, כשהאולם חשוך לגמרי, אני אוהבת לעמוד מאחורי הקלעים ולהקשיב לילדים בשורות הראשונות", מספרת השחקנית גלית צברי, שמגלמת את דמותה של סה. "אני שומעת אותם לוחשים 'הנה סה עומדת לבוא. היא תבוא משם!', ואז, כשאני מתחילה לשיר, הם מצטרפים אליי ומכירים כל מילה. כמה מהם ממש בקיאים בניואנסים של השיר, יודעים בדיוק איך סה שרה ואיך הר אוהב לזוז על הבמה".

 

"נוצרה קבוצה של ילדים שמגיעים מדי חודש, וחלקם מאוד סקרנים לגבי הפער בין הדמות של סה ובין העובדה שמאחוריה יש שחקנית שנפרדת מהדמות. לא פעם יצא שבסוף ההצגה, בזמן שאני מתארגנת לזוז הביתה, אני שומעת אותם שואלים את ההורים 'רגע, אבל לאן סה נעלמה?'. ילד אחד, שהוא באמת מהעוקבים הנאמנים שלנו, אפילו פיסל דמויות קטנות של סה והר בפלסטלינה".

 

קריאה נוספת: מדוע קשה כל כך ליצור תוכן איכותי לילדים?

 

שינויים בהרכב הירח

 

הדינמיקה שהתפתחה סביב "אגדות הלבנה" היא מעין גרסה ילדית של תופעת ההערצה לסרט הפולחן "מופע הקולנוע של רוקי". מדובר בקומדיית אימה מוזיקלית בעלת אלמנטים גותיים וסאטיריים, שעם השנים קיבצה סביבה עדת מעריצים שנוהגים להגיע להקרנות, תוך שהם מחופשים לדמויות, מדקלמים יחד איתן את הדיאלוגים ומצטרפים בקול גדול לשירים. כמו מעריצי הסרט, גם קהל המעריצים של "אגדות הלבנה" מגוון למדי. כחצי שעה לפני המופע, הם מתאספים באכסדרת הכניסה של תיאטרון ח'-7 שבמרתפי בית אבי חי, ואפשר לזהות ביניהם בנים ובנות, חילונים ודתיים, כיפות סרוגות וחרדים. למרות ההבדלים ביניהם, הם התאחדו סביב החיבה לקפיצה על הפוּפים הרכים שמוצבים בכניסה לתיאטרון. ברכי ליפשיץ, הבמאית והיוצרת של סדרת ההצגות, טוענת שהדבר המשותף לרוב הילדים הוא היותם ירושלמים, אבל היא מספרת גם ש "יש גם כאלה שמגיעים מחוץ לעיר".

 

מתוך סדרת ההצגות "אגדות הלבנה". צילום: מעוז ויסטוך

 

 

איך נולד הקונספט ומה עומד מאחוריו?

"הרעיון היה להרים הצגות שקשורות ללוח השנה העברי במטרה לחבר את הילדים אליו ולסיפורים שקשורים בו. לקחנו סיפורי עם יהודיים - סיפורים שעוברים מדור לדור זה מאות שנים ואין להם מחבר ספציפי. אלה יכולים להיות סיפורים תלמודיים, חסידיים, סיפורים של הרבי נחמן מברסלב ועוד. העיקרון הוא שהסיפור יהיה קשור לחודש הרלוונטי. ההצגה של אב, למשל, עסקה בסיפור אהבה שמתקשר לחג האהבה היהודי בט"ו באב; בסיון יש לנו סיפור שקשור לקציר; בשבט - סיפור על טבע שרבים מכירים: 'עכבר העיר ועכבר הכפר'; בתשרי - סיפור שעוסק בצדק; ובכסלו - סיפור שעוסק באור.

 

"המחזאית רוני ברודצקי, שהיתה שותפה לפיתוח הסדרה, הגתה את הרעיון לדמויותיהם של סה והר, זוג נחמד שמדי לילה תולה את הירח בשמים ובסופו מוריד אותו בחזרה, מה שרלוונטי לסיפור המסגרת, שהרי לוח השנה העברי נקבע על פי הירח. הסיפור שהם מספרים מדי חודש מגולם בירח, כך שבכל הצגה ניצב על הבמה גלגל גדול שמייצג את הירח, שמעוצב בכל פעם בהתאם לסיפור הרלוונטי".    

 

זוכרים לעָניין

 

השחקנים הקבועים ב"אגדות הלבנה" הם גלית צברי וערן קראוס, שמשתתפים גם בסדרת אירועי "קלבת שבת", שמשלבים מערכונים, שירים ולימוד של תכנים יהודיים. לפעמים מצטרפים אליהם שחקנים נוספים בשלב שבו הם ממחיזים את הסיפור החודשי, כמו במקרה של הסיפור על "בת שלמה" בחודש אב, שלטובתו צורף השחקן נועם רוברשטיין.

 

צילום: מעוז ויסטוך

 

מדובר באגדה יפה שעוסקת בקשר בין אהבה לדטרמיניזם ומזכירה לנו עד כמה הבחירה במי להתאהב קשורה לא פעם ברצון לעשות את הדבר ההפוך ממה שההורים מצפים שתעשה. צברי מגלמת את בתו היפה והרווקה של המלך שלמה (הוברשטיין), שמחליט להגלותה לאי בודד לאחר שצפה בכוכבים וראה שעתידה של בתו מנבא לה חתונה עם בחור עני. הוא מפקיד את יועצו התוכי (קראוס) לשמור עליה, עת שהיא כלואה בבית מבודד באי המרוחק, אלא שלמרות ניסיונותיו למנוע את הבלתי נמנע, היא מתאהבת בסופו של דבר בנווד חסר כול שמגיע לאי במקרה עם הרפסודה שלו ומשחרר אותה מהמגדל. "זה סיפור שמופיע במקורות, וביאליק עשה לו אדפטציה מודרנית", מספרת ליפשיץ, "ואנחנו קראנו את הגרסאות השונות ויצרנו אחת משלנו. בסיפור המקורי של בת שלמה הבחור שמציל אותה מהאי הוא תלמיד חכם, אבל חשבנו שילדים יחשבו שדמות של נווד תהיה מעניינת יותר".

   

איך העוקץ של הסיפורים הללו לא מתעמעם למרות פער הדורות?

"פער הדורות לא ממש מורגש. כל סיפור טוב עובד תמיד, לא משנה מתי הוא נכתב. כיוצרים, אנחנו מודעים מאוד לקהל שלנו וזוכרים תמיד לעניין אותם. אחד הדברים שחשובים לי שיקרו זה שהילדים יבואו במגע עם התכנים היהודיים האלה, שקיימים בתרבות שלנו מאות שנים. המפגש איתם מעשיר את עולם הדימויים שלהם, ואולי בעוד כמה שנים, כשהם יקראו תלמוד ופתאום ייתקלו בסיפור כלשהו שוב, הם ייזכרו בו מההצגה".

       

מה מאפיין כתיבת תיאטרון לילדים, להבדיל מתיאטרון למבוגרים?

"כתיבה לילדים חייבת להיות קודם כול מובנת, כי אם הם לא יבינו, הם יאבדו עניין. אני מכבדת את הילדים ומקפידה לא להתייחס אליהם בהתנשאות. חשוב שנתעסק בדמויות שמעניינות גם אותנו, היוצרים, ולכן יוצא שכמעט אין בהצגות האלה דמויות של ילדים – ועדיין, הקהל מתעניין".

 

צברי מספרת שכשחקנית, היא משתדלת להימנע מלהזכיר לעצמה שהקהל שלה מורכב מילדים ולא ממבוגרים. "באותו האופן שבו אין משחק קומי ומשחק דרמתי, אלא פשוט משחק טוב", היא מסבירה, "ככה גם אין משחק לילדים לעומת משחק למבוגרים. הכי חשוב זה להיות נאמנה לדמות ולא להיטמטם בשביל הילדים; לא להוריד את הרמה למענם".  

  

Model.Data.ShopItem : 0 8