עיקור ההלכה הפורייה: תגובה לד"ר דניאל רוזנק

 ברצוני להניח ראשית כול את הקביעה הברורה שלמרות נטיית הסיבוב הנוכחי בדיון בענייני הטהרה לעלות לטונים רמים - שגם אני, בעוונותיי, לקחתי בה חלק – אין מנוס מלקבוע שהמתדיינים משני הצדדים רוצים רק את הטוב ביותר לעם ישראל ולכל אישה ואיש מקרבו, ומשייקבעו הדברים בלב בראשיתם, ישפיעו על הדיון עד אחריתם. עם זאת, יש לשים את הדברים על השולחן כהווייתם: אינני מכיר שום דרך הלכתית לעשות את השינויים שמציע ד"ר רוזנק בהלכה כפי שהיא בימינו.  

 

לחצו כאן לקריאת הטקסט המלא של ד"ר דניאל רוזנק

 

לא אעסוק בדיון על הסקירה הרפואית של ד"ר רוזנק ולא בדיון על פרטי ההלכה כפי שהציג אותם – הנושא כבר נדוש, ודעות שונות הושמעו ונסקרו שוב ושוב. ואולם, אין בכך משום הודאה בטיעונים שמציג רוזנק בתחום זה – התמחותו ומקורות המידע שלו ידועים, וטענות הפוכות לחלוטין כבר הושמעו מפי רופאים מומחים.

 

סימון הגבול של מסורת ההלכה

ישנם דיונים רבים בימינו שיש בהם דעות מיעוט ודעות רוב, סברות לכאן ולכאן, ולפעמים אפשר להיתלות מבחינה הלכתית אפילו בדעת יחיד, במקום שבו מצטרפים לה נימוקים וסיבות נוספות (סניפים) להקל. לא כך הדבר במקרה שלפנינו. למרות נוכחות טענותיו של ד"ר רוזנק בזירה זה יותר מעשור, אין עדיין אפילו רב אחד שתומך בטענות ובשינוי ההלכתי המוצע, ולדעתי גם לא יהיה.

 

הרב הכט

 

ההלכה המסורה בידינו היא דבר גמיש, דינמי ופורה. אין מקרים במציאות שאי אפשר לסקור ולבדוק לאורה. הדיון הדינמי, רב הדמיון, והעיון ההלכתי הפורה מושכים את הלב לחובבי העיון ומאפשרים פסיקה פורצת דרך – מרחיקת לכת, במקרים מסוימים.

 

אבל עם זאת, ההלכה המסורה בידינו היא מסורת עתיקה וכבדה, שמרנית ויציבה, הנשענת על העקרונות והמצוות שנמסרו למשה בסיני, כפי שפורשו ונדרשו בזמן המשנה והגמרא וכפי שיושמו ונקבעו באלף וחמש מאות השנים שחלפו מאז חתימת התלמוד.

 

איך מיישבים בין שתי פניה של ההלכה? זוהי מלאכתם של הפוסקים, והיא עדינה מאין כמוה. זו הסיבה שיש מחלוקות בהלכה ושאיננו מסכימים על כל חידוש וחידוש, לא להחמיר ולא להקל.

 

קריאה נוספת: מיניות בחברה הדתית - אם לא נשאל, איך נדע?

 

הבחנה בין לכתחילה ובין דיעבד

אנו מיישמים את השמרנות בפסיקה הכללית, הרחבה, המשפיעה על נפש האומה ועל כוונותיה ועל הלימוד הכללי והפשוט. את הגמישות ההלכתית אנו מיישמים במקרים ייחודיים, מיוחדים, ובמקרים שבהם נוצרת מצוקה אישית חריפה ומיוחדת.

 

אתן כמה דוגמאות: הלכות בשר בחלב הן די ברורות וידועות, אך הן מכילות אפשרויות של הקלה בדיעבד, במקרים של הפסד מרובה ועוד. כך גם הגמישות המופלגת שאנו מציגים בענייני תכנון המשפחה: כל ההיתרים בתחום הזה הם בדיעבדיים ומצריכים סיבות ושיקולים משיקולים שונים. כאשר קוראים את ההלכה הפשוטה, כפי שהיא מוצגת ברמה התחילית, אין מקום כלל להתערבות במהלך הילודה הטבעי. אף על פי כן, למעשה, הפרקטיקה ההלכתית מוצאת את המענה ואת הטיפול ההלכתי הראוי לכל משפחה ולכל זוג.

 

לפי שיטת ד"ר רוזנק, היה צורך להשאיר בספרים רק את הדין הדיעבדי ביותר, המקל ביותר. אך אין זו דרך ההלכה. הדרך ההלכתית בפסיקה היא לכוון את ההנהגה הכללית, הציבורית, לזרם מרכזי והבטוח של הפסיקה לכתחילה ולהקל במקרי קצה לפי הצורך.

 

גם בענייני ביוץ מוקדם יש פתרונות הלכתיים רבים, המתווספים לפתרונות הרפואיים הרבים, לפי חומרת הבעיה ולפי הבנת המציאות המדויקת, אבל ההלכה הכללית לא זזה ממקומה.

 

דין שבעה נקיים

 

אחר הדברים האלה צריך להשיב את עניין ספירת שבעת הנקיים למקומו הראוי על הסקאלה ההלכתית. ידוע לכל רב - ועובדה שאין חולק בדבר - שאין כל מקום ובסיס ליצור הקלה במנהג הלכתי זה, שנכנס לפסיקה לכל הדעות ולכל השיטות עוד בשלב הראשוני של עיצוב ההלכה בראשית תקופת התלמוד.

 

דבר דומה לזה, העומד גם הוא לדיון, הוא צירוף נשים למניין. אני מעורב ומעורה עד למעלה ראש בדיון על הרחבת מקום הנשים בבית הכנסת ובחיי התורה וההלכה, ואין, ולדעתי גם לא יהיה, פתח שיאפשר צירוף נשים למניין לדבר שבקדושה.

 

 

התלמוד הבבלי. מאמץ היסטורי רב

 

עול מצוות

שמירת ההלכה היא עול, במובן של דבר מה שמקשה עלינו, שמוטל עלינו מגורם חיצוני ושיש לו מטרה ושאיפה שמעבר לנו.

 

הגדרת המרחב ההלכתי אינה מסורה בידי רבנים בלבד, וראוי לקיים את הדיון ההלכתי עם כל מי שמשייך את עצמו למרחב שומרי ההלכה. עם זאת, הצעתו של ד"ר רוזנק חורגת לחלוטין מן המרחב ההלכתי הקיים גם בהנמקותיה, גם בהצעת השינוי המעשי וגם בהשקפה הכללית שהיא מחילה על השיטה ההלכתית.

 

העולם היהודי הוא עולם קהילתי, וההלכה היא הלכה קהילתית, היינו, מתייחסת לקהל. הדבר נכון הן בממד ההיסטורי – של בניית ההלכה דור אחר דור ובמאמץ ההיסטורי הכרוך בשימורה - והן בממד המקומי: היא נועדה לשמר ולייצב קהל של שומרי מצוות. המעבר המוצע לשמירת מצוות יחידנית, איש לפי שכלו, בלי לתת משמעות להשכלה ולניסיון הרבני ובלי לתת משמעות לניסיון הדורות ולהכרעות ההיסטוריות, מביא לאנרכיה המפרקת את הקהל ואת הקהילה והוא בבחינת הפניית עורף לעולם היהודי, הנוכחי וההיסטורי.

 

כנות ואומץ

ד"ר רוזנק מקדיש את ספרו "להחזיר טהרה ליושנה" לאשתו ולילדיו, ואז גם לאלה:

 

"לכל האמיצים המביטים קדימה ללא חשש

להולכים בדרך ישרה על פי המוסר הטבעי

למאמינים בה' ובתורתו ובוטחים בכוונם לרצונו

ולכל אלה הלוקחים אחריות אישית על חייהם".

 

הרמזים המובלעים כאן ברורים. מי שמתנגד לגישתו של הד"ר רוזנק הוא פחדן וחששן, אינו הולך על פי המוסר הטבעי (מה זה?), אינו בוטח ביכולתו לכוון לרצון ה', ובוודאי אינו לוקח אחריות אישית על חייו. נדמה לי שבימינו הבחירה ללכת בדרך של הלכה, בדרך של קבלת המסורת השמורה לנו מדורי דורות (בהתאמות ובהתמודדות ראויה עם שינויי המציאות) היא המעשה האמיץ.

 

את איכותו של המוסר הטבעי אנו רואים יום יום, סביבנו ובמקומות רבים בעולם. טוב יותר להאמין בבורא עולם ובתורתו ולקבל את ההנחיה המוסרית שלהם - לא בעיניים עיוורות, לא כסומים בארובה, אבל מתוך כפיפת הרצון לחוכמת הדורות ולקבלת האל - מאשר להאמין באיכותו של מה שנדמה לנו כמוסר המוכתב בידי אופנות מתחלפות והשקפות של חול.

 

האם שומרי התורה אינם לוקחים אחריות אישית על חייהם ועל בחירותיהם, בעצם ההחלטה ללכת לכיוון של חיי תורה ושמירת הלכה בעולם של חלופות קיימות? הבחירה בקיום תורה ומצוות היא חופשית ומודעת יותר מאי פעם, והיא אמיצה ומוסרית יותר מאי פעם.

 

גם בעולם הרפואה, ובכל תחום מקצועי אחר, איננו חושבים שחובבנים וחדשים בתחום יודעים "לכוון לרצון הרפואה" או "לכוון  לרצון הפיזיקה". גם בתחומים אלה יש צורך בהעמקה ובלימוד לפני שיש לאדם יכולת הבנה משמעותית היכולה להביא לשינוי, אפילו קטן, בתחום התמחותו. האם תורת ה', האם ההלכה קטנה מתחומים אלה? דונו איתנו על ההלכה. הציגו לפנינו אתגרים, בעיות, שאלות ומקרי קצה. אל תשליכו את כל עולם ההלכה מאחורי גבכם.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 8