הגויים שחולמים להיות יהודים: בני נח הצדיקים, קבוצה של נוצרים לשעבר, נשבעים בשם היהדות האורתודוקסית

מאחורי הפודיום עמד אדם עם זקן קוצני, כיפה על ראשו, משקפיים עגולים על אפו, והרצה על פרשת השבוע באנפוף דרומי. הוא לא היה רב. הוא אפילו לא היה יהודי. מולו ישב קהל של כ-20 איש, מסודר בשורות, והקשיב בתשומת לב. מקצתם לבשו כיסויי ראש ושמלות שמתאימות לחתונה; אחרים נראו כאילו באו מהרחוב. איש אחד הציג לראווה קעקועי צוואר והרחבות אוזניים.

 

הייתי האדם היהודי היחיד בחדר, אבל חוץ ממני, כולם היו שם כדי ללמוד תורה. אני הייתי שם כדי ללמוד אותם.

 

הם קוראים לעצמם בני נח הצדיקים: לא-יהודים המאמינים ביהדות האורתודוכסית. על פי התיאולוגיה היהודית, יש 613 מצוות שלהן חייבים היהודים לציית, ושבע נוספות שמיועדות לבני נח – קרי, כל שאר בני האדם בעולם. המצוות הן: איסור עבודה זרה [עבודת אלילים]; ברכת השם [איסור על קללת שם האל]; שפיכות דמים [איסור רצח]; איסור גילוי עריות, ניאוף, מעשה סדום או משכב בהמה; איסור גזל [איסור על גנבה]; איסור אכילת איבר מן החי [יש להמית את בעל החיים טרם אכילתו]; ומצוות דיינים [הקמת מערכת משפט].

 

שבעת מצוות בני נח, שנגזרות מקטעים בתורה, נמנו בתלמוד. בימי ביניים, קרא הרמב"ם לשמירתן גם בידי לא-יהודים, וכתב, "כל מי שמקבל על עצמו ומקיים בזהירות את שבע המצוות הוא מבין החסידים של אומות העולם ויש לו מקום בעולם הבא". אלא שהרעיון מעולם לא תפס תאוצה של ממש בקרב לא-יהודים.

 

לפחות לא עד לפני כ-40 שנה, כשמנחם מנדל שניאורסון, הוא הרבי מליובבטיש, הרב הגדול של חב"ד, החלק להשיק קמפיין בני נח גלובלי, שבמהלכו כתב והרצה על הצורך בקהילות צדיקות של בני נח, מתוך אמונה בכך ששמירה על מצוות בני נח תוביל לשלום ולהבנה ותחיש את ביאת המשיח.

 

היו כמה לא-יהודים שהקשיבו לו. מעטים, אבל היו. כך לדוגמה, בשנת 1987, חתם הנשיא דאז רייגן על כרוז המפאר את "המסורת ההיסטורית של ערכים ועקרונות אתיים, אשר היו הסלע של החברה משחר הציביליזציה. באותה עת הם היו ידועים כשבעת מצוות בני נוח, שהועברו מאלוהים למשה במעמד הר סיני".

 

כיום מקיפה חסידות בני נח קהילות רבות ברחבי העולם, בעיקר בבריטניה, בפיליפינים, בדרום אמריקה, בניגריה, ברוסיה ובארצות הברית. לדברי הרב מיכאל שולמן, שמנהל את אתר האינטרנט של בני נח AskNoah.org, הקהילה המפותחת ביותר היא כנראה זו שבפיליפינים, שמונה יותר מאלף מבוגרים וילדים המתגוררים באסופה של עיירות חקלאיות. הם מפעילים בתי ספר לעברית, מפגשי קהילה, ויש להם אפילו פסגה לאומית.

 

קריאה  נוספת: סקירה קצרה על הפרישה הגלובלית של בני נח

 

כמו ארכיאולוגיה

 

הקבוצה שבה ביקרתי, הנקראת נתיב, היא קהילה שוקקת חיים המונה 40 חברים וממוקמת בהאמבל, טקסס. בארצות הברית טקסס היא המרכז של קהילות בני נח. מקצת חברי הקהילה נוסעים יותר משעתיים לכל כיוון, פעמיים או שלוש בשבוע, כדי לבוא לשיעורים. הם מקיימים את מצוות בני נח, אבל גם לוקחים את הרעיון צעד קדימה, ואף משתדלים לקיים מצוות נוספות וללמוד דברים נוספים מהיהדות. המבוגרים הכינו ארוחה משותפת במטבח בזמן שהילדים התרוצצו. האדם בעל קעקועי הצוואר הראה לכולם את הציור הקבליסטי שצייר וניסה למכור אותו לקהל.

 

אבל האירוע המרכזי היה הרצאתו של רוד בראיינט על הפרשה שבה משה (בראיינט משתמש בשמו העברי - Moshe) מכה במצרי על שום שהרביץ לעברי. זה סיפור מוכר, אבל בראיינט עשה עליו ספין בסגנון בני נוח. הוא הדגיש כיצד עמד משה על מה שהוא הבין כצודק, על אף ההמונים סביבו, שביקשו רק למלא אחר הסטטוס קוו.

 

כמו משה, אמר בראיינט, כך גם בני נח נאבקים למען מה שהם מאמינים בו, למרות היותם מוקפים בבני משפחה וחברים נוצרים. בניגוד לסובבים אותם, בני נח אינם מזדהים כנוצרים. הרגשות שלהם ביחס לנצרות ולישו נעים על הספקטרום שבין האמירה "לכל הדתות יש משהו להציע" ובין זלזול אמיתי. הם ויתרו על מה שהם רואים כעבודת אלילים כדי ללכת אחר התיאולוגיה היהודית.

  

 

קהילת בני נח בטקסס. היהדות מעניקה תחושה מחודשת של שלווה

 

בראיינט לא תמיד לימד תורה; בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה הוא היה כומר פנטקוסטלי בצבא. הוא הקים קבוצת למידה קטנה בביתו, וזו הלכה וגדלה עד שלבסוף עברה לכנסייה. בערך באותו הזמן החל בראיינט למצוא סתירות בכתובים הנוצריים, ובעקבותיהן התחיל לחפור במקורות ההיסטוריים.   

 

"זה היה כמו ארכיאולוגיה", נזכר בראיינט.

 

ככל שהקבוצה שלו גדלה, כך גדל גם חוסר הנחת שלו: הוא היה אחראי לחיים הרוחניים של כל האנשים האלו, והוא לימד אותם דברים שלא האמין בהם. כשאנשים ביקשו ממנו להרצות על פסוקים הנוגעים לישו, הוא החל לתרץ תירוצים. "הוא היה עונה משהו בסגנון 'זה ארוך מדי'", נזכר אחד מחברי הקבוצה הנוצרית לשעבר.

 

בראיינט החל ללמד את התורה מפרספקטיבה יהודית לקבוצות קטנות. בשלב כלשהו הגיע ללמוד אצלו אדם ששמו אריליו נבארו, שהתמודד עם ספקות דומים ביחס לנצרות. נבארו לקח יום אחד את בראיינט הצדה ואמר לו בשקט: "אני לא חושב שישו הוא אלוהים". הוא היה די בטוח שיזרקו אותו מהקבוצה.

 

להפתעתו בראיינט השיב: "גם אני לא".

 

בסופו של דבר, נהיה די ברור שבראיינט לא יכול להיות יותר חלק מהכנסייה, והוא עזב, או סולק - תלוי את מי שואלים. כנראה שילוב בין השניים. כך או כך, הוא מצא את עצמו בלי עבודה. "אוקיי, השם [כך במקור; המתרגמת], חוש הומור מוזר יש לך", הוא נזכר שחשב. "עכשיו אני באמת צריך לסמוך עליך".

 

הוא התחיל לתקשר עם רבנים שהושפעו ממשנתו של הרבי מליובוויטיש על בני נח, והוא למד על חסידי אומות העולם ועל שבעת מצוות בני נח. בסופו של דבר, בשנת 2010, הוא ייסד את נתיב, קהילה שממשיכה לגדול מאז בהתמדה.

 

לא נוצרים, אז מה כן?

 

אף על פי שאינם מזדהים כיהודים, בראיינט ואנשים נוספים שגילו את קהילת בני נח אוהבים מאוד את היהדות: את הדגש ששמים בה על שאילת שאלות תחת הציות העיוור לכומר, את המסורות, את הקפדנות האינטלקטואלית, את ההוראות המעמיקות שהיא מספקת לשמירה על יחסי משפחה. אך מעל לכול, הם אומרים, היהדות מעניקה להם תחושה מחודשת של שלווה. "זה מעניק לי דרך חדשה לנשום לפני אלוהים", אמרה איירין גריפין, חברת קהילת נתיב.

 

הסיפור הטיפוסי נשמע ככה: אדם מתחיל את דרכו כנוצרי (עדיין לא יצא לי לפגוש מישהו שהגיע לבני נח מדת אחרת. בראיינט סיפר שילדה מוסלמית אחת נהגה לבוא למפגשים, אבל משפחתה גילתה על כך ושמה לזה סוף). בהמשך, מחפשי הדרך הללו מתחילים למצוא סתירות בין כתבי הקודש ובין משנתם של הכמרים. הם מתחילים לשאול שאלות שהמנהיגים הדתיים שלהם אינם יכולים לענות עליהן לשביעות רצונם, כמו: "למה איננו שומרים שבת?", "למה תינוקות צריכים להיטבל?", "אם התנ"ך אומר שאלוהים הוא אחד, למה יש לנו את השילוש הקדוש?". וכן הלאה.

 

 

כך מתחיל לו המסע אל עבר סוג שונה של נצרות. חלק ממחפשי הדרך נהיים לאדוונטיסטים של היום השביעי, שמצייתים למצוות הברית הישנה. רבים, באופן מפתיע, מצטרפים ליהדות המשיחית [קבוצה נוצרית שמאמיניה מזדהים כיהודים], אשר נהפכת לקרש קפיצה לכיוון של יהדות מסורתית יותר. נראה שיהודים למען ישו יכולים, לעתים, להוביל נוצרים אל עבר היהדות ולא, כמו בדרך כלל, להוביל יהודים לנצרות.

 

בשלה מסוים רבים מהם עוזבים את הנצרות לחלוטין, מצב ששומט את הקרקע מתחת לרגליהם ומניח אותם מבולבלים וחסרי קהילה.

 

"אם אנחנו כבר לא נוצרים, אז מה אנחנו כן?", נזכרת שחשבה לעצמה דיאנה נבארו, אשתו של אריליו. היא גם נזכרת ברגע שבו גילתה שאלוהים הוא אחד בספר בראשית, כשעוד היתה בכנסייה הנוצרית הישנה שלה, בתקופה שהחלה לפקפק בשילוש הקדוש. היא קפצה, נרגשת, בוכה: "אלוהים הוא אחד!". הגברת שישבה לידה מלמלה "אני יודעת".

 

טינה זאקס כבר היתה חלק מהקבוצה של בראיינט בעת שהחלה לשאול שאלות, ובשל כך המעבר שלה מהנצרות לבני נח היה חלק יחסית. אבל לאחרים, כמו בני הזוג נבארו, הדרך לא היתה קלה: הם ויתרו על הנצרות ומצאו את עצמם כמו דמויות מסרט מצויר שנפלו מצוק ונותרו בלי קרקע מוצקה תחת רגליהם.

 

יצאתי מהמטריקס

 

אף על פי שהוא ואשתו ג'קי הם בני נח כרגע, ריצ'רד וואר כלל לא היה דתי קודם לכן. "הוא לא נתן לי להטביל את התינוקות שלי!", זעפה ג'קי וואר, שגידלה עד לפני כמה שנים את ילדיה כקתולים. זה ודאי היה מקור גדול למתחים בחיי הנישואין של בני הזוג באותה עת; כעת התפעלתי מכמה לא רלוונטי כל זה.  

 

אריליו נבארו, חברו של ריצ'רד, הביא אותו לשיעור בנתיב, וריצ'רד נשבה בקסמי בני נח. "הרגשתי כאילו יצאתי מהמטריקס", הוא אמר, "והרגשתי קצת אבוד".

 

ג'קי הצטרפה מיד. משהו ביהדות משך אותה, אבל תהליך השינוי של בעלה היה אפילו בעל משמעות גדולה מכך. לפני זה הוא נאבק באלכוהוליזם, אבל תיאולוגיית בני נח שחררה אותו, באופן פרדוקסלי, באמצעות קריאתה לתת לו דין וחשבון. "מה שעשה את זה היה לראות את האלכוהוליזם לא כשטן, ולא כ'אני', אלא כמו משהו בתוכי", אמר ריצ'רד. היהדות לא עשתה דמוניזציה לאלכוהול, אלא הציעה דרך לחשוב על יצר הרע שנראתה לו הגיונית. "אלוהים מדבר אל אנשים באופן שגורם להם להקשיב", הוא אמר, "הייתי צריך פשוט לזוז מהדרך של עצמי".    

 

ג'קי מכסה את שיערה במטפחות צבעוניות שהיא מוצאת באתר wrapunzel.com, שהיא קהילה מקוונת של יהודים אורתודוקסיים. בתור חובבת אוכל, היא מנסה בקנאות להפוך את האוכל המקסיקני שהיא מבשלת בנתיב לכשר, אם כי הצ'ולנט נשאר בגדר אתגר מבחינתה. "רבים מאיתנו עדיין מגששים באפלה", היא אומרת.

 

כשהם הפכו לבני נח, אנשים סביב בני הזוג וואר לא הבינו ממש מה קרה, ורבים מהם בלבלו אותם עם מוסלמים. גם שלושת הבנות של בני הזוג היו מבולבלות מטבעו הפתאומי של השינוי שעבר על משפחתן ("נחשו מה, ילדים! אנחנו כבר לא קתולים יותר!"), אבל הן שמו לב שההורים שלהן נראים מאושרים יותר.

 

 

תמונת הרבי מילובביץ' בנתיבות (צילום: דורון הורוביץ)

 

מסעו של ריאן סמית אל חיקם של בני נוח היה שונה במידה ניכרת. כשישב בכלא בשנת 2009, הוא חלם שהוא צופה בחדשות והחזאי צופה שתהיה התלקחות סולארית שתגרום לטמפרטורות להגיע לכמאה מעלות. בחלום חיכה סמית שהכול יתחיל לבעור. ואז הוא ראה דמות כלשהי יוצאת מהשמים ואומרת, "אל תפחד, באתי לקחת את אנשיי הביתה". סמית החל לבכות בשנתו והתעורר.

 

אף שחונך כקתולי, סמית מעולם לא קרא ברצינות את התנ"ך לפני כן, אבל הרגע אחרי שהתעורר מחלום אפוקליפטי נראה לו כמו זמן טוב להתחיל. הוא התחיל לחקור דת באופן אובססיבי, ואפילו לימד את עצמו לקרוא בעברית, כדי שיוכל לקרוא בתורה. הוא יצר קשר עם שולמן, שממנו למד על בני נח, והחל ללמד אסירים אחרים את עקרונות בני נח, וכך הפך אותה לדת כלא קטנה. מבחינת סמית, ששוחרר מאז מבית הכלא ומתנדב כיום עם שולמן, בני נוח שינו הכול; הוא לא היה מוותר לפיכך על השהות שלו בכלא. "זה היה השיא של הקיום שלי", הוא אמר, "אני שמח שהלכתי לשם".

 

לימודים מקוונים עם רבי

 

כשם שהדרכים אל עבר בני נח מגוונות, כך גם המנהגים של חבריה. טינה זאקס היא חברת קהילת בני נח, ובעלה הוא יהודי חילוני. מבחינתה, להיות חלק מבני נח זה בעיקר ללכת לשיעורים בנתיב ולהדליק נרות בשבת. מצד שני, חברים אחרים בנתיב הם "חסידי בני נח", כפי שבראיינט, המנהיג של נתיב, נוהג לכנות אותם בבדיחות.

 

בני הזוג נבארו, לדוגמה, שומרים כשרות ושבת, ואריליו לומד באופן מקוון עם רבי. כשנפגשנו, דיאנה ענדה שרשרת עם סמל של עץ החיים הקבליסטי וסרט אדום סביב מפרק כף היד שלה. "זו תזכורת להימנע מלשון הרע", היא אומרת.

 

בני נח מעוררים תגובות מעורבות אצל יהודים דתיים. כשרק התחלתי לחקור את קהילת בני נח, שלח לי מייל רב אחד ואמר לי להימנע ממנהיג בני נח מסוים, בטענה שהמנהיג "מעיף את תורתו על הקיר כמו פסטה כדי לראות מה יידבק".

 

חלק מהרבנים הדגישו שבני נח אינם צריכים לבצע שום מצוות שמיועדות ליהודים; הם מצביעים על פרשנויות לפסוק מספר בראשית שעל פיהן אסור ללא-יהודים לשמור שבת. לדברי הרמב"ם:

 

"העיקרון הכללי המסדיר עניינים אלה הוא: אין להרשות [ללא יהודים] ליצור דת חדשה שמקורה ביהדות או ליצור לעצמם  מצוות המבוססות על החלטותיהם שלהם. או שיהפכו לגיורים צדיקים ויקבלו על עצמם את כל המצוות, או שיקיימו את המצוות שלהם [קוד בני נח] מבלי להוסיף או לגרוע מהן".

 

אריליו נבארו מבין את החששות הללו, אבל הוא לא מציית להן. "הרבה ברכות באות עם שמירת שבת, ואני לא רוצה להשאיר אותן על השולחן", הוא אמר, "ביליתי את רוב החיים שלי בלנהוג כך; אני לא רוצה לעשות את זה יותר. יש לי נשמה יהודית".

 

כל הרבנים ובני הנח ששוחחתי עמם הסכימו שלא חלה חובה על בני נח לשמור יותר משבעת המצוות. אבל האנשים שיוצאים למסע רוחני שמוביל אותם הרחק מהנצרות הם לא מהסוג שנוטה להסתפק בזה. הם רוצים לעשות יותר. "יצאנו ממצרים, ואנחנו יכולים לחוש בחום של היהדות", אמר בראיינט, "אנחנו לא רוצים רק להמשיך לנדוד במדבר".

 

בני הזוג נבארו, כמו כמה אחרים בנתיב, רוצים להתגייר. מה שמעכב בעדם אינו אמונה, אלא לוגיסטיקה: קשה לשמור על אורח חיים אורתודוקסי. אין בתי כנסת במרחק הליכה, והיהודים האורתודוקסים הקרובים ביותר גרים במרכז יוסטון. המעבר יהיה יקר; בתים עולים כפליים בעיר. זו הסיבה שרבים בנתיב רוצים להתחיל קהילה יהודית אורתודוקסית משלהם, שתהיה בעלת קשר אינטימי לבני נח.

 

אבל רוב בני נח אינם מביעים רצון להתגייר. הם אוהבים את הגמישות הטמונה בחוסר המחויבות לשמור את כל המצוות.

 

מדוע דווקא טקסס?

 

 

כשחברת גאלופ עשתה סקר בשנת 2004 בקרב 3,789 טקסנים, שהיו מדגם מייצג, רק 0.7 אחוזים מהם הזדהו כיהודים. אם כך, מדוע השתרשו אמונות בני נח דווקא כאן, גם אם בהיקף קטן? שמעתי מגוון רחב של תאוריות בנושא, שכללו בין היתר עצמאות טקסנית, מנהיגות מעולה או עודף של שכינה (נוכחות אלוהית נשית) במדינה.

 

בהתחשב במספר הגדול של בני נח באמריקה הלטינית ובאפריקה, שולמן העלה את הסברה שבמדינות שבהן הנצרות נכפתה על התושבים, המעבר לקהילות בני נח עשוי להתפרש כחלק מתהליך של השתחררות מעול הדיכוי. ואין ספק שקהילות בני נח צצות בעיקר במדינות נוצריות. אלא שהאימפריאליזם נוכח, פחות או יותר, בכל מקום.

 

ההסבר הטוב ביותר להתפשטות של בני נח טמון אפוא לא במרחב, אלא בזמן. לפני כמה עשרות שנים היו בני נח בדרך כלל אנשים יחידים, או אולי קבוצות של ארבעה-חמישה אנשים, שהגיעו למצוות בני נח בכוחות עצמם. "אנשים לא הכירו זה את זה ולא ידעו שקיימים עוד כמוהם", הסביר בראיינט.

 

אבל הודות לאינטרנט, בני נח הבינו שהם לא היו לבד. מחפשי הדת היו מסוגלים לפתע להשיג מידע על יהדות, ואתרים ייעודיים לבני נח החלו להופיע. המטה האמיתי של בני נח הוא לא בטקסס או בפיליפינים; הוא בשרתי האינטרנט. בראיינט מקבל באופן קבוע הודעות דוא"ל בנוסח: "אני שמח כל כך שמצאתי את הווידאו שלך. חשבתי שאני האדם היחיד בעולם שחי בדרך הזאת".  

 

כיוון שבני נח מפוזרים כל כך, זה עלול להיות קשה למצוא בן זוג או בת זוג; לא קל כל כך למצוא לא-יהודים שמקיימים אורח חיים יהודי. אז בני נח התחילו להקים אתרי היכרויות, כמו Soulmate Connections. שרי לקרוס, טקסנית אחרת, הכירה את בעלה דרך אתר כזה. "זה היה כאילו הכרנו זה את זה מאז ומתמיד", היא נזכרת.

 

רבים, כמובן, כבר היו נשואים לפני שנהפכו לבני נח, כמו פיטר וואל לוט, זוג שמרבה לפקוד את נתיב. שניהם התחנכו כנוצרים, אך כמבוגר, גילה פיטר שהוא למעשה ניצול שואה יהודי שאומץ בידי משפחה פולנית כתינוק. כשכבר היו נשואים, פיטר וואל התחילו ללמוד על היהדות, והם גילו שאנשים רבים בקהילה היהודית לא התייחסו לנישואים שלהם כתקפים. פתאום יהודים דתיים היו אומרים להם שאולי הם צריכים להתגרש. "זה היה מפחיד", אמרה ואל. פיטר הכיר את בראיינט בכנסייה והצטרף לקבוצת הלימוד שלו, שבסופו של דבר נהפכה לנתיב.

 

הם החליטו להישאר נשואים – "אלוהים חיבר בינינו למטרה הזאת", אמרה ואל. אבל החיים הסתבכו בדרכים אחרות. פיטר היה מרצה מעת לעת על חשיבותה של הסליחה לקבוצות בכנסייה, אבל ברגע שהודיע שנעשה יהודי מבחינה דתית, ההתקשרויות הללו יבשו. פעם אחת, לפני שפיטר הרצה, כומר שגילה שהוא יהודי הוריד אותו מהמכונית במקדונלדס והשאיר אותו שם למצוא את דרכו חזרה למלון שלו בעצמו.

 

פיטר וואל אינם לבד; נתיב היא סוג של קבוצת תמיכה לבני נח. "אנחנו נשארים יחד כי אין לנו ברירה", אמרה ג'קי וואר. המשפחה המורחבת בדרך כלל לא מבינה, וזה יוצר שסעים. ואל לוט פשוט לא סיפרה לאמה הנוצרייה הקשישה, בידיעה שזה ישבור את לבה. "לכבד אותה זה להשאיר אותה בעולם הקתולי הקטן שלה", היא אמרה.

 

רוב האנשים אינם מודעים כלל לקיומם של בני נח. בראיינט נזכר בפעם ההיא שקבוצה של בני נח מוואקו, טקסס, נסעה לטיול בישראל בסוכות, ומסיבה כלשהי, החליטה שזה יהיה רעיון מצוין לבקר בהר הבית. אדם מוסלמי ניגש אליהם.

 

"אתם יהודים?", שאל.

 

"לא", השיב אחד מבני נח, שנראה כמו חסיד, "אני בן נח".

 

"אתה אמריקאי?"

 

"לא, אני טקסני".

 

"אם כך, בסדר..."

 

כשבני נח מופיעים בבית חב"ד או בבתי כנסת ואומרים שהם רוצים ללמוד תורה, פעמים רבות מראים להם את הדלת.

 

"מה עם להיות אור לגויים?" שאל בראיינט, מנהיג נתיב, "איפה עוד הם יכולים ללמוד תורה? בכנסייה?".

 

דבר אחד ברור לגבי בני נח: הם ממש ממש רוצים להתקבל בידי היהודים.

 

"כולנו באנו מאדם וחווה", מציין סמית, "כולנו חלק מאותו עץ משפחתי. פשוט מדובר בעץ עם ענפים גדולים מאוד".

 

תרגום: דפני קסל

 

* אילנה א. שטראוס היא סופרת וקולנוענית שחיה בניו יורק. כתבה בין השאר ל"אטלנטיק מגזין" ול"וושינגטון פוסט"

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 8