העיסוק התכוף במוות והגורל המוצפן: על המיסטיקה של "זיכרון דברים"

"אביו של גולדמן מת באחד באפריל, ואילו גולדמן התאבד באחד בינואר". במילים הללו נפתחת אחת הקלאסיקות הספרותיות החשובות ביותר בספרות הישראלית – ספרו של יעקב שבתאי "זיכרון דברים". הספר ראה אור ב-1977, זמן קצר לאחר המהפך הפוליטי שהעלה את מנחם בגין לשלטון, מאורע היסטורי שהתלכד יפה עם הרוח העולה מהיצירה ומתארת, בין היתר, את התפוררותו של "מעמד ההסתדרות".

"זיכרון דברים" נהיה לקנון כמעט מיד עם פרסומו, ובין חוקרי ספרות ואוהבי ספרות רווחת ההסכמה כי מדובר באחד מגדולי הרומנים הישראליים שנכתבו אי-פעם. כעת, קרוב ל-40 אחרי פרסומו, מבקשת קבוצה של סופרים ומשוררים תל אביביים להעלות על נס את הספר ואת מחברו באירוע חגיגי – "יום גולדמן", שיצוין באחד באפריל, יום מותו של אביו של גולדמן, אחת משלוש הדמויות הראשיות בספר.

"יום גולדמן" שואב השראה מ"בלומסדיי" – יום שבו מציינים ברחבי העולם את יצירתו של ג'יימס ג'ויס "יוליסס". ולמרות ההבדלים הניכרים בין האירוע הדבלינאי לאירוע התל אביבי, מארגני "יום גולדמן" מקווים לכונן כאן מסורת חדשה: חג ספרותי ישראלי שיעמיד במרכז את יצירתו של יעקב שבתאי ואת רחובות תל אביב שכה היטיב לתאר.

"המודל הוא אכן 'בלומסדיי'", אומר המשורר דוד (ניאו) בוחבוט, שיזם את "יום גולדמן" יחד עם המשורר עודד כרמלי, "שם מדובר במעין חג אזרחי-תרבותי שנחגג ומצוין ברחבי אירופה וכולל הרבה משחקי שתייה היתוליים וממושכים, תוך היצמדות למלאכת הקראת הטקסט של 'יוליסס'. הגענו למסקנה שאכן יש צורך בהפנינג תרבותי-ספרותי שעשוי להפוך למסורת אזרחית-תרבותית-אורבנית חגיגית, שבאופן נדיר וייחודי כל כך בנוף הישראליות לא יתבסס על מכנה משותף לאומי או דתי, אלא על מכנה משותף שמתאגד סביב אהדה לערכים ספרותיים, אסתטיים ואינטלקטואליים".

למה לא להעתיק לכאן את חגיגות ה"בלומסדיי"? מדוע ליצור מסורת חדשה?

"זה נאיבי לחשוב שאפשר לייבא למציאות הישראלית העכשווית את ה'בלומסדיי' ואת החגיגה של ג'ויס. 'יוליסס' הוא ספר רב ממדי, מורכב וקשה להפליא, שגם אלו שמצהירים שהם קראו אותו לא בהכרח עשו זאת. גם כל הקונספט של משחקי השתייה, שהם חלק גדול מה'בלומסדיי', לא יתפסו כל כך כאן, ואולי אפילו יסיטו את תשומת הלב מהעניין המרכזי – הספרות – לעבר כיוונים שטחיים יותר.

"בקיצור, אם אירוע כמו 'בלומסדיי' היה קם בארץ, היו באים אותם היפסטרים טרחנים או חנונים חסרי שיק. הבנו שחייבים לבחור ביצירה עברית, והספר שעלה בראשנו מיד היה 'זיכרון דברים'. גם כי בדומה ל'יוליסס', ניתן לעשות לו כל כך הרבה היקשים אורבניים ישירים, תוך ציון של מקומות ומועדים, וגם כי מדובר באחד הטקסטים המכוננים, המרכזיים והמשפיעים שנכתבו בעברית בעשרות השנים האחרונות. היצירה הזאת השפיעה על הכתיבה של דור שלם של סופרים. המבקר אמנון נבות, שהוא מהיחידים שלא בדיוק מצדיעים לאיכות הספר, כתב פעם שכל הסופרים, משנות ה-80 ועד היום כותבים בנוסח שבתאי, אפילו אם הם לא קראו אותו. די בזה כדי להראות עד כמה מדובר בספר מרכזי וראוי לציון".

קריאה נוספת: "כול המלים גמדות" - עודד כרמלי מסביר מהי עבורו השפה 

תל אביב הנחלמת

במסגרת אירועי "יום גולדמן" יתקיימו סיור בהנחיית הסופר דרור בורשטיין במעונות עובדים, השכונה שבה גדל שבתאי ובה מתרחשת עלילת הספר; מושב שכותרתו "גולדמן חולם: גורל, מיסטיקה וה'סומניום' של קפלר"; מושב נוסף שיעסוק בזרם התודעה של יעקב שבתאי; ומושב סיכום שיכלול "טקס אשכבה, משחק שתייה ושלאפשטונדה". בין המשתתפים באירוע – ניר ברעם, גבריאל מוקד, אלונה קמחי, שמעון אדף, רונית ידעיה ועדנה שבתאי, אלמנתו של יעקב שבתאי.

נוית בראל

"האירוע הזה מאוד משמח אותי", אומרת עדנה שבתאי, "אני שמחה לראות שלסופרים ולמשוררים צעירים יש יחס עמוק לכתבים של בעלי. אירוע כזה יכול לעלות על הדעת דווקא משום ש'זיכרון דברים' היא יצירה בעלת ערך אוניברסלי מאוד, דווקא על שום היותה מאוד מקומית ומאוד תל אביבית. מבחינת בעלי, תל אביב היתה הבבואה של העולם. הוא התבונן בה כמו שהוא מתבונן בעולם האנושי. זה מה שמאפשר ומה שיוצר את ההישרדות של היצירה הזאת".

שבתאי רואה בהישרדות של "זיכרון דברים" בקולקטיב הישראלי עניין מפתיע, "משום שכבר הרבה שנים אין יחסי ציבור ליצירות של שבתאי", היא אומרת, "בתיאטרון כמעט לא מציגים את המחזות שלו, ואין כמעט תזכורת ליצירה הספרותית שלו. והנה קמה קבוצת סופרים צעירים ורואה ביצירה ערכים חשובים מאוד שצריך להחיות אותם. אני בטוחה שבעלי היה מופתע ונרגש לראות אירוע כזה, ואני מרשה לעצמי לומר שהוא גם היה שמח. הוא ראה ביצירה הזאת את היצירה החשובה ביותר של חייו".

"יצירה טובה אמורה לחיות חיי נצח", אומרת המשוררת והעורכת נוית בראל, שגם היא תשתתף באירועי "יום גולדמן", "אין תאריך תפוגה ליצירות מופת. שבתאי כתב יצירת מופת, ולכן היא תהיה רלוונטית תמיד. כל נקודת מבט על יצירת מופת היא נקודת מבט שמעשירה אותה והופכת אותה לנקראת באופן אחר. כשם שההווה משתנה בלא הרף, כך הקריאות משתנות בלא הרף. זה מה שמבדיל יצירות מופת מסתם יצירות".

מהי הרלוונטיות שאת מוצאת היום ב"זיכרון דברים"?

"אני חושבת שהמרחב התל אביבי שהספר מתאר מאוד רלוונטי גם היום. עדיין ישנה איכות בעיר תל אביב שהספר הזה השכיל לייצג בצורה מאוד מדויקת, והיא מה שהפכה את תל אביב למוקד משיכה לכל כך הרבה אנשים. הרווקות הזאת, המוזיקאים השתקנים, הגרושים, הגברים המשוטטים שמלאים פנטזיות על אהבות מושלמות אך צריכים להשלים עם הפער בינן ובין המציאות, ההתמודדות עם האלמוניות של העיר.

"תל אביב אולי השתנתה; אולי היא לא אותה תל אביב בפועל, אך היא בוודאי אותה תל אביב הנחלמת. העיר, כמו כל דבר בחברה הישראלית, עברה הפרטה ונהיתה מעיר של הון אנושי לעיר של הון חומרי, אבל האין עדיין מסתובבים בה גברים נרקיסיסטיים עם חלומות גדולים? הם עדיין כאן, כמו בספר, והיינו רוצים לחשוב שהם תמיד יהיו כאן, כנגד החיים במגדלי היוקרה ובמשרדי ההייטק. זה קיים".

קריאה נוספת: ראיון עם המשוררת והעורכת נוית בראל

הצפנה קוואנטית של הסיפור

האירוע במסגרת "יום גולדמן", שייקרא "גולדמן חולם: גורל, מיסטיקה ו'הסומניום' של קפלר", יתבונן בהקשרים המיסטיים ביצירתו של שבתאי. המיסטיקה איננה, במבט ראשון, מוטיב בולט ב"זיכרון דברים"; למעשה, היצירה נתפסת פעמים רבות כיצירה חילונית מאוד, אך מבצבצים מתוכה, בין השיטין, יסודות דתיים ומיסטיים עמוקים.

"בתוך הספר, בעיקר סביב דמותו של גולדמן, שזורים ביטויים ומחשבות שמרמזים על כך שיש לגולדמן נטייה לחפש את הממד הנסתר שמאחורי הגילויים של המציאות שהוא חי בה", אומרת עדנה שבתאי, "כבר בעמוד הראשון של הספר יש התייחסות אל המיסטיקה, ומיד המספר שולל אותה, אבל היא חוזרת ומגיחה שוב לאחר מכן בעוד מקומות. בתוך טקסט ריאליסטי לחלוטין יש יסוד מיסטי מאוד, שלל סיפורים ותמות שמרמזים על יסוד לא-רציונלי ואולי גם אפל".

עודד כרמלי, ממארגני היוזמה (צילום: מוטי קיקיון)

המיסטיקה של "זיכרון דברים" קשורה, טוען בוחבוט, גם לעיסוק האובססיבי של הספר בסוגיית המוות. "המוות אופף את הספר כתמה מרכזית מכל כיוון", הוא אומר, "הן כעיסוק רעיוני, הגותי ופילוסופי, וגם הלכה למעשה - עם כל המיתות והלוויות השונות הגודשות את העלילה. גם סוגיית ה'גורל' בספר מוצאת ביטוי ספרותי מבריק בכך שהנרטיב של הספר נסגר ממש ברגע שהוא נפתח בו.

"כבר בראשית הספר שבתאי מחולל הצפנה קוונטית כמעט של הסיפור – הוא נועץ יתד מקבע של סופניות גורלית, כבר בראשית של הראשית. גולדמן מתמיד לחפש משמעויות נסתרות בדברים משום שאינו מוצא משמעויות גלויות בחייו. כפי שהספר נפתח, גולדמן הוא בדיוק האיש שהיה בוודאי מחפש איזו משמעות נסתרת בתאריך מותו של אביו – אחד באפריל – לעומת תאריך התאבדותו שלו – אחד בינואר – אלא, כפי ששבתאי כותב, הוא היה כבר מת".

שבתאי עצמו נמשך אל העולם המיסטי. "היתה לו משיכה לדברים האלה", אומרת עדנה שבתאי, "ואין מה להתפלא על כך – הוא היה איש מאוד מורכב, ההפכים שכנו בו כולם. היה בו דבר והיפוכו כמעט בכל עניין; הוא התייחס למשהו, ומיד הציג את ההפך. הוא גם התעניין במשך הרבה זמן בקבלה, והשם גרשום שלום היה בבית שלנו כמו אורים ותומים במשך תקופה ממושכת. יענקל'ה מאוד התעניין במיסטיקה יהודית, והוא הקדיש לה הרבה שעות של קריאה ודיבור, אז אין פלא שזה מצא את דרכו גם לספר".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי