http://https://he-il.facebook.com/BeitAviChai/משפחה טובה, מעמד גבוה, אבא מרבה נכסים. מחזרים ודאי אינם חסרים. הכול אפוא יכול היה להתנהל על מי מנוחות, אלא שרחל, בת כלבא שבוע, שמה עינה דווקא בבחור פשוט. רועה צאן, רחמנא לצלן, עובד של אביה, עקיבא. "קיימות כמה וכמה מסורות ספרותיות על אשת רבי עקיבא", אומרת ד"ר תמר מאיר, חוקרת ספרות מדרש ואגדה, ראש החוג לספרות במכללת וושינגטון וראש בית המדרש כלנה. "הסיפורים המפורסמים ביותר הם הסיפורים התלמודיים המופיעים במסכת כתובות ובמסכת נדרים: סיפורים שמספרים על בת כלבא שבוע העשיר, שכמו שאומרת את זה הגמרא, ראתה כי עקיבא צנוע וטוב. לא זאת בלבד שהיא מחליטה להתחתן איתו; היא אומרת לו אתקדש לך אם תלך ללמוד תורה.
"לגבי השלב הזה ישנן מחלוקות: האם מיד יצא ללימוד או שקדמה לזה סצנת ישיבה זוגית במתבן. זו אולי הסצנה הרומנטית ביותר בספרות חז"ל: עקיבא, שהוא ממש עדיין לא רבי אלא רק 'עקיבא', מלקט תבן משיערה של זוגתו הצעירה. איך הם מגיעים למתבן? האב העשיר כועס על בחירתה של הבת בבעל שאינו מלומד, הוא שולח אותה מביתו, נודר שלא לתת לה להתקיים מרכושו הרב ואינו מקשיב להצהרותיה החוזרות: 'אני רציתי את זה'".
זוהי אפוא ההתחלה. בהמשך הסיפור יצא עקיבא ל-24 שנות לימוד ארוכות שבהן יהיה לרב, למחנך ולאחד מגדולי התנָאים. 24 שנים שבהן מתקיימת אשתו בעוני, ולפי המקורות, בקורת רוח. בתום השנים הארוכות חוזר בעלה עם 24 אלף תלמידי חכמים ומחווה כלפי האישה הלבושה בסחבות, המבוגרת, זו שתלמידיו מבקשים להסות מפני הרב הנכבד, את המשפט שנעשה זה כבר לפתגם: "שלי ושלכם שלה הוא".
דמותה של רחל ככלי אידיאולוגי
כמו לעלילות רבות אחרות בספרות ההלכתית, גם לזו איכויות ספרותיות וקסם ממגנט. קוראים, קוראות, יוצרות ויוצרים זה דורות רבים מצאו בה עניין והשראה. ביאליק ורבניצקי רקמו כמה וכמה מסורות למעשה אחד שמופיע בספר האגדה. דליה רביקוביץ, שכתבה את הפזמון המוכר על 'רבי עקיבא' (כן, כן), השתמשה בכמה מקורות והוסיפה עליהם משלה. יוכי ברנדס הקדישה לרחל ולרבי עקיבא את הרומן "בפרדס של עקיבא".
 הקבר המיוחס לרחל בת כלבא השבוע, בטבריה (צילום: ori, מתוך ויקיפדיה) |
"אם הייתי כותבת ספר עיון, הייתי יכולה לכתוב על מאות דמויות של חז"ל, אבל פרוזה מספרת סיפור. אני החלטתי לכתוב על המהפכה של חז"ל והייתי צריכה לבחור חכם אחד שאני מתמקדת בו", ברנדס מסבירה, "כיוון שאני תמיד מחפשת את הקול הנשי, היה לי ברור שהמספרת תהיה רחל, אשתו העגונה של רבי עקיבא, ששילמה מחיר נוראי. כאמור, זאת ספרות. לא הבאתי את כל המקורות, בררתי סיפורים שמספרים סיפור מסוים בדרך מסוימת, ומה שנכנס עבר עיבוד והרחבה. למעשה, זהו סיפור של רבי עקיבא בעיני רחל".
קריאה נוספת: יוכי ברנדס מספרת איך היא בולשת אחרי האותיות הקטנות במקורות
ברנדס נוגעת כאן בעצב חשוף. בהרצאות ובריאיונות נדרשה לא פעם לשאלת תהליך העבודה על הספר, והיא העידה שבמקור היו לה "יחסים סבוכים עם רחל. לא אהבתי את ההקרבה שלה", אבל במרוצת תהליך הכתיבה התפייסה עם דמותה. תמר מאיר מעידה שמדובר בתופעה רחבה. "לאורך השנים השתמשו בדמות של רחל כדי לחנך את הבנות למופת של הקרבה עצמית", היא מסבירה, "הרי את המוטיב של האישה המחכה בבית בנאמנות בעוד שהגבר יוצא לשליחותו הארוכה אנחנו מכירים עוד מאודיסאוס. כך שלאורך השנים הדמות של רחל היתה כלי אידיאולוגי חזק לחינוך הבנות על המיתוס ועל האתוס של הרעיה המקריבה, שאומר 'את צריכה לחיות בעוני ולפרנס כדי שהבעל ייצא ויהיה לרבי עקיבא'. אבל הם שכחו לראות את האופן שהספרות ההלכתית מציגה אישה שמכתיבה את הסיטואציה; שבין אינספור נשים שאין להן קול, יש כאן אישה שנמצאת בעמדה של קובעת המהלכים".
נשים בלי שם
מהו אפוא האפיון הנפוץ של נשים בתלמוד ובמשנה, ככל שיש כאלה? "האישה היא יושבת שוליים", משיב הסופר חיים באר, שמנחה עם פרופסור חננאל מאק את סדרת "דמויות המשנה והתלמוד" שתיפתח בחודש חשון בבית אבי חי, "היא בבית, פה ושם היא תופסת מקום, אבל אלו אינן הנשים המקראיות הדעתניות שפועלות ועושות ויש להן מה להגיד. בתקופה התלמודית אנחנו אפילו כמעט לא שומעים את שמותיהן של הנשים. אשתו של רבי עקיבא, וכן ברוריה שנוזפת בחכמים, הן דמויות יוצאות דופן בעוצמתן".
 חיים באר (צילום: ד"ר אברהם באר, מתוך ויקיפדיה) |
תקציר הפרקים הקודמים: ברוריה היא הדבר שאליו מתכוונים כשאומרים "יחידת סגולה". היא האישה היחידה המופיעה במשנה. ולא זו בלבד: ברוריה אינה רק "אשתו של" רבי מאיר ו"בתו של" התנא אחד מעשרת הרוגי מלכות רבי חנינא בן תרדיון; ברוריה היא גם תלמידת חכם, בת דור רביעי של התנאים. "במסורות הסיפוריות יש תיעודים מרגשים של דיונים שלה עם חכמים", אומרת מאיר, "לברוריה יש מעמד של אישה מיוחדת. זה משתקף גם באופן שבו התנהלה כשבשבת אחת מתו לה ולרבי מאיר שני בנים. המקורות הבסיסיים מציגים אותה באור חיובי".
הבסיסיים?
"הסיפור הגדול שלה, מה שנקרה מעשה דברוריא, מופיע ברש"י, וזה סיפור שדורי דורות של חכמים ניסו לפצח. זה סיפור על סופה של ברוריה, שכבר הראשונים תהו על הופעתו ברש"י. זו חידה גדולה מאוד מה מקורו של הסיפור. מאחר שכל ניסיון לרדת לחקר המקור הוא מעשה של שחזור וחיבור – יש כאן בעיה מתודית. בשנים האחרונות הציג איתם הנקין מחקר מוקפד ומשכנע מאוד שטענתו היא שמדובר במסורת שגויה שמקורה בטעות.
"מדובר הרי בסיפור נוראי, על ברוריה שחולקת על דברי ראשונים כי 'נשים דעתן קלה'. בעלה, רבי מאיר, שסיפורים אחרים מציגים את הזוגיות שלהם באור חיובי מאוד, שולח את אחד מתלמידיו לפתות את ברוריה וכך להוכיח אותה על שהעזה לבטל דעת ראשונים. התלמיד הפתיין נאלץ להפציר בברוריה שוב ושוב, אך לבסוף היא מתפתה, וכשהיא מגלה את התחבולה, היא מתאבדת מבושה".
 ד"ר תמר מאיר (צילום: שלחר תמיר) |
נשמע שכל הנוגעים בדבר צריכים להתבייש. איך התמודדו הפרשנים עם שאלת האשמה והאחריות של היוזמה של הבעל? של התלמיד המפתה?
"זו שאלה גדולה מאוד ורלוונטיות מאוד לצעירות דתיות כיום. ברוריה התאבדה ורבי מאיר גלה, אבל אנחנו מכירים הרבה מאוד סיפורים על חכמים גברים שכמעט התפתו, ולפתע הופיע נס גדול שמנע מהם להתפתות. הסיפורים האלה אינם באים להפחית מגדולתם. אלה סיפורים שנחתמו ב'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו'. הסיפורים על הגברים החכמים היו על אנשים עם יצר, ואת היצר הזה הם מנווטים לעשייה חיובית. את יכולה לראות על אילו דברים איומים סולחים לרבנים שהוכחו בבתי משפט.
"אבל סופה של ברוריה טרגי. בשנים האחרונות, עם התמורות במעמד האישה, נשמעות כל הזמן טענות כלפי הפמיניסטיות הדתיות החדשות. קודם כול, שיתלבשו צנוע. לעלות לתורה, לתקוע בשופר – כל אלה סוגיות משניות לאורך השרוול. וזו טענה עתיקה שנשמעת במקרה דברוריא. הפרשנות המגדרית הקלאסית אומרת שהדמות של ברוריה איימה לשבור את הסדר החברתי עד כדי כך, שהיו חייבים לחתום באיזו אמירה שאישה שמדברת הרבה כל כך היא בהכרח מופקרת. מה שווה כל התורה שהיא יודעת אם אינה חסודה וצנועה במידה מספקת. מדרשת הנשים הראשונה כונתה 'ברוריה', והיו לא מעט דיונים פנימיים של התלמידות: אם אנחנו אומרות שאנחנו ברוריה החדשה, איך אנחנו מתמודדות עם הסיפור המביש. היום פחות מכנים אותה ככה. כמו בהרבה מקרים, היום קוראים למדרשה בעיקר... על שם התורמים".
